ראשית בכורים קט

הנ"ל "דהאי יום ל' לא מצינן לאוסרו משום יום שלאחר כ"ח דיום כ"ט מפסיק בינתים ומשו"ה אצטריך לאוסרו משום יום כלפני ר"ח ניסן" כצ"ל שם בד' התוס' בזה. וכן מ"ש בראש הדיבור שם שלא נראה הלבנה עד יום ל' טס"ה וצ"ל עד יום ל"א או דתיבת עד טס"ה וצ"ל שלא נראה הלבנה יום ל' וכ"ה ברש"י שם (ולמ"ש הנו"ב הנ"ל הי' צ"ל שנראה הלבנה הישנה בתחילת ליל ל' דאז ידעו בודאי שלא יהי' ר"ח ביום ל' משו"ה לא נאסר אז בהספד רק משום יום שלפני יומא דתמידא בלבד וכמש"ל) ואמנם אף שנראה הלבנה החדשה ביום שלשים שפיר משכח"ל לאביי גופי' בר"ה ך' שצריכין לאיים על העדים לפעמים לעבר ניסן (וכדמשני אביי התם הא בניסן כו' וע"ש ברש"י ותוד"ה הא דלכולהו פירושי דהתם עכ"פ מעברין ניסן לצורך ע"ש) ואין צורך למ"ש הגאון בעל חתם סופר ז"ל בס' קס"ג הנ"ל דצריך לדחוק בזה דמשכח"ל כשידעו ב"ד ע"פ החשבון שנא יבואו עדים ביום ל' ע"ש ולמש"ל באמת אין כאן דוחק כלל דאביי לשיטתו בזה וכמ"ש בעז"ה (ועוד י"ל דנ"מ בזה במי שכבר התענה יום ל' ולא באו עדים עד ל"א דמשום יום שלפני יומי דתמידא צריך למיתב תענית לתעניתו אחר הפסח וע' בפמ"ג באו"ח ס' תר"ע במג"א ס"ק ד' שנסתפק למ"ד דאסור להתענות בחנוכה לפניו גם בזה"ז אם התענה אז אם צריך למיתב תענית לתעניתו אחר חנוכה ע"ש (ובימים הכתובין במג"ת ודאי דצריך למיתב תעני' לתעניתו כמ"ש בזה מההיא דר"ה י"ח גבי חנוכה דא"ל צאו והתענו כו' וע"ש ברש"י וצ"ע)

ואמנם בעיקר הדבר שכתבנו למעלה בעז"ה דהך סוגיא דתענית י"ח דפריך דשלפניו נמי תיפוק ליה דהו"ל יומא דבתר כ"ח כו' דעיקר כל הסוגיא בזה לא קאי רק אליבא דרב דאיהו דמשני לה שם י"ז דל"נ אלא לאסור שלפניו כו' וכמש"ל הנה לכאורה יש להשיב בפשיטות על דברי בזה שהרי לרב גופיה באמת אין מקום כלל לעיקר קושית הש"ס בזה דתיפוק ליה דהו"ל יומא דבתר כ"ח כו' דהרי בר"ה י"ח ס"ל לרב גופיה דבטלה מגילת תענית לאחר החורבן ולמ"ד דבטלה מג"ת ע"כ דלדידיה לא ס"ל כלל כהך ברייתא דמג"ת ביו"ט של כ"ח אדר עצמו כדא' בר"ה י"ט דהך עובדא דיו"ט של כ"ח אדר היה לאחר החורבן זמן רב וא"כ כיון דקמייתא בטל לרב אחרנייתא האיך מוסיפין לדידיה כדא' בר"ה התם ומהאי טעמא מסקינן ההם באמת דהך יו"ט דכ"ח אדר לא הי' רק למ"ד דלא בטלה מג"ת וכדמשני ההם דתנאי היא ע"ש ועכ"פ הרי לרב עצמו לק"מ מהך דכ"ח אדר כיון דלדידי' לא היו יכולין לעשות יו"ט אז בכ"ח באדר כלל ואיך פריך הש"ס הכי בפשיטות בזה אליבא דרב עצמו שם ותיפוק ליה דהו"ל יומא דבתר כ"ח וכמ"ש

ואולם הנה באמת בלא"ה יש לדקדק כן בהך סוגיא דתענית הנ"ל דפריך עלה דר"פ הנ"ל דמשני דל"נ אלא לאסור שלאחריו כמאן כר' יוסי כו' אי הכי בכ"ט נמי תיפוק ליה דהו"ל בתר יומא דכ"ח כו' ומשמע דעיקר הקושיא הוא רק למאי דמוק"ל כר' יוסי דוקא דאוסר בשלאחריו ג"כ וכמ"ש והרי נר' יוסי גופי' _____________________ פתח עזרה כלל אבל בעיקר הדין הוא תמוה שהרי באמת מסיק רבינא התם דלאכילה קדשים לדורות לא בעינן שיראה פתח ההיכל כלל כדנפק"ל התם מקרא דבחצר אוהל מועד יאכלוה התורה ריבתה חצירות הרבה כו' והך קרא דפתח אוהל מועד ושם תאכלו כו' מוק"ל התם בקדשי שעה דוקא ע"ש והגאון בעל משנה למלך בפ"י מהל' מעה"ק ה"ג תמה על הרמב"ם ז"ל שכתב שם דאין החטאת ואשם ושירי מנחות נאכלין אלא לזכרי כהונה בעזרה כו' שנאמר לכל מנחתם ולכל חטאתם כו' בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר כו' ולא הזכיר שם הך דינא שכתבו התוס' בשבועות י"ז הנ"ל דבכל קדשי קדשים כנאכלין בעזרה בעינן ג"כ שיראה פתח עזרה בשעת אכילה עכ"ד (ומה שלא הזכיר הרמב"ם שם דגם שירי הלוג שמן של מצורע נאכל בעזרה ולזכרי כהונה דוקא שהרי בזבחים מ"ד ובמנחות נ"ח וע"ג דריש להך קרא דלכל מנחתם כו' הנ"ל דכתי' ברישי' כל קרבנם דאתי לרבות לוג שמן של מצורע כו' (פרש"י שם דאיקרי קרבן דכתיב והקריב כו' ואת לוג כו' ע"ש) וא"כ פשוט דנפק"ל מהך קרא דאינו נאכל ג"כ אלא בעזרה ולזכרי כהונה כמו כל הנך קרבנות דכתיב בתריה לכל מנחתם כו' הנ"ל (וע"ש בחולין קל"ג דחשיב בהדיא גם לוג שמן ש"מ בעשר מתנות כהונה שבמקדש ופירש"י שם ג"כ דנפק"ל מהך קרא דכל קרבנם כו' דכתיב בתרי' בקודש הקדשים תאכלנו כו' ע"ש) אבל באמת הובא דין זה ברמב"ם סוף פ"ד מהל' מחוסרי כפרה בהדיא ע"ש אך יש לתמוה טובא על הרמב"ם ז"ל שם בזה שסיים בדבריו שם דאינו נאכל רק בעזרה ולזכרי כהונה שהרי הוקש לאשם עכ"ל וע"ש בלח"מ שתמה בזה דמשמע במנחות כ"ח דרבנן לא מקשי לוג לאשם כלל ע"ש והכ"מ שם הביא סמך לדין זה ממשנה דזבחים צ"א דהיה מתחלק בעזרה ומשמע דהיה נאכל לזכרי כהונה ע"ש ובמחכ"ת העלימו בזה עיניהם מהך קרא דכל קרבנם הנ"ל דדרשינן ליה על לוג שמן ש"מ כמ"ש והרי בהדיא כתיב בתרי' בקודש הק' תאכלנו כל זכר כו' כמ"ש ובדוחק י"ל קצת ד' הרמב"ם ז"ל שם בזה דמ"ש שהרי הוקש לאשם ר"ל וא"כ נכלל נמי הלוג שמן בשם קרבן כמו האשם כדכתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג כו' וא"כ ממילא נכלל נמי הלוג בהך קרא דכל קרבנם וכמ"ש ברש"י דזבחים הנ"ל וע' בספרי פ' קרח ודו"ק וצ"ע

) והנה מלבד שיש לתמוה בזה על המש"ל ז"ל הנ"ל דלמה לא הזכיר הסוגיא עצמה דזבחים פ' איזהו מקומן שהביאו התוס' דשבועות הנ"ל בעצמם דודאי דיותר היה לו לתמוה על הרמב"ם בזה מתוך סוגית הש"ס עצמו ולא מד' התוס' לבד אבל באמת יש לתמוה עליו ביותר דאיך לא ראה שם בסוף אותה הסוגיא דזבחים הנ"ל שהביאו התוס' דשבועות הנ"ל שם דבאמת הרי מסקינן התם דבקדשי דורות לא בעינן נגד הפתח כלל וד' התוס' דשבועות הנ"ל המה תמוהים באמת מאוד כמ"ש ועכ"פ ודאי שאין מקום לתמוה בזה על הרמב"ם ז"ל מתוך ד' התוס' הנ"ל אחר שד' התוס' בזה תמוהים באמת וכמ"ש וצ"ע

אך ליישב דברי התוס' עצמם עכ"פ בזה נלע"ד ברור שדבריהם ז"ל בזה מהופכים הם וצריך להגיה וליתן את הניתנים למעלה למטה וכן להיפך בזה שהרי באמת יש לדקדק בד' התוס' הללו דאדקשיא להו אאכילת קדשי קדשים בגגים ועליות דהרי בעינן בלק ה שיהי' נגד הפתח והלא עדיפא הו"ל לאקשויי הכי אשחיטת קדשים קלים דודאי בעינן בהו נגד הפתח וכדא' בזבחים שם נ"ה שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אוה"מ כו' וע"ש בכל הסוגיא וכן במש"ש התוס' בשבועות הנ"ל אהא דאין שוחטין שם קדשים קלים דה"ה דאין אוכלין שם קדשים קלים כו' יש לדקדק ג"כ לכאורה דעדיפא הו"ל לאקשויי ולהקדים דבריהם בזה ארישא דאין אוכלין שם קדשי קדשים דלמה נקט קדשי קדשים דוקא דהרי אפילו קדשים קלים נמי אסור לאכול שם דגגין ועליות לא נתקדשו אפילו בקדושת ירושלים כדא' בפסחים פ"ה וכמ"ש התוס' הנ"ל בזה

ולכן נ"ל דבאמת יש להגיה בפשיטות שני דיבורי תוס' הללו וכצ"ל בד"ה אין אוכלין שם קדשי קדשים "וה"ה דאין אוכלין שם קדשים קלים דגגים ועליות לא נתקדשו כו' אלא נקט קדשי קדשים משום דאכילה בעזרה לא שייכא בקדשים קלים" ואח"ז צ"ל בד"ה ואין שוחטין שם קדשים קלים "דאפילו יש נקב לראות דרך שם פתח היכל דבעינן שיראה פתח היכל בשעת שחיטה כדא' באיזהו מקומן דף נ"ה" כצ"ל ובזה א"ש בפשיטות שני דיבורי תוס' הללו בעז"ה ושוב מצאתי אחר זה להגאון בעל מראה כהן ז"ל על מס' זבחים דף נ"ו שעמד ג"כ על ד' התוס' והמש"ל הנ"ל בזה וכ' שם וז"ל ופליאה נשגבה על ד' התוס במס' שבועות ד' י"ז ד"ה אין אוכלין כו' שכתבו שם דבעינן שיראה הפתח בשעת אכילה כדא' באיזהו מקומן ומרמז לכאן והוא בהיפך וביותר יש לתמוה על המש"ל פ"י ממעה"ק שתמה על הרמב"ם שלא הזכיר דין זה דבשעת אכילה צריך לראות פני הפתח ע"פ ד' התוס' הנ"ל ולא הרגיש שע"כ ט"ס נפל בדבריהם עכ"ל שם והנה לא הזכיר הגאון הנ"ל בזה איך יש להגיה בד' התוס' הללו ולא זכר ג"כ מה שיש לדקדק עוד בד' התוס' הנ"ל וכמש"ל ועכ"פ נלע"ד ברור דצ"ל באמת בד' התוס' הנ"ל כמו שכתבנו להגיה בזה למעלה וא"ש שני דיבורי התוס' הנ"ל בפשיטות וכמ"ש בעז"ה : ע"כ הגה"ה