ראשית בכורים קז

והנה כעת יצא לאור ספר גבורות ארי על מס' תענית להגאון בעל טורי אבן ז"ל ושם י"ח עמד ג"כ בקושיא חמורה הלזו על גירסת התוס' דמנחות הנ"ל ולכן העלה ג"כ דע"כ דעיקר הגירסא הוא בתרווייהו דלא למספד כגי' שלפנינו דכיון דבחגא דשבועיא ע"כ גרסי' דלא למספד וכמו שהכריחו התוס' הנ"ל מהא דמסיק בתענית שם דלא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו וכמש"ל א"כ שוב ע"כ דבאיתוקם תמידא נמי גרסי' ודאי דלא למספד מדפריך התם עלה דל"ל למימר מתמניא לימא מתשעה כו' וכמש"ל ע"ש ובאמת הוא קושיא גדולה עכ"פ על גירסת התוס' דמנחות הנ"ל ומ"מ נ"ל ליתן מקים קצת לגירסתם ז"ל ג"כ וליישב בדרך הפלפול בזה בעז"ה

וראיתי להקדים מה דהוה קשיא לי מכבר עוד בסוגיא זו דמנחות ודתענית הנ"ל ומצאתי כעת בעז"ה להגאון בעל בית אפרים ז"ל בחלק יו"ד שאלה ע"ז שעמד בזה ג"כ דלכאורה בין לגירסא שלפנינו שם ובין לגי' התוספות הנ"ל דבחגא דשבועיא גרסי' דלא למספד ובין לגי' רש"י דבתמידא עכ"פ גרסי' דלא למספד איכא למידק טובא דלמה הוצרכו כלל לאסור הספד בימים אלו שהם לפני חג הפסח והלא קיי"ל במו"ק ח' במשנה דלא יעורר אדם כו' ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום וא"כ הלא כבר נאסרו ימים הללו בהספד מיום הפורים ואילך ולמה הוצרכו לגזור עליהם עוד איסור הספד משום יומי דתמידא או משום חגא דשבועיא וכמ"ש והניחא לרב דמפרש טעמא דמתני' דמו"ק שם דאיסור הספד דבתוך שלשים יום לרגל הוא מפני מעשה שהיה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל כו'. ומסיק התם דלרב בחנם שרי להספיד בתוך שלשים לרגל וא"כ י"ל דשפיר הוצרכו לאסור בהספד בהנך ימים דמגילת תענית הנ"ל דנ"מ דאף בחנם אסור להספיד בהם משום הנך ימים טובים דמגילת תענית הנ"ל אבל לשמואל דמפרש התם טעמא דלכן אסור להספיד קודם לרגל לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום ולדידיה ודאי דאף בחנם אסור להספיד כדמסיק התם דנ"מ בין טעמא דרב לשמואל דקעביד בחנם ע"ש וא"כ ודאי דקשה טובא לדידיה דלמה הוצרכו לאסור גם הספד בהנך ימים שלפני הפסח במגילת תענית הנ"ל דתיפו"ל דהרי הו"ל ל' יום קודם הרגל דבלא"ה אסורי' בהספד לשמואל בכל גוונא וכמ"ש

והנה בשו"ת בית אפרים שם כתב דמ"מ נ"מ שפיר גם. לטעמא דשמואל בזה לענין הא דגרסי' בירושלמי דמו"ק שם (והביאו הרא"ש ז"ל שם סי' י"ג) דהדא דתימא בישן אבל במת חדש מותר כלומר דהירושלמי ס"ל כטעמא דשמואל מפני שאין המת משתכח כו' ומשו"ה בחדש דהיינו שמת בתוך ל' יום סמוך לרגל מותר להספידו לשמואל לפי שהמרירות כבר הוא בלבו ואין בו תוספת אבל ע"י ההספד כלום (אך לרב ודאי דבשכר גם בחדש אסור) והשתא גם לשמואל נ"מ שפיר בזה שהוצרכו לאסור ימים הללו במגילת תעני' בהספד אף בחדש דמשום יומי דמג"ת ודאי שגם החדש אסור בהספד ע"ש בב"א בזה

ואולם בעיקר ד' הירושלמי הנ"ל כבר כ' בזה הגאון בשעה"מ ז"ל בפ"ו מה' יו"ט הכ"ד דבש"ס דילן נראה דלא ס"ל כהירושלמי הנ"ל מדלא קאמר הש"ס במו"ק התם דנ"מ נמי בין טעמא דרב לטעמא דשמואל הנ"ל דלטעמי' דרב דמשום עליות הרגל הוא א"כ אפילו מת חדש בשכר אסור ולטעמא דשמואל שרי (וכמו שהקשה בזה הרמב"ן ז"ל על הרי"צ גאות ז"ל שכ' דלטעמ' דרב שרי בזמן הזה והקשה עליו הרמב"ן דא"כ אמאי לא קאמר נמי דאיכא בינייהו בזה"ז ולכן כ' דלטעמ' דרב נמי אסור גם בזה"ז ע"ש ברא"ש בפ"ק דמו"ק סי' י"ג הנ"ל וה"נ הקשה דאמאי לא קאמר דא"ב מת חדש) אלא ודאי דס"ל לתלמודא דידן דאפילו לשמואל ג"כ אסור אפי' מת חדש לפי שעל ידי ההספד מתעורר המרירות יותר ופליג אירוש' בזה וכן נראה מד' הרע"ב ז"ל במו"ק פ"א מ"ה שפי' שם דלא יעורר היינו על מת ישן ולא יספידנו קאי על מת חדש (וכ"כ רש"י וע"ש בנמק"י בזה) ואף שהביא שם גם טעמא דשמואל בזה ע"ש. אלמא דס"ל ז"ל דאף לטעמא דשמואל יש לאסור גם במת חדש ודלא כהירושלמי הנ"ל וע"ש בשעה"מ

בזה

(ומש"ש הרע"ב ז"ל דלא יספידנו קודם לרגל ל' יום תמיד ודחק בזה התוס' יו"ט שם וכ' להגיה דצ"ל אית ע"ש ולמש"ל דהרי"צ גאות ז"ל ס"ל דבזמן הזה שרי לטעמא דרב הנ"ל והרמב"ן ז"ל כ' דגם לרב אסור בזה"ז אי משום דהו"ל דבר שבמנין כו' או משום דגם בזה"ז גזרינן דאתי לבטולי משמחת יו"ט וע"ש ברא"ש ז"ל. א"כ י"ל קצת דהרע"ב ז"ל קמ"ל נמי בזה דבאמת אסור להספיד בתוך השלשים יום תמיד ואף בזמן הזה ודלא כהרי"צ גאות ז"ל אי משום דס"ל דאפי' לרב אסור בזמן הזה וכמו שנראה באמת ממש"ש הרע"ב בטעמא דרב בזה שלא יתן המעות שכינס לצורך הרגל להספדן וימנע משמחת הרגל ע"ש ומשמע דס"ל דטעמא דעליית הרגל לאו דוקא הוא אלא דגזרינן דלמא אתי לבטולי משמחת יו"ט דשייך גם בזה"ז וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בזה או משום דפסק כשמואל באמת ואע"ג דאסר גם במת חדש ומוכח כד' השער המלך ז"ל הנ"ל בפשיטות לפ"ז וצ"ע)

והנה אם נאמר דלשמואל דקיי"ל כוותי' לאסור אפי' בחנם וה"נ דלדידי' אף במת חדש ובכל גוונא אוסר באמת בזה וכד' השעה"מ ז"ל הנ"ל א"כ ודאי דהקשה לכאורה טובא בהא דהוצרכו לאסור בימים אלו שלפני הפסח בהספד במג"ת הנ"ל אליבא דשמואל דקיי"ל כוותיה שהרי לדידיה נראה דבלא"ה בכל גוונא אסור להספיד בתוך שלשים שלפני הרגל וכמ"ש. [ואפילו להספידנו בעצמו נראה מדברי כל הפוסקים ז"ל דאסור אליבא דשמואל ודלא כמש"ש התו' ד"ה דקעביד דאפי' לשמואל י"ל דלא אסור רק ע"י ספדן אבל הוא עצמו שרי כו' ע"ש אבל מדברי כל הפוסקים ז"ל שלא הזכירו לד' התוספות הנ"ל נראה פשוט דלא ס"ל הכי כלל אלא דאליבא דשמואל באמת חסור בכל גוונא בזה וא"כ הדק"ל וכמ"ש בעז"ה]

ונ"ל ליישב הכל בעז"ה ובתחילה אני אומר די"ל בפשיטות דבאמת הא דהוצרכו כל עיקר לאסור ההספד בימים אלו שלפני הפסח במג"ת הנ"ל. לא הוצרכו אז לאסור ההספד בהנך יומי גופייהו כלל שהרי בלא"ה כל הנך יומי כבר אסורים הם שלא להספיד בהן באמת משום דהו"ל שלשים יום לפני הרגל ולטעמא דשמואל הנ"ל הרי אסור להספיד אז באמת בכל גוונא וכמ"ש. רק דכל עיקר לא הוצרכו לאסור בהספד ג"כ בימים אלו משום ימים טובים דבמג"ת הנ"ל אלא כדי לאסור ע"י זה גם יום שלאחריהם בתענית עכ"פ וכדמשני ר"פ שם בתענית י"ז בכה"ג דלא הוצרכו לאסור עד סוף מועדא אלא לאסור יום שלאחריו בתענית וכמש"ל וה"נ י"ל דכולהו הנך יומי לא הוצרכו לאוסרם גם בהספד אלא כדי לאסור יום שלאחריה' בתעני' כמש"ל דאלו לא אסרו לימים אלו רק בתענית הי' מותר להתענות ביום שלאחריה' דבדלא להתענא' לכו"ע לאחריו מותר כמ"ש והשתא לפ"ז ע"כ מוכרח כגירסת התוספות הנ"ל דאלו לגירסא שלפנינו דבתרווייהו דלא למספד גרסינן. א"כ ודאי דתקשה ממנ"פ דאי אתיא הך דמג"ת כר' יוסי א"כ למה הוצרכו לאסור הספד ביומי דתמידא דאי לאסור שלפניהם בתענית הרי אף בדלא להתענאה אסור לפניו לר' יוסי שם ואי לאסור שלאחריו תיפוק לי' משום חגא דשבועיא (ואין לומר דנ"מ דאי מיקלע מילתא ובטלינן לחגא דשבועיא מ"מ תשיעי גופיה אסור משום בתר יומי דאיתוקם תמידא. דלאו פירכא הוא דהשתא יום טוב גופיה בטיל ואנן ניקום ונגזור משום בתר יומי דאיתוקם תמידא וכה"ג משני ר"א התם ביום טוריינוס וכ"כ רש"י שם בכה"ג ע"ש) ואם נאמר דהך דמג"ת הנ"ל אתיא כרבנן ושפיר הוצרכו לגזור איסור הספד ג"כ ביומא דתמידא לדידהו לאסור יום שלפניהם בתענית דאי בדלא להתענאה גם לפניו מותר לרבנן אבל א"כ תקשה איפכא דלמה הוצרכו לאסור הספד בחגא דשבועיא לדידהו דאי לאסור שלפניו תיפוק לי' דהו"ל יומא דתמידא ואי לאסור שלאחריו הרי גם בדלא למספד שרי לאחריו לרבנן וכיון דע"כ הך דמג"ת הנז' צ"ל דאתי כר' יוסי מדקאמר עד סוף מועדא דלא נצרכא אלא ליום שלאחריו וכר' יוסי וכדאמר ר"פ התם א"כ ע"כ דצ"ל