ראשית בכורים קא

נראה ודאי דנכלל בזה גם מעשר ראשון באמת וכד' הרמב"ן ז"ל הנז' וע' בזבחים מ"ה ובתמורה ג' דאמר התם דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן (מהיקשא דעשר תעשר כמש"ש רש"י ז"ל) ובמעשר דגן כתיב מעשר בני ישראל כו' ע"ש והיינו הך קרא דפ' קרח דמיירי במעשר ראשון כדכתי' בסיפא דקרא נתתי ללוים כו' (וכן בזבחים שם אמר עלה דמעשר דגן חולין הוא וע"כ דהיינו מעשר ראשון דאלו מעשר שני אקרי קודש כמש"ש בפ' בחוקותי קודש לה' ומיהו בזבחים נ' קאמר נמי על מעשר שני דחולין הוא ע"ש ואכמ"ל בזה) וע"כ דהש"ס דילן סמך ג"כ על הספרי הנ"ל בזה דנפק"ל מריבויא דעשר תעשר גם למעשר ראשון באמת וכמ"ש: (ובספרי ישן הגירסא שם גבי מעשר בהמה מריבויא דאת כל ע"ש וא"ש דמעשר תעשר לא מרבינן באמת רק למעשר ראשון וכמ"ש (וע' בתענית ט' תוד"ה עשר מ"ש בשם הספרי ארך ריבויא דכל ובספרי שלפנינו ליתא ע"ש) ובפסיקתא דר' טוביה לא גרסי' שם לריבויא דמעשר בהמה כלל ע"ש) וע' בס' יראים להרא"ם ז"ל ס' קע"ב שהביא ג"כ הך ריבויא דעשר תעשר למעשר ראשון ואינך ורק שכ' דלא איתקש רק לענין שאין מעשרין משנה לחברתה (וכדא"ר בבכורות נ"ג לשנה הקשתיו ולא לד"א ע"ש) ולא לכל הדברים שחייבין במעשר שני מן התורה כגון למעשר ירק דנפק"ל לדידי' מריבויא דוכל מעשר מן התורה (ודלא כאיסי בן יהודא בזה וע' לעיל ד' ך' מש"ש) למעשר שני דוקא ולא למעשר ראשון ע"ש ובטו"א ר"ה ט"ו האריך בזה ואכמ"ל) ובדרך אגב ראיתי לתמו' בזה על הגאון ר' שמואל אביגדור ז"ל בפירושו להתוספתא בתרומות פ"ה ה"ט דאהא דאמר התם בתוספתא גבי תרומת מעשר שניטלה קודש מקודש ע"ש כתב שם הגאון הנ"ל וז"ל דמעשר גם הוא קודם כדכתי' ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ומוק"ל ביבמות פ' הערל במעשר דטבול יום מותר בה עכ"ל ובמחכ"ת שגג בזה מאוד ונעלם ממנו כל הסוגיא דיבמות במקומו שם ד' ע"ג וע"ד דאף דמוק"ל רבא ההם להך קרא דלא יאכל מן הקדשים במעשר דוקא דשרי לטבול יום אמנם הרי מפורש בכל הסוגיא שם שהוא רק במעשר שני לבד דאסור לאוכלו בטומאת הגוף ובטומאת עצמו וכדנפק"ל התם מהך קרא דלא יאכל גופא ומקרא דלא ביערתי כו' ומקרא דלא תוכל כו' ע"ש אבל במעשר ראשון דמיירי בי' בתוספתא דתרומות הנ"ל הרי משורש באמת שם ביבמות פ"ו ובספרי סו"פ קרח דמותר לגמרי לאוכלו בטומאת הגוף ג"כ כדנפק"ל שם מקרא דואכלתם אותו בכל מקום ואפי' בבית הקברות ע"ש (ואפי' לר"מ שם פ"ה דקאסר ליה לזרים מ"מ מודה דמותר לאוכלו בטומאה כמש"ש פ"ו בתוד"ה מי מהך קרא דואכלתם כו' הנ"ל ע"ש) וא"כ עכ"פ פשוט דהך קרא דלא יאכל מן הקדשים כו' הנ"ל וודאי דלא מצינן לאוקמי כלל במעשר ראשון כמ"ש ונסתר ממילא גם עיקר דבריו הנ"ל דרצה ללמוד מהך קרא דגם מעשר ראשון איקרי קודש כמ"ש כיון דע"כ הך קרא לא קמיירי רק במעשר שני לבד וכמ"ש (ושם ביבמות פ"ה אהא דקפריך התם זרה מי לא אכלה במעשר פירש"י ז"ל דכל זר לא יאכל קודש כתיב ומעשר ראשון לאו קודש איקרי ע"ש ואולי לר' מאיר אה"נ דאיקרי קודש ואתי' התוס' כר"מ הנ"ל וצ"ע)

ואולם עפ"ד הרמב"ם ז"ל בס' המצות הנ"ל שהבאתי לעיל ד' ך' דנפק"ל למ"ע דמעשר ראשון מקרא דכל מעשר הארץ כו' ע"ש יש מקום לומר לכאורה דגם מעשר ראשון איקרי קודש כדכתיב בסיפא דהך קרא קודש לה' (והיה קצת ראיה לד' הרמב"ם הנ"ל בזה מהך תוספתא דתרומות הנ"ל דקרי גם למעשר ראשון קודש דע"כ מהך קרא הוא דנפק"ל הכי וכמ"ש) ואמנם כבר כתבנו שם לתמוה בזה מן התו"כ דפ' בחוקותי שם דבהדיא הרי קממעט ליה התם מלה' הוא דע"כ לא מיירי כולא קרא רק במעשר שני לבד וכמש"ש וכן כתבנו שם גם מד' הרמב"ם ז"ל עצמו בפ"א מהל' מעשר ה"ב שכתב להדיא דמעשר ראשון חולין הוא ונפק"ל התם מקרא דונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן דמה גורן חולין אף מעשר ראשון שניטלה תרומתו חולין לכ"ד ע"ש (והכ"מ שם לא ציין מקור ד' הרמב"ם בזה ואמנם הוא מהספרי פ' קרח להדיא שם רק דנפק"ל ההם מקרא דבתרי' דכתיב ונחשב ללוים כתבואת גורן כו' ע"ש (ובאמת הך קרא דונחשב לכם תרומתכם שהביא הרמב"ם הנ"ל נראה דלא קאי רק אתרומות מעשר לבד ותרומת מעשר באמת הרי קודש הוא כתרומה גדולה וע"ש בפירש"י ז"ל בחומש שכ' להדי' אהך קרא דונחשב לכם תרומתכם דתרומת מעשר אסורה לזרים כו' כתרומה גדולה כו' ע"ש והרי דמוק"ל להך קרא בתרומת מעשר לבד וכמ"ש) ואולי טס"ה ברמב"ם ז"ל שם וצ"ל באמת כמ"ש בספרי הנ"ל (ובפירש"י בחומש הנ"ל) שנאמר ונחשב ללוים כתבואת גורן כו' וצ"ע) ואמנם מ"ש בתוספתא דתרומות הנ"ל גבי מעשר ראשון שהוא קודש אולי י"ל דרק לגבי חולין גמורין קרי ליה התם גם למע"ר קודש או משום דקודם שהפריש התרומות מעשר ממנו ודאי דגם המעשר הו"ל אז קודש עדיין וכמ"ש בספרי שם וברמב"ם ז"ל הנ"ל דמעשר ראשון אחר שניטלה תרומתו דווקא אז הו"ל חולין וכמש"ל וא"ש (ואשר יש לנו לחדש עוד בעז"ה ע"ד הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בס' המצות בכ"מ יבואר עוד במק"א אי"ה). _________________________ בנימין (כמ"ש התוס' שם ד"ה מבני דעל שם שבטו נקרא בן בנימין ע"ש) בעשרה באב וכדתנן בתענית כ"ו וכמש"ל וא"כ י"ל דה"נ רבי שהי' מבני בנימין כמ"ש בירושלמי הנ"ל נהג יום טוב בעשרה באב כמו ר' אליעזר בר"צ אף שהי' לאחר החורבן דרבי לטעמי' בזה דס"ל נמי דלא בטלה מג"ת וכמ"ש ומשו"ה ודאי דלדידי' נהגו אותם הימים טובים דקרבן עצים גם לאחר החורבן וכדס"ל לר"א בר"צ בזה וכמש"ל (והא דא' במגילה שם דהואיל ונדחה ידחה אפשר דלאו לגמרי קאמר שידחה אלא שלא להשלים בו התענית לחוד הוא דקאמר הכי דהואיל ונדחה ליום עשירי והוא יו"ט שלו לכן ידחה שלא להשלים בו התענית עכ"פ וכדאר"א בר"צ הנ"ל בזה) והא דא' שם דלא הודו לו חכמים לרבי בזה אפשר דהנהו חכמים דרבי היינו רבנן דר"א בר"צ הנ"ל. דס"ל דבטלה מג"ת באמת ואין שייך יו"ט דקרבן עצים בזמן הזה לדידהו כלל וכמש"ל וא"ש ---- (ובזה הי' נ"ל ליישב קצת דברי רבינו הגר"א ז"ל בביאורו לאו"ח ס' ת"ע ס"ק ו' דעל מש"ש בשו"ע בתענית בכורים בערב פסח שחל בשבת די"א שמתענין ביום ה' שלפניו וי"א שאינם מתענים כלל כ' הגר"א ז"ל שם וז"ל כמ"ש בפ"א דמגילה כיון שנדחה ידחה ואע"ג דבט' באב אין הלכה כן ומביאין ראיה מירושלמי פ' ע"פ דאפליגי על רבי שהיה מתענה בעה"פ אם מחמת שהיה בכור או משום שהי' אסטניס ולא אפשיטו באם חל בשבת עכ"ל. ורבים תמהו ע"ד הגר"א ז"ל בזה דלכאורה אין שום ראי' גם מד' הירושלמי הנ"ל אליבא דהלכתא כלל שהרי י"ל בפשיטות באמת דאליבא דרבי עצמו ודאי לא היה יכול להכריח בירושלמי שם דע"כ צ"ל שהי' מתענה רק משום שהי' אסטניס ולא משום בכור מדלא היה מתענה ביום ה' בע"פ שח"ל בשבת די"ל דלרבי לשיטתו דוקא דאפי' בט"ב ס"ל דהואיל ונדחה ידחה א"כ כ"ש דבתענית בכורים ודאי ס"ל דנדחה לגמרי כשחל ע"פ בשבת ומשו"ה י"ל שפיר דרבי ודאי דהיה _______________________ לענ"ד בעקרי כל ההלכות הללו שהמה באמת רק כהלכתא למשיחא לבד ולא נמצאו ג"כ בש"ס רק במקומות מיוחדים בלבד והוא בסוכה נ"ג נ"ד ונ"ה ובר"ה ל' ול"א ובסוף מס' תמיד ובמס' סופרים פי"ח וי"ט) וע"כ הנה לענ"ד לא מצאתי דבר ברור לאמתו בד' האחרונים ז"ל בדבר זה (שבאמת בזה"ז אינו אלא רק מנהגא בעלמא שנהגו לעשות בזה זכר למקדש לבד וע' ברמב"ם בסדר תפלת כל השנה שכ' שנהגו מקצת העם לקרוא אחר תחנונים בכל יום שיר מזמור שהיו הלוים אומרים בבית המקדש באותו היום ע"ש וכן בטור ז"ל באו"ח פ' קל"ג כ' דאחר התפלה אומרים השיר שהלוים היו אומרים כו' ע"ש