ראשית בכורים קה

להדיא דבין לרי"ש ובין לר"ע חייב אמוקטרי חוץ שהעלן בחוץ דלתרווייהו עכ"פ חד מיעוטא אתא למוקטרי חוץ שחסרו וכמ"ש (אלא דבאמת הא גופא ק"ל למה הוצרך לומר דלר"ע מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ חייב והלא בפשיטות הו"ל דר"ע ס"ל כריה"ג דמוקטרי חוץ שהעלן בחוץ פטור ולא אצטריך קרא כלל למעט חסר במוקטרי חוץ וכי אתא קרא למוקטרי פני' שחסרו ורי"ש לשיטתו דתנא דברי"ש לעיל ואליהם תאמר לערב פרשיות ומחייב מוקטרי חוץ ואצטריך קרא למעט נמי מוקטרי חוץ שחסרו ואולי י"ל דהך סוגיא אתי כר' יהודה דס"ל התם (דפ"ד) דאם יצא דמה אם עלתה תרד. וא"כ לא משכחת לזורק בחוץ דמחייב ר"ע התם אלא במוקטרי חוץ. אבל במוקטרי פני' כיון שיצ' ושוב אין הקודש מקבלו לא הי' חייב על הזריקה וע"ש ק"ח תוס' ד"ה שחיטת לילה ולהכי לא מצי לאוקמי לר"ע כריה"ג. וכמ"ש התוס' שם דלריה"ג אליבא דר' יהודה לא משכחת לה זורק בחוץ דחייב וא"ש)

(ומזה קצת ראי' לד' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' פסולי המוקדשין הל"ו שפסק שם כר' יהודה ע"ש. אע"ג דמסוגיא דריש מעילה נראה לכאורה דקיי"ל כר"ש מדפליגי אמוראי התם אליבא דר"ש ע"ש. (וכן מוכח לכאורה מסוגיא דזבחים (פ"ה) אר"ז אף אנן נמי תנינא כו' ע"ש) אבל לפמ"ש א"ש דמסוגיא דזבחים (ק"ז) הנ"ל דסתמא דגמ' אליבא דר' יהודה אזלא משמע דקיי"ל כוותי' וכמ"ש אלא דבאמת מסוגיא דמעילה בלא"ה ניחא שהרי הרמב"ם ז"ל כ"ש בפ"ג ה' ז' דקדשי קדשים ששחטן בדרום אם עלו לא ירדו וע"כ צריך לומר דנוסחא אחרת הי' לו להרמב"ם ז"ל בסוגיא דמעילה וכמ"ש הכ"מ שם ואכמ"ל: והרמב"ם ז"ל פסק בפ' י"ט מה' מעה"ק ה' ח' דמוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ פטור וע"ש בה' ס' ובה' י"א והיינו כרי"ש. וע"ש בלח"מ שהקשה דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי דשם בה' י"א כתב זרק הדם והעלה האברים חייב שתים שהרי חלק הכתוב בין מעלה לעושה כו' וטעם ___________________ ועכ"פ יש לנו ליישב סתירות הסוגיות גם לשיטת הני רבוותא ונ"ל דבאמת מצינו דתנאי נינהו אליבא דרי"ש בזה דגרסי' בסנ' (צ) א"ל כו' לר"ג אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא כו'. א"ל ברתי' כו' שני יוצרים יש בעירינו כו' דבי ר' ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית מה כ"ז שעמלן ברוח בו"ד נשברו יש להם תקנה בו"ד שברוחו של הקב"ה עאכ"ו פרש"י דבי רי"ש תנא ק"ו מכ"ז זו היא תשוב' שהשיב' לאביה ע"כ וכבר עמד בזה המהרש"א ז"ל בח"א דמי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש דאדלעיל קאי ולא ניחא לי' לפרש דהך דתנא דברי"ש מלתא באפי' נפשי' הוא וככל הנהו תנאי ואמוראי דמייתי שם בגמ' כל חד לימודא לתחה"מ ואולי גם תנא דברי"ש נמי תנא לימודא לתה"מ מן הק"ו דמייתי ולאו אתשובה דברתי' כו' קאי וע' במהרש"א שכ' דהי' דוחק לרש"י ז"ל לפרש כן דא"כ צ"ל דרי"ש לא ס"ל כל הני לימודי לתה"מ דמייתי מקרא לעיל בגמ' ודחק בזה (וע"ש בגמ' דלמוד קמא דמייתי ר"י שם לתחה"מ מה"ת שנא' ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן כו תנא דבי רי"ש שם מה אהרן חבר כו' ופרש"י הא דכתי' לאהרן לאו להכי הוא דאהא) ול"נ בפשיטות דהי' ק' לרש"י ז"ל דלמה לי' לתנא דבי רי"ש למיליף מק"ו תיפוק לי' מקרא בהדיא דמייתי שם רי"ש עצמו דגרסי' בגמ' התם הכר' תכרת הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב ד' ר"ע א"ל רי"ש והלא כבר נאמ' ונכרתה וכו' אלא ונכרת' בעוה"ז הכרת בעוה"ב ה"ת ד"ת כל' ב"א והשתא הרי לרי"ש גופ' איכא לימודא בהדי' לתה"מ מקרא דה"ת דע"כ לעוה"ב אתא כדאמר רי"ש וכן מייתי ר"א בר"י שם בגמ' לימודא כה"ג אלא דאיהו יליף מהכ' תכ' ומעונה בה דס"ל דלעה"ב אתא וא"כ אף דרי"ש דרש עונה בה לשלא עשה תשובה עכ"פ תיפו"ל מהכר' וכמ"ש וזה הכרי' לרש"י ז"ל לפרש דתנא דבירי"ש רק אברתא כו' קאי דאלו רי"ש עצמו נפק"ל מקרא בהדי)וכמ"ש

והנה כ"ז הוא לפירש"י אבל נ"ל דלהתוס' והרמב"ם ז"ל י"ל בפשיטות דאה"נ דתנ' דרי"ש גם הוא אייתי ראיה לתה"מ ______________ וטעם זה אצ"ל אלא לר"ע דנפק"ל זורק מאו זבח דכתיב גבי העלאה ולה"ק ר"א התם דזרק והעלה לר"ע א"ח אלא אחת וע"ז אמר אביי התם דאפי' לר"ע חייב שתים דלהכי פלגינהו קרא כו' אבל לר"יש דנפק"ל זורק מקרא דדם שפך דכתיב גבי שחיטה בלא"ה חייב שתים כמו שחט והעלה. ומדהוצרך הרמב"ם ז"ל לומר טעמא דאביי אליבא דר"ע משמע דפסק כר"ע (ע"ש בלח"מ שדחק בזה דהרמב"ם ז"ל רצה לתת טעם דאפילו ר"ע יודה בו אע"ג דלית הלכתא כוותי' וע"ע בלח"מ מה שהקשה עוד שם בריש דבריו דלמה פסק הרמב"ם דלא כר"ע דהלכ' כוותי' מחבירו ע"ש [ועי' ברמב"ם פ' י"ח מה' כלים ה' י"ג שכ"ש כמה יקבל החרס ויהא מק"ט כו' וכתב הכ"מ שם וז"ל בפ' ב' דכלים וכרי"ש וצ"ע למה לא פסק כר"ע ואפשר שסובר רבינו דר' ישמעאל הוה רבי' דר"ע ע"כ ובזה הוה א"ש נמי הכא ד' רבינו ז"ל שפסק כרי"ש לגבי ר"ע ותמיהני על הרב הלח"מ ז"ל שלא זכר לד' הכ"מ בהלכות כלים הנז': אבל אני תמה מאוד על הרב הכ"מ ז"ל דמאי דמספקא לי' בד' רבינו ז"ל להך גיסא דאפשר שסובר רבינו דרי"ש הוה רבי' דר"פ במחכ"ת הנה מצינו להדיא דפשיטא לי' לרבינו ז"ל לאידך גיסא באמת וכמ"ש בפי' המשניות שלו בעדיות פ"ב מ"ו וז"ל השום והבוסר והמלילות כו' ר' ישמעאל או' שישלים מדוכתם כו' ואעפ"י שר' ישמעאל תלמיד ר"ע הלכה כרי"ש עכ"ל (כלו' משום דבשבת י"ט א' הורה ריב"ח כרי"ש וכ"כ התי"ט ע"ד הר"ב שפסק כרי"ש וז"ל ואעפ"י שהוא תלמיד ר"ע כמ"ש הרמב"ם וקיי"ל הל' כר"ע מחבירו כ"ש מתלמידו הכא הורה ריב"ח כרי"ש כדאי' בגמ' ע"כ) הרי להדי' סתירה מהיפך להיפך דפשיטא לי' להרמב"ם ז"ל דבכ"מ קיי"ל כר"ע לגבי רי"ש משום דאין הלכה כהלמיד במקום הרב (אלא שהרב המגיד ז"ל בפ"ג מה' שבת ה' ב' העתיק משנה זו ר' ישמעאל בר' יוסי א' יגמור כו' ע"ש.ולפי גירסא זו הוה א"ש מ"ש הר"מ שהיה תלמיד ר"ע. כדמצינו ביבמות ס"ב דגם ר"י אביו הי' תלמיד דר"ע אבל כ"כ בעז"ה בגליון המ"מ שם דטס"ה ובכל הספרים שלפנינו ליתא שם תיבות בר' יוסי אלא רי"ש סתם) ודוחק לומר כמ"ש התוס' ביבמות ק"ד ד"ה אר"י בר"י בשם הר"י דהרי ר' ישמעאל ב"א הוו ע"ש וא"כ י"ל דשניהם אמת א' היה רבו דר"ע והכני הלמידו. דאכתי לא יועיל זה ליישב ד' הרמב"ם ז"ל בה' כלים דמנ"ל דרי"ש דהתם הוא רבי' דר"ע שפסק כמותו וד' הכ"מ הנ"ל צע"ג: _____________ לתחה"מ מן הק"ו ולימודא באפי נפשי' הוא ולאו אברתיה כו' קאי וכ"ת א"כ תקשה דל"ל ק"ו ותיפו"ל מקרא בהדיא וכמ"ש. י"ל כיון דמילתא דלעיל משמי' דרי"ש סתמא אתמ' והכא אתמר משמי' דתנא דבי' ר"י י"ל כדמשני הש"ס בכ"ד דפריך מרי"ש אתנא דבר"יש (עי' מגילה כ"ג זבחים נ"ב) תרי תנאי ואליבא דרי"ש וא"ש דהאי תנא דבר"יש דנפק"ל לימודא לתחה"מ מק"ו ולא מקרא דהכר' תכרת דס"ל כאידך תנא דמתניתין דריש כריתות דע"כ כרי"ש אתיא דמחייב שתים בבא עה"ז והביא ז"ע ומחייב נמי קרבן במגדף וע"כ דס"ל מגדף היינו מברך ולא נפק"ל לימוד' לתחה"מ מקרא כלל דהרי לדידי' לא כתי' בע"כ רק חד קרא דהכרת תכרת ובעוה"ז לחוד איירי קרא דונכרתה במגדף מוקי לה והכ"ת ד"ת כל' ב"א. ועונה בה לבזמן שעונה בה ולהכי איצטריך האי תנא למיליף מק"ו ושפיר מוקי ר"י למתניתי' דכריתות כרי"ש וכאידך תנא דנפק"ל לימודא לתחה"מ מק"ו וכמ"ש ואף דרש"י ז"ל לא פירש כן הרי באמת לפירש"י י"ל בפשיטות כמש"ל הגאון במנ"א ז"ל ואנן קיימינן לשיטת התוס' והרמב"ם דלדידהו אין מקום לתירוצו וכמש"ל וא"ש. וע"ע סנהד' מ"ה במשנ' וחכמי' אומרי' אינו נתלה אלא המגדף כו', ומדקרו ליה למברך מגדף ש"מ דס"ל נמי כמ"ד מגדף היינו מברך והא דפליגי התם על ר"א מפ' שם בגמ' טעמייהו משום דדרשי כללי ופרטי ע"ש וע"כ דהיינו רי"ש דדריש כללי ופרטי בשבועות כ"ו) ונ"ל דההיא נמי אתיא כאידך תנא דבי רי"ש דס"ל דמגדף היינו מברך וכמ"ש: