ראשית בכורים קח

בתמידא דלא להתענאה ובדשבועיא דלא למיספד וכגי' התוס' הנ"ל. ומה שלא גזרו לאסור גם ביומי דתמידא בהספד לאו משום דלא הוה חמור כל כך דאדרבה י"ל דיומי דתמידא חמירי יותר כמ"ש רש"י ז"ל אלא דלא אצטריכו לאסור אז גם בהספד כלל וכמ"ש וא"ש

והשתא מיושב שפיר גם קושיית השער המלך ז"ל על גיר' התוס' הנ"ל די"ל דהכי פריך הש"ס דאליבא דשמואל דקיי"ל כותי' דס"ל דאסור להספיד לפני הרגל בכל גוונא וכמ"ש א"כ למה לי' למימר לדידי' מתמניא בי' לימא מתשעה בי' ותמניא גופי' הרי אסור בתענית משום יומי דתמידא. ובהספד בלא"ה הרי אסור להספיד בו משום לפני הרגל ולא הוצרכו לאסור בימים אלו דחגא דשבועיא גם בהספד אלא לאסור יום שלאחריהם בתענית לבד וכמ"ש. וא"כ הרי אין נ"מ כלל בין אם נאסור אותם בהספד מיומא דתמניא בי' או מיומא דתשעה בי' אחרי דעיקר איסור ההספד שבהם לא נצרכא לגופייהו כלל אלא לאסור יום שלאחריהם (שהוא יום כ"ב ניסן) בתענית לבד וכמ"ש וא"ש: ואע"ג דשמואל עצמו ס"ל שם בתענית י"ח כרשב"ג דאף בימים שאסורין בהספד במג"ת מותר להתענות לפניהם ולאחריהם ע"ש אבל מ"מ כיון דהך ברייתא דמג"ת דאסר בהספד להנך יומי דשבועיא עד סוף מועדא ע"כ דלא אתיא רק כר' יוסי ולא כרשב"ג בזה מדאצטריך למימר עד סוף מועדא וכדמשני ר"פ ההם דלא נצרכא אלא לאסור שלאחריו כו' וכמש"ל וא"כ עכ"פ להך תנא דברייתא דמג"ת הנ"ל ודאי דשפיר י"ל בפשיטות לדידי' דגם כל עיקר איסור ההספד דחגא דשבועיא גופי' לא נצרכא באמת כלל רק כדי לאסור יום שלאחריו בתענית וכמ"ש וע"ש

(אלא דאכתי איכא למידק עלה מסוגיא דלעיל דמסיק ר' אשי התם דלא נצרכא לומר מריש ירחא אלא לאסור יום שלפניו בהספד דאלו משום יומא דבתר כ"ח לא הי' אסור אלא בתענית ע"ש והשהא תקשה דיום כ"ט בלא"ה הרי אסור בהספד משום לפני הרגל וכמ"ש ואולם י"ל בפשיטות דבאמת יש לדקדק קצת לאחר דכבר מוק"ל אביי שם לעיל דלא נצרכא אלא לחודש מעובר ולמה לא הוי סגי לי' לר"א בהאי שינויא דאביי הנ"ל בזה: ולכן נ"ל משום דהך שינויא דאביי לא אתיא באמת אלא כר' סימאי שהעיד משום חגי זו"מ (בר"ה י"ט) על שני אדרים שאם רצו לעשותן שניהם מלאים עושין כו' ולא ס"ל דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ושפיר משני אביי הכי דלא נצרכא אלא לחודש מעובר. (וכמש"ש רש"י דר"ל בשנה מעוברת ואדר בני הי' מלא אי נמי (אף בשנה פשוטה) דעברוהו לאדר כו') וכ"ז למאן דלא ס"ל דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר אבל באמת אחר דעיקר הסוגי' קאי אליבא דרב ההם דאיהו דמוק"ל (שם י"ז) דל"נ לומר מריש ירחא אלא לאסור שלפניו (ולמ"ש התו' הנ"ל דביומי דתמידא גרסי' דלא להתענאה א"ש בפשיטות דרב לטעמי' דס"ל כם י"ח כר' יוסי דאף בדלא להתענאה לפניו אסור וע"ש ברש"י ד"ה מתמניא ובתוס' מנחות ס"ה ד"ה מריש) ולרב הוא דפריך שם י"ח דאכתי מאי אריא לאסור יום כ"ט אדר משום יום שלפניו תיפוק ליה דהו"ל יומא דבתר כ"ח וכמ"ש והרי לרב עצמו לא יתכן שינויא דאביי כלל בזה שהרי בר"ה י"ט אמר התם דמשום רבינו אמרו (פירש"י רבינו רב) דלעולם אחד מלא ואחד חסר כו' (ומשמע דדוקא קאמר רב דראשון מלא והשני חסר וכדפירש"י כם לעיל ע"ש) ואלמא דס"ל לרב דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר וליכא לשנויי כלל לדידי' דנ"מ לחודש מעובר וכמ"ש ומשו"ה משני רב אשי אליב' דרב לשיטתו דלדידי' באמת י"ל דאף לחודש חסר איצטריך ולאוסרו לכ"ט אף בהספד דאלו משום ל' יום לפני הרגל הי' שרי בחנם לטעמא דרב עצמו במו"ק ט' הנ"ל ומשום ימים טובים דמגילת תענית הנ"ל ודאי דאף בחנם אסור להספיד בהם וכמש"ל וא"ש

ובזה הי' נ"ל ליישב קצת גם ד' קצת מהראשונים ז"ל דפסקו במועד קטן שם כרב באיסורי בזה (ע"ש בתוד"ה דקעביד ובמגיד משנה סוף פ"ו מה' יו"ט וברא"ש פ"ק דמו"ק ס' י"ג הנ"ל) וכתב על זה הרא"ש ז"ל שם דכיון דבחד לישנא ר' כהנא הוא דאמר לה (להך טעמא דמשום מעשה באדם אחד שכינס מעות לרגל כו') ולא רב א"כ ודאי דאין לנו לדחות כלל לטעמא דשמואל דמפורש בירושלמי כותי' בזה כיון דלהך לישנא דר' כהנא הוא דפליג בהא אדשמואל בש"ס דילן ודאי דקיי"ל בפשיטות כשמואל בהא גם לש"ס דילן וע"ש ברא"ש בזה (והנה כ"כ בתפארת שמואל ז"ל שם שבאמת לגי' הש"ס דילן שם א"ר כהנא א"ר יהודא אמר רב כו' אין מקום לד' הרא"ש ז"ל בזה כלל רק שהרא"ש כתב כן לפי גירסתו שם א"ר כהנא ואמרי לה א"ר יהודא אמר רב ע"ש וברי"ף ז"ל שם לא העתיק רק א"ר כהנא לבד ולא נזכר רב כלל ע"ש)

ואמנם למש"ל א"ש בפשיטות ד' הראשונים ז"ל הנ"ל (אף לגי' הרי"ף והרא"ש ז"ל הנ"ל בזה) שהרי עכ"פ מוכח מסוגיא דתענית הנ"ל דגם רב ע"כ דס"ל כר' כהנא בהא דבחנם שרי דאל"כ למה הוצרכו כלל לרב לאסור בהספד יום כ"ט אדר כדמשני ר"א אליבא דרב התם לשיטתו בתעני' ובר"ה י"ט הנ"ל וכמ"ש וע"כ דגם לרב צ"ל עכ"פ דס"ל כר' כהנא בהא דבחנם שרי וכמ"ש ומשו"ה שפיר פסקו במו"ק בפשיטות כרב באיסורא נגד שמואל בזה וא"ש

ובהיותי בזה ראיתי להגאון בעל נודע ביהודה ז"ל במה"ת חא"ח ס' צ"ג שכתב ליישב ד' התוס' דתענית י"ח ד"ה לא נצרכא התמוהין מאוד ונראים היפך כוונת הש"ס שם ואולם שלא להניח ד' התוס' בלי ישוב בזה כ' שם די"ל דהתוס' מפרשים דלא נצרכא דאמר אביי התם לא קאי רק על עיקר תקנות חכמים בזמן שתיקנו היו"ט דמג"ת אז דלא הוצרכו לאסור מריש ירחא דניסן לאסור שלפניו שהוא יום כ"ט אדר בתענית דאיך יוכלו לאסור יום כ"ט כלל והלא לא ידעו עדיין באותו היום שיקדשו החודש למחר דשמא יעברו החודש ויעשו אותו ביום ל"א ולא יהיה יום כ"ט יום שלפני יומי דתמידא כלל ומספיקא לא מצינו לאסור יום כ"ט בתענית דלא הו"ל רק ספיקא דרבנן לבד כיון דאביי לא ס"ל דאדר הסמוך לעולם חסר ומשו"ה קאמר דל"נ אלא לחודש מעובר כגון שנראה הלבנה הישנה יום כ"ט לערב השייך ליום ל' שאז בודאי לא יקדשו החודש עוד ביום ל' דצריך שיהי' לילה ויום מן החודש כדא' בר"ה כ' (ור"ל דאלו לא נראה הלבנה הישנה לערב יום כ"ט הרי בלא"ה יום ל' אסור בהספד ותעני' כל היום מספק דשמא יבואו עדים בסוף היום ויקדשו ב"ד את החודש באותו היום והגאון בעל חתם סופר ז"ל באו"ח ס' קס"ג הוקשה לו כן ע"ש ונעלם ממנו ד' הגאון בעל נו"ב ז"ל הנ"ל בזה דמשכח"ל שפיר כשנראה הלבנה הישנה בערב שלאחר יום כ"ט וכמ"ש ויבואר עוד להלן בזה אי"ה): ודחק שם הנו"ב בסוף ד' התוס' הנ"ל שכתבו דמשו"ה אצטריך לאסור יום כ"ט משום יום שלאחר כ"ח ע"ש והנה מה כנ"ל באמת בד' התוס' הנ"ל יבואר להלן אי"ה אבל אני תמה על עיקר קושיתו בזה שם עלה דמשני רב דלא נצרכא לומר מריש ירחא אלא לאסור שלפניו דאיך ידעו ביום כ"ט אדר שהוא יום שלפני ר"ח ניסן דשמא יעברו לאדר וכמש"ל דהרי ודאי דבפשוטו י"ל דרב לטעמי' בזה דס"ל בהדי' בר"ה י"ט דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר וכמש"ל ושפיר משני התם הכי רב לשיטתו בפשיטות בזה וכמ"ש (ואף דמ"ש הנו"ב שם בד' אביי בזה ודאי דשפיר כתב כן אליבא דאביי עצמו דאיהו ודאי דלא ס"ל בהך כללא כרב דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר אבל עכ"פ הי' לו להנו"ב שם להזכיר בזה דרב גופי' ודאי דשפיר משני התם הכי בפשיטות לשיטתו בר"ה י"ט בזה ולרב אין מקום באמת לא לתירוצו דאביי ולא לקושיתו כלל בזה וכמ"ש בעז"ה)

ואולם מ"ש הנו"ב שם בעיקר פי' ד' התוס' הנ"ל דחוק טובא באמת ואין מן הצורך להשיב על דבריו בזה ובאמת הדבר פשוט לענ"ד דט"ס יש בדבריהם ז"ל שם בזה ונחלפו התיבות בד' התוס' הנ"ל ממעלה למטה שם') ובמקום יום ל' צ"ל יום כ"ט ובמקום ר"ח ניסן צ"ל יום כ"ח (וכן להיפך שם) וכצ"ל בד' התוס'

_____________________ הגה"ה ועל דרך זה אמרתי להגיה מכבר בתוס' שבועות י"ז בד"ה ואין אוכלין ובד"ה ואין שוחטים כו' דמש"ש התוס' בד"ה ואין אוכלין דבעינן שיראה פתח עזרה בשעת אכילה כו' הוא תמוה טובא באמת דמלבד דמ"ש בתוס' דבעינן שיראה פתח עזרה כו' ודאי דטעות הוא דבזבחים נ"ו נפק"ל הכי מקרא דבשלו הבשר פתח אוהל מועד ושם תאכלו אותו ע"ש וא"כ היינו פתח היכל ולא