ראשית בכורים קטו

והנה לאשר לא השלמנו עדנה את הדברים אשר העלינו בעז"ה בסוגיא דסופ"ב דתענית ובדברי הראשונים ז"ל שם (המבוארים קצת למעלה בדף הקודם בזה) הן ראיתי להשלים הדברים כאן בעז"ה

והנה למעלה כתבנו לדבר פשוט דלא הוה התחלת התענית גבי חנוכה ופורים להך דינא דאם התחילו אין מפסיקין כי אם כשהתענו כבר יום אחד מקודם דווקא (כגון שקבלו הציבור עליהם תענית שני וחמישי ושני והתענו כבר ביום שני ואח"כ אירע חנוכה או פורים ביום חמישי דאז צריכין להתענות ביום ההוא ואין מפסיקין מפני חנוכה ופורים בכה"ג דווקא) אבל אם התחילו להתענות באותו היום עצמו כגון שאירע חנוכה ביום הכני הראשון לתעניתם ודאי דצריכין להפסיק התענית אז ואם התחילו להתענות אז איזו שעות ביום צריכין למיתב תענית לתעניתן על אותן שעות שהתענו אז בחנוכה וכמש"ל להוכיח בפשיטות בזה מהך עובדא דגזרו תענית בחנוכה בלוד דבר"ה י"ח הנ"ל דנראה לכאורה דמשם הוכרחו לפרש גם בש"ס דסו"פ ב' דתענית הנ"ל דהא דתנן במשנה דתענית הנ"ל דאם התחילו אין מפסיקין דע"כ ר"ל שהתחילו להתענות קודם חנוכה דווקא וכמש"ל בזה בעז"ה

ואולם ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הנ"ל שם שכ' וז"ל ואם התחילו אין מפסיקין ר"ל אם התחילו להתענות שעה אחת אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום עכ"ל: והנה נראה פשוט מתוך לשונו ז"ל בזה דאינו מפרש כלל להך פלוגתא דאמוראי דסופ"ב דתענית הנ"ל דר"א א' שלש ור"י א' אחת דהאי שלש ואחת ר"ל שלש ימים או יום אחד מקודם דווקא וכמש"ש כל הראשונים ז"ל באמת בזה אלא דהוא ז"ל מפרש דעל שעות היום קאי הנך אמוראי התם דלכו"ע ודאי דפירושא דאם התחילו כו' הוא כפשוטו שהתחילו להתענות באותו היום עצמו באמת. אלא דפליגי התם בכמה שעות ביום חשוב התחלת התענית כבר באותו היום עי"ז דלמר בעינן שלש שעות ביום דווקא ולמר אפילו בשעה אחת שהתחילו להתענות לשם תענית הו"ל התחלה וצריכין הם להשלים עוד אותו היום בתענית וזהו פירושו דאם התחילו אין מפסיקין דמתניתין הנ"ל (ופסק בפשיטו' כמ"ד דאפי' שעה אחת חשיב התחלה בזה שכן פסקו כל הפוסקים באמת כמ"ד אחת. וכמש"ש גם הרי"ף ז"ל דקיי"ל כר"י (דא' אחת) וע"ש בר"ן ז"ל ובקרבן עדה כ' דלכן פסקו לחומרא אע"ג דמידי דרבנן הוא משום דבירושלמי שם א' דנפק עובדא כהדא כו' ע"ש ויתבאר אי"ה) ונראה פשוט דהרמב"ם מפרש שם כן להך פלוגתא דאמוראי הנ"ל דמר א' ג' ומר א' אחת דאשעות היום קאי ולא על ימים כלל וכמ"ש בעז"ה

וראיתי כעת בס' גבורות ארי להגאון בעל טורי אבן ז"ל כם במתני' דתענית הנ"ל שהביא ג"כ ד' הרמב"ם שבפירושו הנ"ל וכ' עליו וז"ל ופליאה בעיני שמשמע שמפרש שאם התחילו אין מפסיקין מיירי הכל מיום ראשון שאם התחילו להתענות בו אין מפסיקין לאכול בו ביום אלא גומר תענית עד הלילה ובגמרא אינו מפרש כן דא' כמה הוי התחלה ר"א אמר שלש ר"י א' אחת אלמא מימים מחולקין איירי דאם קבלו עליהם תענית כמה ימים קודם חנוכה ופורים ואחת מימים אלו אירע בתוך סכום ימי תעניתן אין מפסיקין אבל אם אירע חנוכה ופורים בראשון לימי תעניתן אע"פ שכבר התחילו להתענות בו מפסיקין ואוכלין ואפשר דמאי דא' ר"א אחת לאו למימרא שכבר התענו יום אחד קודם ויום שני של התענית אירע בראשון של חנוכה או פורים אלא הכי קאמר אחת היינו שיום הראשון מימי סכום תעניתן אירע באחד מימים הללו ואפ"ה אם התחילו להתענות לשם תענית אין מפסיקין ופסק כמ"ד אחת הוי התחלה כו' אמנם לישנא דר"י דא' אחת לא משמע דיום זה הוא הראשון לימי התענית אלא שכבר התענו יום אחד קודם לכן קאמר עכ"ל הגאון הנ"ל שם

והנה לענ"ד באמת בחנם דחק הגאון בעל ג"א ז"ל בזה דהדבר פשוט דהרמב"ם ז"ל הי' מפרש להך שלש ואחת דלא קאי רק על שעות היום בלבד וכמש"ל בזה באמת וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושיו למס' תענית שם שהביא ג"כ ד' הרמב"ם הנ"ל וכ' וז"ל והרמב"ם בפי' המשנה כ' שאם התחילו אפי' שעה אחת אין מפסיקין התענית אלא משלימין עכ"ל ונראה שהוא מפרש אחת ושלש האמורין כאן שהן שעות שאע"פ שלא הי' להם לגזור בו תענית אם התחילו להתענות אפי' שעה אחת אין מפסיקין עכ"ל הריטב"א ז"ל שם והנה מפורש כן בד' הריטב"א ז"ל להדיא דהרמב"ם הי' מפרש להך אחת ושלש דא' בש"ס הנ"ל דאשעות קאמר וכמ"ש (ובאמת נראה קצת כן מדקדוק לישנא דהש"ס דקאמר אאת דאי אימים קאי הו"ל אחד בלשון זכר כנודע אבל אי אשעה קאי א"ש דנקט לה בלשון נקבה אחת דר"ל שעה אחת דשעה בל"נ כנודע ואמנם לפי' רש"י וכל הראשונים ז"ל י"ל דעל התענית עצמו קאי ר"ל תענית אחת דתענית בל"נ הוא בלשון המשנה כנודע וע"ש) ועכ"פ א"ש ד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל בפשיטות ואין צורך לכל מה שדחק הגאון בעל גבורות ארי הנ"ל בזה וכמש"ל

אך בעיקר פי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל כבר תמה הריטב"א ז"ל שם בזה וכ' עליו שאינו נכון שאם בגזירת ב"ד התחילו להתענות אז במזיד או בטעות מה ענין לחלק בין ג' או ד' שעות הרי עדיין לא עבר רובו של יום בקדושה כדי שלא יחזירו מטעותם. וע"כ כ' הריטב"א ז"ל שם באמת דנראה דמ"ש בפי' המשנה הנ"ל טעות ידי סופר הוא והי' לו לכתוב תענית אחד עכ"ל (וכן נדפס גם בגליון פי' המשניות הנ"ל שם בשם הריטב"א ז"ל דבמקום שעה צ"ל יום באמת ע"ש ולפ"ז צ"ל יום אחד. ומ"ש בריטב"א שלפנינו הנ"ל דצ"ל תענית אחד נראה דצ"ל תענית אחת וכמש"ל) ואמנם לענ"ד קשה להגיה כן בפי' המשניות שם בזה מדסיים בדבריו דאין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום וכמש"ל ומשמע דאיירי ודאי כשכבר התחילו להתענות באותו היום עצמו דבזה שייך לומר דאין מפסיקין עוד רק שמשלימין היום לת"ק דר"מ שם אבל אם הי' ר"ל רק כשהתחילו להתענות יום אחד קודם דוקא ודאי דלא הי' שייך לומר בזה כלל האי לישנא דאין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום דמשמע דההפסקה והשלמה ענין אחד הוא (דאין מפסיקין ר"ל שלא יפסיק בתוך יום תעניתו לאכול אז בתשלום ובסוף אותו היום אלא שצריך להשלים כל היום בתענית עד הערב לת"ק דר"מ שם ור"מ פליג בזה וא' דאע"פ שאר"ג שאין מפסיקין מודה היה שאין משלימין כלומר דאף שאין מפסיקין לאכול מיד אחר שקבלו עליהם התענית באותו היום אלא שצריכין עכ"פ להתענות באותו היום שקבלו עליהם התענית אז עד סמוך לערב אבל אין משלימין עד הערב ממש אלא אוכלין אז סמוך לערב וכמו שנראה בפי' המשנה שם בזה דר"מ פליג בהא את"ק דידי' באמת ע"ש וע' עירובין מ"א ובתענית שם בסופ"ב אבל חכ"א כו' והארכתי קצת בזה לפי שראיתי בס' גבורות ארי שם שדחה בזה להאי פירוש שרצה לפרש אליבא דהרמב"ם הנ"ל בפירושו בד' ת"ק דר"מ דאם התחילו ר"ל כשהתחילו להתענות באותו היום עצמו לבד דאפ"ה אין מפסיקין ג"כ וכמש"ל וכ' על זה וז"ל מיהו מדמפרש ר"מ לדר"ג דמודה דאין משלימין (כצ"ל שם) ואמילתא דת"ק קאי לפרש ש"מ דאין מפסיקין דת"ק נמי לאו מהשלמה איירי אלא מהתחלת ימי תעניתם שמקודם לכן יום א' כו' עכ"ל והוא תמוה באמת דמלבד דמפי' המשניות הנ"ל נראה להדיא דמפרש שם דר"מ אינו בא לפרש ד' ת"ק דידי' כלל בזה רק שבא לחלוק עליו באמת וא דזה שאמר הת"ק דידי' בשם ר"ג שאין מפסיקין חלא משלימין שאין הדבר כן רק שאין מפסיקין לבד אבל אין משלימין כלל וכמ"ש ואמנם גם בד' ר"מ עצמו שאמר דאע"פ שאר"ג שאין מפסיקין כו' וודאי דלפי' המשניות להרמב"ם הנ"ל נראה שאינו מפרש כלל שאין מפסיקין מימי התענית שהתחילו מקודם וכמ"ש הגבו"א הנ"ל אלא דר"ל דאין מפסיקין מהתענית שהתחילו להתענות בו ביום אז לאכול מיד אלא שצריכין אז להתענות בודאי עד סמוך לערב רק דלר"מ אין משלימין עד הערב לגמרי ואין מפסיקין ואין משלימין תרווייהו מהתענית שהתחילו אז להתענות בו ביום קאמר וכמש"ל וא"ש):