ראשית בכורים קו

וגם הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל במה"ת חאה"ע שאלה קמ"ח הביא דברי הכ"מ הלזה וכ' עליו וז"ל. ואני תמה דאיך נעלם מהרב הכ"מ שהרמב"ם במקומות רבות פסק כר"ע נגד רי"ש וכן בחמותו כו' וכן בג' פלוגתות כו'. ועוד אני תמה על הכ"מ דאיך אפשר לומר שר"ע הוא הי' תלמידו של רי"ש הרי ר"ע קראו בשמו בסנהד' (נא) א"ל ר"ע ישמעאל אחי כו' וא"כ אין מקום כלל לדברי הכ"מ*) אבל מה שפסק הרמב"ם שם דלא כר"ע הוא עפ"י מ"ש מהרי"ק ז"ל בתשובה שורש קס"ה דבדבר שאינו נוהג בימי האמוראי' לא נאמרו כללי פסקי הלכות שבש"ס עכ"ד הגאון בעל נוב"י ז"ל: תמיהני עליו ז"ל שהרי בהך דינא דקבל' טומאה בכלי חרס שנשברו נפק"מ טובא גם בזה"ז לענין קבלת כתמים כדתנן בנדה (ס) שהיה ר' נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים והכי קיי"ל וכמו שפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' א"ב ה' ז' דאם נמצא כתם על כלי חרס מגבו או על בגד שאין בו ג' אצבעות עג"א ה"ז טהורה וא"כ ה"נ דאם נמצא הכתם על כלי חרס שהי' מחזיק יותר מסאה ואין בשבריו כדי לקבל חצי לוג ה"ז טהורה לפי שהכ"ח אינו מקבל טומאה ואעפ"י שמתחילה היה בו שיעור לקבל טומאה לא עדיפא מבגד שהוא פחות מג' ע"ג אע"ג דג"כ אתי מדבר המקבל טומאה ו'ע ברא"ש כ"ח דנדה ס"ב

ובעיקר דבריו שרצה ליישב ד' הרמב"ם ז"ל עפ"ד מהרי"ק ז"ל כ"כ מהרש"ח ז"ל בגליון התוי"ט בכלים שם פ"ב מ"ב דהרמב"ם ז"ל וודאי דלא ס"ל כמהרי"ק כנראה מחיבורו גם בה' שאינן נוהגי' בזה"ז שתמיד הולך עפ"י כללי הש"ס ע"ש

אמנם מה שנראה לי בזה והוא האמת לענ"ד דהרמב"ם א ז"ל מפרש כפירוש הר"ש ז"ל שם שכ' וז"ל רע"א כו'. ר"ע לא פליג אלא אשמועינן כו' דסתם קדירות הבאות מלוד רגילין לעשותן מסאה ולמטה כו' וסתם חביות הבאות מבית לחם רגילין לעשותן מסאתים כו' וסתם חצבין גדולים מחמש סאין כו' ע"כ וכ"כ הרא"ש שם וז"ל ר"ע לא פליג דרי"ש נתן שיעורו במידות ור"ע בשמות הכלים והכל אחד כו' ע"כ וא"ש ד' רבינו ז"ל בחיבורו שנתן שיעורו במידות כרי"ש דכיון שאין נ"מ כלל לדינא אלא שר"ע לא הי' צריך ליתן מידות בכלים ההם כי היה ידוע להם בזמן ההוא כמה מחזיק חביות הלודיות וכמה הלחמיות שזה סאה וזה סאתים אבל רבינו ז"ל איך יתן השיעור בשמות הכלים אשר אינו ידוע שיעורם היום ואלו הי' פלוגתא בין רי"ש לר"ע בשיעור הכלים היה צריך עכ"פ להביא ד' ר"ע כיון דלית הלכתא כרי"ש אבל כיון שאין ביניהם אלא שינוי הלשון והכל שיעור אחד כמ"ש הרא"ש ואלו היה מזכיר בחיבורו שמות הכלים מ"מ היה צריך עוד לבאר שיעורן כיון שאינם ידועים היום ונקט בדרך קצרה והודיענו המידות ולא השמות והכל אחד כמ"ש ואין מקום לד' הרב הכ"מ ז"ל שהזכיר כאן פסק הלכה דמכלל דפליגי ולמ"ש אין כאן פלוגתא כללי (ואף שמד' רבינו ז"ל בפירושו שם שכתב באמת דהלכה כר"ע בזה ע"ש ומוכח דס"ל דפליג עם רי"ש באמת ודלא כהר"ש הנ"ל. הנה מלבד די"ל דלא קאי רק אהא דפליג ר"ע עם ריב"ז שם בחצבין ע"ש ובזה א"ש שלא יסתרו דבריו שבפירושו עם מ"ס בחיבורו כרי"ש באמת וכמ"ש. אבל בלא"ה הרי מצינו באמת נ"פ שחזר בו בחיבורו ממ"ש בפירושו וכנודע וע' מה שפי' בד' ר"ע בזה) וא"ש נמי מש"ש בה' י"ד היה הכלי מחבית כו' עד חצבים גדולים כו' שהוא לישנא דר"ע וכבר המה בזה הכ"מ דברישא פסק כרי"ש ובסיפא כר"ע ולמ"ש א"ש דבין אם נפרש דחצבין גדולים דקאמ' ר"ע אפי' הם גדולים כמה ופליג בהא אדרי"ש דא' עד חמש סאין דווקא י"ל דכיון דבהא פליג ר"ע פסק כר"ע משא"כ ברישא דלא פליגי וכמ"ש (וע' בתוספת' פ"ב שלא הוזכרו ד' ר"ע אלא בחצבין ואולי משום דבהא פליגי וכמ"ש) וכן אם נפרש דבחצבים נמי לא פליגי וכמ"ש הר"ש דסתם חצבים גדולים חמש סאין הן מ"מ נקט הכא לישנא דר"ע דאפשר גם בזמן ההוא היה ידוע להם מידת החצבים כמה הם מחזיקים משא"כ בחביות הלודיות והלחמיות שמידת שיעורם היה רק לפי המקום דבלוד היו רגילין לעשותן מסאה ולמטה ובבית לחם מסאתים. ואטו בית לחם הוה רובא דעלמא ולכן כתב רבינו ז"ל מידת שיעורם ולא מקומם אבל החצבים שלא נזכר בהם מקים אפשר דכ"ע היו רגילין לעשות במידה אחת ולכן ניחא לי' לרבינו ז"ל למינקט לישנא דר"ע בהכי כיון ששיעורם ידוע וכמ"ש וכן למ"ש הכ"מ דעד חמש סאין דנקט רי"ש לאו דווקא דה"ה לטפי ולפי' זה נמי לא פליגי רי"ש ור"ע כלל וא"ש בפשיטות דלעיל דאיכא למטעי בד' ר"ע וכמש"ל נקט לישניה דרי"ש והכא דאיכא למיטעי בדברי רי"ש דחמש דווקא קאמר נקט לישנא דר"ע וא"ש: הגה"ה ומזה היה סתירה גם אמש"ל בשם הרמב"ם בפירושו דרי"ש הי' תלמיד ר"ע שהרי מצינו גם לרי"ש שקראו לר"ע בשמו ביומ' (ע"ה) וכשנאמרו דברי' לפני רי"ש א"ל צאו וא"ל לעקיבא עקיבא טעית כו' אלא ע"כ דחברים היו וע"ע זבחים (נ"ז) דאיתא נמי התם כהאי לישנא אלא דהת' גרסינן צאו וא"ל לרבי עקיבא ע"ש

______________________ [והן אמרתי להפסיק פה כעת באמצע ענין הלז ולחזור כאן על עקרי הדברים שיש לנו לבאר עוד בעז"ה בסוגיא דמנחות ד' ס"ה הנ"ל שהתחלנו בראש דברינו בזה והוא בסתירת דברי הצדוקים דעצרת אחר השבת והיחיד מתנדב ומביא תמיד וכמש"ל ואח"ז יבואר גם תשלום דבר כל הענין הנ"ל באורך בעזרת ה' ונתחיל כעת בעיקר הסוגיא דמנחות שם בזה ויתבאר פה ג"כ בעז"ה דין הספד ותענית ועשיית מלאכה ביום שאחר חג השבועות בזמן הזה כשחל יום שני דשבועות בשבת וכמו שכתבנו להסתפק בזה להלן בדף ס"ה בפתיחת דברינו שם בעז"ה]:

______________________ גרסינן שם במנחות ד' ס"ה ה"ר אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון מרים ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד ומתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד כו' ע"ש. כך היא הגירסא שלפנינו במנחות שם ובתענית י"ז] י והנה רש"י ז"ל כתב שם דעיקר הגירסא הוא בחגא דתמידא דלא למספד ובחגא דשבועיא דלא להתענאה ופי' רש"י הטעם בזה משום דלא היה שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד דבעצרת לא היה שום ראי' לדברי הצדוקים לכך לא החמירו לאסור גם בהספד אבל בתמיד היה קצת ראיה לדבריהם עכ"ל ור"ל משום דבתמיד הביאו ראיה לדבריהם מקרא דאת הכבש האחד תעשה כו' כדמפ' בש"ס התם ובתוס' שם הקשו על גירסת רס"י ז"ל הנ"ל מסוגיא דתענית י"ז דמסיק התם דעד סוף מועדא לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריהם ע"ש ואי גרסי' בחנא דשבועיא רק דלא להתענאה א"כ בין לר' יוסי ובין לרבנן דמתני' דתענית ט"ו שם לכו"ע בדלא להתענאה לאחריו מותר ע"ש והתוס' הביאו שם הני' בהיפך באיתוקם תמידא דלא להתענאה ובחגא דשבועיא דלא למספד ואתיא כר' יוסי בין לפניו ובין לאחריו וע"ש בתו' ויש להבין קצת לפי גירסא זו. דלמה לא החמירו באמת גם בתמידא לאסור בהספד כמו בחגא דשבועיא שהרי באמת יש סברא לומר דתמידא חמיר בזה כמ"ש רש"י ז"ל הנ"ל

והנה הגאון בעל שער המלך ז"ל בה' מגילה פ"א הקשה שם באמת על גירסת התוס' הנ"ל דבחגא דתמידא לא אסרו אלא בתענית לבד ובחגא דשבועיא אסרו גם בהספד וכמש"ל. דא"כ הקשי טובא בזה מהא דפריך עלה בסוגיא דתענית י"ת דלמה לי למימר בחגא דשבועיא מתמניא ביה לימא מתשעה בי' והמניא גופא אסור דהו"ל יומא דאיתוקם תמידא כו' ע"ש והשתא מאי קושיא שהרי ודאי דשפיר הוצרכו לומר בחגא דשבועיא מתמניא ביה כי היכי דיהא אסור גם בהספד דאלו משום יומא דאיתוקם תמידא הרי אינו אסור אלא בתענית לחוד אבל בהספד מותר וצ"ע עכ"ד השעה"מ ז"ל וכ' שם שמצא למוהר"ש אלגאזי בס' רצוף אהבה שהוקשה לו כן והניחו בצ"ע ע"ש