ראשית בכורים קיב

בזה בירושלמי דנדרים הנ"ל וכמ"ש וא"ש (ואע"ג דגם בירושלמי דנדרים הנ"ל גרסי' הא דא"ר יוחנן דאמש הייתי שונה כו' ואת אמרת בטלה ומוכח להדיא דר' יוחנן ס"ל ודאי דלא בטלה מג"ת וכגי' דילן הנ"ל י"ל בדוחק קצת בזה דאה"נ דמעיקרא הוה ס"ל לר' יוחנן דלא בטלה מג"ת כלל. כדמוכח מהך עובדא דר"א ור"י בחנוכה בלוד הנ"ל ואח"כ אולי קיבל גם ר' יוחנן בזה הך שינויא דר' אבא התם דא' דאע"ג דבטלה מג"ת לחנוכה כו' לא בטלה ע"ש (וכדמשני נמי בש"ס דילן בר"ה שם דשאני חנוכה כו' ושם י"ט דכאן בחנוכה כו') ועכ"פ י"ל קצת בזה דהא דא"ר יוחנן בירושלמי דנדרים הנ"ל דבטלה מגילת תענית וכן הא דאורי ר' יוחנן בזה כר' יוסי כמ"ש אולי באמת כל זה היה רק אחר שקיבל ר' יוחנן תשובת ר"א הנ"ל בזה דשאני לן בין חנוכה ופורים לשאר כל הימים הכתובים במג"ת ואין ראיה מהך עובדא דר"א ור"י לשאר כל הימים הכתובין במג"ת וכמ"ש דאז הדר ביה ר' יוחנן בזה וקם ליה בשיטתי' דרב ור"ח דבטלה מג"ת באמת בר מחנוכה ופורים וכמ"ש וע"כ צריך לדחוק כן בד' הירושלמי דנדרים הנ"ל שלא יסתרו עכ"פ דברי ר' יוחנן אהדדי במקומו שם בזה כמ"ש וצ"ע

אבל נראה דבעיקר הסתירה שיש בד' ר' יוחנן בירושלמי הנ"ל בזה מן הש"ס דילן בסוגיא דר"ה הנ"ל ודאי דאין מקום ליישב ג"כ בזה ולומר דהך דר' יוחנן בש"ס דילן הנ"ל הי' קודם שחידש ר"א הנ"ל לחלק בזה בין חנוכה לשאר יומי דבמג"ת וסמך ר' יוחנן בזה רק על הך עובדא דר"א ור' יהושע הנ"ל שהיו בזה"ז וכמ"ש וההיא דנדרים הנ"ל א' ר' יוחנן לבתר דשמע לחלק בין חנוכה לשאר יומי בזה וכמ"ש דודאי דפשטא דסוגיא דר"ה שם דמפרש טעמא דר' יוחנן דא' דלא בטלה משום דד' צומות הוא דתליין ודאי בבנין בהמ"ק אבל כל הימים הכתובים במג"ת כדקיימי קיימי ע"ש נראה להדיא דר' יוחנן לא הוה יליף מהך עובדא דחנוכה בזה מידי כלל לפי סוגיא דילן רק דמסברא בעלמא הוא דס"ל בהא דכל הימים הכתובין במג"ת נוהגין בכל זמן וכדקיימי קיימו הם (לבד הד' צומות התלויין בבהמ"ק דוקא כדא' התם ולפ"ז הי' נראה קצת דחנוכה גרע טפי באמת בזה שהרי עיקר הנס שנעשה בנרות המנורה תליין נמי במקדש דוקא (וכעין מ"ש בח"ס ס' קצ"א הנ"ל) ואולי י"ל דכיון דבאמת עיקר הנס היה רק ע"ד ההצלה שהצילם הקב"ה אז (ושיוכלו לקיים כל המצות שגזרו עליהם לבטלם אז כנודע) וזה הנס ודאי שאין שייך למקדש כלל וא"כ גם בחנוכה שייך לומ' דהנך כדקיימי קיימי וכמ"ש) ועכ"פ נראה שם להדיא מהך טעמא דר' יוחנן הנ"ל בזה דלאו מחנוכה הוא דנפק"ל הכי כלל רק דנפק"ל הכי התם מסברא זו לבד דהנך כדקיימי קיימי וכמ"ש

וא"כ נראה פשוט באמת שאין מקום לומר כלל דהא דאר"י בש"ס דילן בר"ה הנ"ל דלא בטלה מג"ת היה רק קודם שחידש ר"א בירושלמי הנ"ל לחלק בזה בין חנוכה לשאר כל הימים הכתובים במג"ת וכמ"ש ואח"כ חזר בו באמת וכמ"ש בירושלמי דנדרים הנ"ל בזה שהרי מהך טעמא דאמר אליבא דר' יוחנן בש"ס דילן הנ"ל נראה ודאי דלאו מהך עובדא דחנוכה בלוד הוא דנפק"ל לר' יוחנן הכי כלל וכמ"ש (והא ודאי דאין מקום לפרש שם כלל דהא דא' דהנך כדקיימי קיימי ר"ל באמת דרק דמעובדא דחנוכה בלוד הוא דנפק"ל לר' יוחנן הכי גם בכל הימים הכתובין במג"ת דהו"ל כמו חנוכה דכדקיימי קיימי הן דא"כ ודאי דלפ"ז הו"ל לאסוקי התם בהדיא הכי ולומר אח"כ דהנך נמי כמו חנוכה נינהו וכדקיימי קיימי וכדא' התם נמי למ"ד בטלו דהנך נמי כי הני (כמו הד' צומות) ע"ש

וכן בסוגיא דתענית י"ח מוכח באמת דע"כ דס"ל לר' יוחנן דלא בטלה מג"ת וכדס"ל בש"ס דילן בר"ה י"ח הנ"ל מדפסק ר' יוחנן שם דהלכה כר' יוסי דגם לפניהם אסור להתענות וכמש"ל ואם איתא דס"ל לר' יוחנן דבטלה מג"ת בזה"ז כמ"ש בירושלמי דנדרים הנ"ל א"כ מאי נפק"מ בהך פסקא דר' יוחנן בזה"ז כלל כיון דעכשיו כבר בטלה מג"ת ומותר להתענות באמת בזה"ז באותן הימים עצמן ג"כ וע"כ צ"ל באמת דר' יוחנן לטעמי' בזה בש"ס דילן הנ"ל דאמר בהדיא דלא בטלה מג"ת כלל וכמ"ש

(ואע"ג דגם רב פסק שם דהלכה כר' יוסי בזה ורב עצמו ס"ל בר"ה שם דבטלה מג"ת וכמ"ש אבל באמת כבר הקשה כן הר"ן ז"ל אהא דרב הנ"ל בזה בסופ"ב דתענית שם וכ' להוכיח מזה דהא דקיי"ל בר"ה י"ט בחנוכה ופורים דלא בטלה מג"ת דע"כ דגם לפניהם לא בטלה דין מג"ת בהם דאל"כ למה הוצרך רב לפסוק הלכה כר' יוסי והא איהו דאמר בר"ה שם דבטלה מג"ת אלא ודאי דמשום דבחנוכה ופורים לא בטלה אפילו לפניהם משו"ה הוצרך רב לפסוק הלכה כר' יוסי עכ"ל הר"ן ז"ל שם והנה הך שינויא לא יתכן כלל אליבא דר' יוחנן בזה שם באמת שהרי מסיק התם דלא א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי אלא בדלא להתענאה לבד דלפניהם עכ"פ אסור ע"ש. וא"כ אי אפשר לומר דקאי ר' יוחנן התם אחנוכה ופורים לבד שהרי באמת הם מימים האסורין גם בהספד במג"ת כדא' בהדיא בפ"ט ובפי"ב במג"ת שם וכדא' בשבת כ"א לגבי חנוכה ובמגילה ה' גבי פורים ע"ש וע"כ דהא דפסק ר' יוחנן באמת דהלכה כר' יוסי דקאי רק אשאר ימים הכתובים במג"ת שאינן אסורין רק בתענית לבד וא"כ מוכח להדיא דגם בשאר ימים הכתובין במג"ת ס"ל לר' יוחנן דלא בטלה מג"ת כלל וכמ"ש ובהיותי בזה. ראיתי להריטב"א ז"ל שכ' שם בתענית ט"ו במתני' דכל הכתוב במג"ת כו' דפסק שמואל כרשב"ג ור' יוחנן כר' יוסי ואע"ג דבטלה מגילת תענית איצטריכו לה משום חנוכה ופורים דלא בטלה ואם באנו לפסוק כר' יוחנן קשה עלינו התענית שלפני פורים כו' עכ"ל והנה מ"ש דלר' יוחנן קשה מהתענית שלפני פורים פשוט דר"ל דלר' יוחנן דפסק דגם בדלא להתענאה לפניו אסור א"כ כ"ש פורים דאסור בהספד ג"כ וכמ"ש אבל מ"ש אהא דר' יוחנן דאע"ג דבטלה מג"ת אצטריך להך הלכה דלפניהם משום חנוכה ופורים כו' הוא תמוה מאוד דבאמת לר' יוחנן הנ"ל אין מקום לתירוצי בזה דאכתי תקשה דלמה פסק ר' יוחנן דגם בדלא להתענאה דלפניו אסור כיון דכל הימים שאין אסורין רק בתענית בטלו בזה"ז באמת אבל לר' יוחנן גם לעיקר קושיתו אין מקום באמת כלל דהרי איהו דאמר בר"ה י"ח דלא בטלה מג"ת וכמ"ש (אם לא שנדחוק לומר שהי' לפניו הגירסא כמ"ש בירושלמי דנדרים הנ"ל בד' ר' יוחנן להיפך בזה וכמ"ש וצ"ע) ואולי צריך להגיה בד' הריטב"א הנ"ל דבמקום ור' יוחנן כר"י כו' צ"ל ורב כר' יוסי וא"ש בפשיטות דאליבא דרב ודאי דקשיא ליה הכי דהרי רב הוא דס"ל באמת דבטלה מג"ת וכמו שהקשה גם הר"ן ז"ל בזה וכמ"ש*) ואליבא דרב שפיר דאיצטריך משום חנוכה ופורים (וכמ"ש הר"ן ג"כ וע"ש בתוד"ה ורב כו' דא' לאחריו מותר כו' וצ"ע)

ועכ"פ בד' הירושלמי דנדרים הנ"ל נראה פשוט דטס"ה וצ"ל ר' יונתן במקום ר' יוחנן שם שכן הוא באמת בירושלמי דמגילה ודתענית הנ"ל בזה ע"ש אבל ר' יוחנן ודאי דס"ל דלא _________________ *)הגה"ה ובדרך אגב נ"ל ליישב קצת בזה ע"ד הפלפול מ"ש הר"ן ז"ל בפ"ק דמגילה אהא דאמר רב התם ד' ה' דמגילה שלא בזמנה אין קורין אותה אלא בעשרה דיש שפירשו דשלא בזמנה היינו כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה וכן פירש"י ז"ל שם באמת ע"ש) ולא נהירא דהא בימי רב כבר בטלה הקדמת יום הכניסה כו' וכ"כ שם בשם הבעה"מ בשם ר' אפרים ז"ל דהא דרב דאית ליה קריאה שלא בזמנה היינו כשחל ט"ו בשבת אבל י"א וי"ב ליכא קריאה כלל דהא בטלי להו כו' (ומש"ש בשם התוספתא דתני' דהמפרש בים והיוצא לדרך קורין בי"ג ע"ש הנה בתוספתא שלפנינו שם פ"א ה"ב גרסי' דקורין בי"ד והיינו דקאי התם על בן כרך שיוצא לדרך או בספינה והא דקורא בי"ד לפי שהוא פרוז בן יומו וכ"ה באמת בירושלמי שם פ"ב ה"ג שהביא הבעה"מ ז"ל עצמו שם ע"ש וכ"כ כל הראשונים ז"ל מהתוספתא הנ"ל וע' בהגהות מיי' פ"א מהל' מגילה אות ט' ובמרדכי ריש מגילה ובטור וב"י ס"ס תרפ"ח בזה ואולי לפני הבעה"מ ז"ל הי' כן הגי' שם בתוספתא דקורין בי"ג וקמ"ל דיכולין להקדים באמת והיינו בדלא אפשר ליה וכמש"ש וצ"ע) וכ"כ הרא"ש ז"ל שה דאע"ג דבימי רב ליכא