ראשית בכורים קג

א"ה הן יען כי לא נשלם עדנה דבר הקונטרס מהחילוקא דרבנן (בסוגיא דעצרת אחר השבת המתחיל להלן בדף ס"ה ולא נדפס שם רק עד ד' ס"ט ולא נשלם שם עדיין. וכמו שנרשם בדף ס"ט שם) ע"כ ראיתי להשלימו כאן בעז"ה ---- וזה שייך לתשלומי הדברים שכתבנו שם בדף ס"ט סוף עמוד א' ליישב בפשיטות עיקר קושיתנו שכתבנו בראשית הדברים בזה דמשו"ה שפיר אצטריך קרא דבחריש ובקציר לר' ישמעאל לקצירת העומר דדוחה שבת ולא יליף מבנין אב דפסח ומילה ותמיד משום דאיכא למיפרך שפיר כדפריך הש"ס התם (ביבמות ה') דמה לכולהו שכן ישנן לפני הדיבור וכמו שהארכנו הרבה בזה שם בעז"ה

--- ואמנם הנה באמת עדיין ים לבאר דבכל עיקר דבר הפירכא הזאת דס"ל להש"ס דיבמות הנ"ל שם לחומר בזה דעשה שקודם הדיבור חמיר טפי (לדחות אף ל"ת שיש בה כרת) מעשה שלאחר הדיבור (וכגון עשה דיבום דקיל טפי שהוא עשה דלאחר הדיבור ולא אלים כ"כ לדחות ל"ת שיש בה כרת כדאמר התם) הנה באמת מצינו סתירה מפורשת לזה בתוס' קידושין (ל"ח) ד"ה אקרוב עומר בשם הירוש' שכתב וז"ל בירושלמי מקשי' למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ משום דאין עשה שקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור ע"כ והרי דסתרי אהדדי בזה מהיפך להיפך ממש דמש"ס דילן משמע דעשה שקודם הדיבור אלים טפי למידחי אפילו לל"ת שיש בה כרת כגון שבת אע"ג דעשה דאחה"ד לא דחי' לל"ת דכרת ובירושלמי משמע איפכא דעשה דקה"ד קיל טפי מעשה דאחה"ד שאינו דוחה אף לל"ת גרידא אע"ג דעשה דאחר הדיבור דחי ל"ת גרידא וכבר הקשו כן הרבה מן הגאונים ז"ל בספריהם ומהם הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בתשובה סי' צ"ו והנה הגאון בעל שאג"א ז"ל כ' לתרץ שם וז"ל וי"ל דודאי עשה שנאמרה לפה"ד ולא נישנית כלל לאה"ד גרע טפי כד' הירושלמי אבל היכא שנא' לפה"ד ונשנית נמי לאה"ד אלים טפי משאר עשה שנאמרה לאה"ד לחוד והשתא א"ש דפסח נאמר במצרי' קה"ד ונישנית כמ"פ אחה"ד וכן תמיד נשנה בחומש הפקודים וכן מילה נאמר לא"א ונישנית בת"כ ביום השמיני ימול הלכך הואיל ונאמרה ונישני' אלימא ספי כד' הגמ' דידן אבל מצה לא נאמר אלא במצרים קה"ד לחוד ולא נישנית לאה"ד הלכך גרע טפי וכד' הירושלמי הנ"ל וא"ש

אמנם שוב הקשה הגאון ז"ל שם בעצמו ע"ז דאמאי לא חשיב לעשה דמצה עשה דלאחר הדיבור לדחות ל"ת שהרי כיון דכתיב במשנה תורה (בפ' ראה) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ומוקי לה ר' יהודה (דקיי"ל כוותיה בפסחים דף כ"ח) לקובעו חובה בזמה"ז וע' ברמב"ם פ"ו מה' חו"מ שהביא מקרא דבערב תאכלו מצות וכבר עמד בזה בעל לח"מ ז"ל שם וכתב ג"כ דהרמב"ם אקרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות סמיך ע"ש] וכיון דמיירי ממצות אכילת מצה הא ממילא הרי נשנית אה"ד וכן ר"א דיליף בפסחים (מ"ג) מהאי קרא דנשים חייבות באכילת מצה דבר תורה ש"מ דהאי קרא ממצה של מצוה נמי איירי וממילא הא נישנית לאחה"ד נמי וליכא למימר דכיון דהא דנישני' לאחה"ד מיבעיא לי' לדרשא כדאמרן הו"ל כלא נישנית וכדאמר בסנהדרין (נ"ט) גבי כל מצוה שנאמר' לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמר' ופריך ממילה דנאמרה ונשנית וביום השמיני ימול ולישראל נאמר' ולא לבני נח ומשני ההוא ביום ואפי' בשבת הוא דאתא כלו' וכיון דאיצטריך לדרשא הו"ל כלא נשנית וה"נ פריך התם מפ"ו ומשני כה"ג וה"נ נאמר גבי מצוה שנאמרה לפני הדיבור דאע"ג דנשנית לאה"ד אפ"ה היכי שנשנית לשום דבר ה"ל כלא נשנית דא"כ הדק"ל דנילף ממילה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מאי אמרת שכן ישנן לפה"ד ונישנית לאה"ד ביום השמיני ימול הא כיון דהא מבע"ל לביום אפילו בשבת ה"ל כלא נשנית וכדא' גבי מצה ובדוחק גדול י"ל עכ"ד הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל

(והנה יתבאר להלן אי"ה גם יתר הדבר ים בזה שיש לנו עוד להאריך בהם ולהשלים דבר כל הקונטרס הלז בעז"ה אך בתחילה ראיתי עוד להקדים כאן גם יתר הדברים דשייכי לתשלו' הענין המבואר עוד בזה בדף ס"ט ע"ב שכתבתי שם בעז"ה לדקדק בסוגי' דפסחי' צ"ג דמוק"ל התם לדר"נ דס"ל מגדף לאו היינו מברך דאיכא למידק שם לכאורה דלפי מש"ש דמ"ד דמגדף מביא קרבן הוא משום דס"ל דכתיב כרת יתירא במגדף. וא"כ הרי י"ל דר"נ נמי ס"ל דמגדף היינו מברך רק דחטאו ישא אצטריך לכרת יתירא למגדף וכמש"ש וכתבנו שם לדחות לכאורה דלמש"ש דר"ע לדבריהם דרבנן קאמר הכי א"כ אי הוה מוקמינן לדר"נ בהכי לא הוי אתי לא כר"ע ולא כרבנן דידי' באמת וכמש"ש (ואמנם זה דוחק באמת דהרי שפיר י"ל דס"ל לר"נ כר"ע אליבא דרבנן עכ"פ ובלא"ה כתבנו שם דמד' הר"ב כ"מ ז"ל בפ"ד מה' ק"פ הל ב' לא משמע לפרש הכי) אך בדרחב"ע דא' שם לדידי' דחטאו ישא מבע"ל לכדאמרן שפיר י"ל כמ"ש דאו דס"ל כר"ע וחטאו ישא מבע"ל לכרת יתירא או דס"ל כרבנן ולכרת גרידא אתא והאי כדאמרן ר"ל כדאמרי' אליבא דתרי תנאי דלעיל (דלמר מגדף היינו מברך ולמר לאו היינו מברך). אבל בהא דפשוט להש"ס דר"נ ס"ל דמגדף לאו היינו מברך קשה כמ"ש (וא"ל דכיון דס"ל לר"נ בסנהדרין (צ"ט) דכי דבר ה' בזה זה מי שאינו משגיח על המשנה ע"ש וא"א דס"ל נמי דמגדף היינו מברך א"כ מנ"ל לר"נ כרת בע"כ שלא כדרכה ע' תוס' סנהדרין (ס"ד) ד"ה שלש דמה שתרצו שם לר' ה"נ הרי שפיר י"ל כן אליבא דר"נ וע"ש)

אולם נ"ל דיש ניישב קושיתי בפסחים צ"ג אליבא דר"נ הנ"ל בדרך פלפול דע"כ א"א לומר כלל דס"ל לר"נ כר"ע דמגדף מביא קרבן והוא מהא דגרסינן בשבת (דקנ"ג) ארב"ח המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה מ"ט אמר רבה דכתי' ל"ה כ"מ אתה ובהמתך בהמתו דומיא דידי' כו' אמר רבא כו' דכתיב לעושה בשגגה. והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הוקשה כל התורה כולה לע' כוכבים מה ע"כ דעביד מעשה בגופי' ה"נ עד דעביד מעשה כו' (פרש"י דכתיב לעושה בשגגה והכא לא קעביד מעשה אלא דיבור בעלמא שמנהיג בקול) ושם (קנ"ד) אר"י המחמר אחר בהמתו פטור מכלום בשוגג לא מיחייב חטאת דהוקשה כל התורה לע"כ במזיד נמי לא מיחייב דתנן כו' הא אין חייבין על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה ע"כ ושם (ד' ס"ט) בתוס' ד"ה מה ע"כ כתבו דלר"ע דס"ל דקרא דוהנפש אשר תעשה דבמברך את ה' כתי' אית לן למימר דהוקשה כל התורה כולה למברך ה' ע"כ וכ"כ בסנהדרין (ס"ה) ד"ה מאן תנא דלר"ע כיון דחייב רחמנא במגדף ש"מ דבכל דוכתא לא בעינן מעשה לענין קרבן כלל ע"ש והגאון בעל בית אפרים בתשובה ח' א"ח שאלה (נ"ג) אחר שהביא שם ד' התוס' דשבת הנ"ל כ' וז"ל ולפ"ז לר"ע איכא חיוב חטאת במחמר דהא מברך ה' נמי ליכא מעשה אלא דיבור בלבד ומחייב עליו חטאת עכ"ד*) וכ"כ הגאון בעל מנ"א בסנהדרין (ס"ו) וז"ל דעל הא דפריך רבא לרב"ח דבעי' מעשה בגופי' י"ל דס"ל דהוקשה כל התורה למגדף ולא בעינן מעשה בגופי' כמו מגדף עכ"ל והשת' אי אמרת דס"ל לר' נתן דמגדף חייב קרבן א"כ ע"כ דה"נ דס"ל לר"נ דמחמר בשבת חייב חטאת וכיון דחייב חטאת בשוגג ה"נ דחיי' סקילה במזיד שהרי לא פטר לי' ר"י מסקילה אלא משום דאין חייבין על שגגתו חטאת וא"כ הוה מחמר אב הגה"ה *)ושם בתשובה רצה לדחות ד' הגאון בעל ש"א ז"ל בתשובה סי' ע"ב שהביא ראי' דמחמר נוהג ביוה"כ מסוגי' דחולין (ק"א) דתני התם שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ת"ל שבת היא יוהכ"פ הוא דריה"ג רע"א א"ח אלא אחת ואם איתא דמחמר א"נ ביוה"כ ל"ל שבת היא תיפוק לי' מק"ו דהא שבת לגבי יוהכ"פ