ראשית בכורים קיד

בתענית י"ח שם דשלפניו נמי תיפוק ליה דהו"ל יומא דבתר עשרין ותמניא כו' ואביי ור' אשי קא שקלי וטרי טובא והתם ליישב הך קושיא וכמש"ל והלא בפשוטו הי' אפשר לומר לד' החתם סופר הנ"ל דנ"מ במקום שלא נתפשט שם היום טוב דכ"ח באדר הנ"ל כלל דאפ"ה יומא דכ"ט באדר אסור משום דהו"ל מקמא יומא דתמידא וצע"ג ובלא"ה הדבר ברור באמת דכל הימים טובים הכתובין במג"ת ודאי דהיו נוהגין בכל ישראל ובכל מקום ככל תקנת חכמים בכ"מ לבד מימים טובים של קרבן עצים שלא היו עושין יו"ט רק אותה המשפחה שהיו מביאין אז העצים באותו היום בלבד וכגון הך דר"א בר' צדוק בעשרה באב שלא היו עושין אותו היו"ט רק בני סנאה בן בנימין לבד ויבואר להלן אי"ה)

אולם באמת יש לתמוה עוד ע"ד החתם סופר הנ"ל שם שלא הי' לו לדחות דבריו בזה רק מפני שלא הוזכרו כלל הנך יו"ט דלא תליין במקדש ג"כ בזה"ז (במתני' דתענית הנ"ל ולא בשום מקום וכמ"ש) אבל לענ"ד יותר הוה לו לדחות כל עיקר דבריו הנ"ל בזה מתוך כל מ"ש הראשונים ז"ל בסופ"ב דתענית הנ"ל שנראה באמת בפשיטות להדיא מתוך דבריהם ז"ל שם להיפך ממש מד' הגאון בעל חתם סופר ז"ל הנ"ל בזה והוא מתוך ד' הראב"ד ז"ל שהביאו הר"ן והריטב"א ז"ל בסופ"ב דתענית שם שהכריח מהך עובדא דר' נחמן בתענית י"ח שם דגזר תעניתא בתריסר באדר וא"ל רבנן והא יום טוריינוס הוא כו' דמוכח מזה דאע"ג דקיי"ל דבטלה מג"ת אפ"ה אין לגזור בהם תענית על הציבור גם בזה"ז דאל"כ מאי האי דא"ל והא יום טריינוס הוא והלא כבר בטלה מג"ת אלא ש"מ דמ"מ אין גוזרין בהם תענית ציבור לכתחילה ע"ש בר"ן ובריטב"א ז"ל באורך בזה

והנה באמת בעיקר ד' הראב"ד ז"ל בזה קשה לי טובא מהך סתמא דמתני' דתענית ט"ו הנ"ל דלא קתני באמת רק דאין גוזרין תענית על הציבור בחנוכה ופורים בלבד. וע"כ משום דמתני' איירי באמת בזה"ז (וכדקתני סיפא וכן תשעה באב כו') דבטלו כל הימים טובים שבמג"ת לבד חנוכה ופורים ומוכח להדיא דבכל הימים טובים שבמג"ת בזה"ז יכולין לגזור בהם תענית על הציבור ג"כ מלבד חנוכה ופורים ודלא כהראב"ד ז"ל בזה ויש לתמוה על הר"ן ז"ל שם שדחה לד' הראב"ד ז"ל רק מתוך קושית הש"ס דר"ה י"ח הנ"ל ע"ש ולא הביא הך משנה דתענית במקומו שם בזה וצ"ע

ואולם נ"ל דהראב"ד ז"ל דייק בדבריו בזה שם ולא כתב אלא דאין גוזרין בהם תענית על הציבור לכתחילה. וכמו שהוכיח מהא דא"ל לר"נ והא יום טוריינוס הוא אלמא דאע"ג דבטל' מג"ת אין גוזרין בו תענית לכתחילה על הציבור וכמש"ש הר"ן ז"ל בשמו ומדכתב רק דאין גוזרין בהם תענית לכתחילה משמע להדיא דמודה הראב"ד ז"ל דאם עברו וגזרו בהם תענית ציבור בזה"ז ודאי דהגזירה חלה וצריכין הציבור להתענות בהם רק דאיכא איסורא לגזור בהם תענית ציבור לכתחילה בלבד ומשו"ה א"ל רבנן לר"נ והא יום טוריינוס הוא ואיך גזר תענית לכתחילה עליהם ביום זה. אבל לא רצו הני רבנן לבטל אז גזירת ר' נחמן בזה דאחר שכבר גזר עליהם התענית ודאי דשפיר חלה גזירת התענית עליהם בדיעבד כיון דבטלה מג"ת רק ששאלוהו אז על עיקר גזירתו לכתחילה ומשו"ה אהדר להו דיום טוריינו' כבר בטלוהו ואף לכתחיל' גוזרין בו תענית ציבור ג"כ וכל זה בשאר יו"ט דמג"ת אבל בחנוכה ופורים הרי קתני להדיא במתניתין דדוקא אם התחילו אין מפסיקין והיינו כשקיבלו עליהם תענית ציבור איזו ימים והתענו כבר יום אחד או ג' ימים מקודם כדמפרש בש"ס שם י"ח אבל אם לא חלה גזירת התענית אז יום אחד קודם ודאי דגם אם כבר התחילו להתענות באותו היום עצמו צריכין הם להפסיק בודאי בחנוכה ופורים ואם עברו והתענו צריכין ג"כ למיתב תענית לתעניתן כדמפורש בר"ה י"ח שם דגזרו תענית בחנוכה וא"ל צאו והתענו כו' וכמש"ל (ונראה דמהך סוגיא עצמה דר"ה הנ"ל הוא שהכריחו בש"ס סופ"ב דתענית הנ"ל לפרש דמ"ש במשנה שם ואם התחילו דר"ל דהתחילו להתענות מקודם חנוכה יום א' או ג' ימים משום דלא מצינן לפרש כלל כפשוטו דר"ל שבאותו יום עצמו התחילו להתענות ואפ"ה אין מפסיקין וכהך מתניתין דרפ"ג שם דהיו מתענין כבר עד אחר הנץ או עד אחר חצות דהו"ל התחלת התענית כבר עד אותו הזמן דהרי באמת מוכח מהך עובדא דר"א ור"י בר"ה י"ח דאם לא התחילו הציבור להתענות קודם חנוכה רק בחנוכה עצמו אף שכבר התענו אז איזו שעות באותו יום אינן צריכין להשלים כלל וצריכין הם למיתב תענית לתעניתם גם על אותן השעות שהתענו בחנוכה אז וכדא"ל ר"א ור"י אז דצאו והתענו כו' וכמ"ש וע"כ צ"ל דהא דתני הכא ואם התחילו אין מפסיקין דר"ל דהתחילו להתענות מקודם חנוכה דוקא וכדמפרש התם וכמש"ל [ותשלום דברים אלו יבוא להלן דף נ"ג אי"ה וכאן ראיתי להביא נוסח ההרשאה הנדפס כבר בעז"ה בקונ' תוס' בכורים' (הנוסף ממני לס' גו"ח להגאון בעל פ"ת נ"י) מה שנ"ל איך שיש לכתוב כששליח ראשון עושה שליח שני שלא בפניו (כ ששולחין גט ע"י הפאסט והיינו במקום עיגון גדול וכמש"ש]

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא בכך בשבת בכך וכך לירח פ' בכך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא (ואם כותבין הרשאה זו במקום שנכתב הגט כותבין דיתבא על נהר פ' כו' כמו שנכתב בגט) ואתא לקדמנא פב"פ ובידו גט ששלח פב"פ לגרש בו את אשתו פלונית בת פ' והביא לפנינו הרשאה מקויימת ומתוקנת כתיקון חכמים שעשאו הבעל פב"פ שליח בעדים להוליך גט זה לאשתו פב"פ ונתן לו רשות לעשות שליח בחריקאו ושליח שליח אפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס וע"פ אותה הרשאה מנה על פינו ובפנינו את פב"פ שבעיר פ' להיו' שליח בחריקאו וכן א' פב"פ השליח הנ"ל בפנינו ב"ד הח"מ הנני ממנה על פיכם ובפניכם את פב"פ שבעיר פ' בחריקאו להיות שליח להולכה להוליך גט זה לפלונית בת פ' אשת פב"פ וליתן אותו לידה ותהא ידו כידי ועשייתו כעשייתי ופיו כפי ודבורו כדבורי ונותן אני לו רשות לעשות שליח בחריקאו ושליח שליח אפי' עד תשעים ותשע שלוחים אפי' בלא אונס ליתן גט זה לפלונית בת פ' אשת פב"פ בכ"מ שימצאנה הוא או שלוחו או שליח שלוחו אפי' עד תשעים ותשע שלוחים אפי' בלא אונס ותיכף שיגיע גט זה לידה מידו או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו אפי' עד תשעי' ותשע שלוחי' ואפי' בלא אונס תהא היא מגורשת בו מבעלה פב"פ ומותרת לכל אדם וגט זה בפ"נ ובפ"נ וגט זה שנעשה עליו פב"פ (שהוא השליח השני) הדר בעיר פ' שליח להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפלונית מתא דיתבא על נהר כו' (כמ"ש בגט) בכך בשבת בכך וכך לירח פ' שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ (כמ"ש בגט) ובפנינו ביטל פב"פ (שהוא שליח ראשון) כל מודעות שמסר על שליחות זה וגם קיבל עליו בשבועת התורה שלא לבטל את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקיים

ועל דרך זה יאמר ג"כ השליח הראשון בפני הב"ד כשממנה על פיהם את השליח השני שלא בפניו דצריך לשנות בכ"מ מלשון נוכח לנסתר וכמ"ש בהרשאה הנ"ל ויאמר אני ממנה את פב"פ כו' ויתן אותו לידה כו' וכן בכולם) וכשנודע שיהיו צריכין בזה למנות שליח שני שלא בפניו דאולי טוב להוסיף קצה בפירוש בהרשאה של הבעל שנתן לו רשות לעשות שליח אף בעיר אחרת ואף בכתב שלא בפניו ויש לו להשליח הראשון להודיע ג"כ במכתב בפני עצמו בזה להשליח השני איזה סימן מובהק ביותר שיש לו בגט זה ג"כ (ואח"ז יוכלו הב"ד לשאול לשליח השני השאלה ל"ט שבס"ג שלישי בלשון זה מכיר אתה בסימן מובהק שזהו הגט ששלח לך פב"פ (שהוא השליח הראשון) מהבעל פב"פ לגרש בו את אשתו פב"פ והשליח פב"פ הנ"ל עשה אותך שליח ליתן גט זה לפב"פ אשת פב"פ ויאמר הן). ונראה ג"כ דאם יש במקום הנתינה עוד אחד ששמו ושם אביו הוא כשם השליח השני דיש להוסיף בההרשאה הנ"ל איזה כינוי משמו או שם כינוי של משפחתו של השליח השני או איזה סימן אחר שבאיש ההוא למען ידעו מתוך ההרשאה ביחוד שממנה האיש שבמקום פ' לשליח הב' וישלחו הגט ושתי ההרשאו' יחד על (פאסט) להשליח הב' וכשימסו' הגט להאשה יאמר שליח ב"ד אני כשליח שני דעלמא וכ"ה בס' חי' אנסי שם סי' קל"ח עכ"ל שם: