ראשית בכורים ק

בעצים וקנים פסול באמת בכה"ג וכמש"ש הר"ש ז"ל דדמיא לחלקו בסל כו' וכמש"ש גם בשו"ע סעיף ס"ו הנ"ל בהא דעצים דבלבד שלא יחלקו כל המקוה כו' מ"מ צ"ל דעיקר החילוק שיש בין כלי' לעצים ואבנים בזה הוא משום דבעצים ואבנים משכח"ל עכ"פ כשהיה בתוך העץ עצמו נקב אחד כשפופרת הנוד דע"י אותו הנקב שפיר מתחברין מי המקוה זה לזה משא"כ בכלי דאם יש בכלי עצמה נקב אחד כשפוה"נ הרי אין שם כלי עליו כלל ואם אין בכלי רק נקבים דקים אף שבצירוף יש בהם כשפופרת הנוד מ"מ אינם מצטרפין יחד כמ"ש וע"ש בש"ך וצ"ע) ועכ"פ י"ל לכאור' דהתו' בשבת ובכל המקומות הנ"ל דאולי ס"ל בפשיטות כד' הש"ך ז"ל הנ"ל דבכל כה"ג שהמקוה היתה כשרה כבר רק שהמים שהם כנגד מקום האדם הטובל שם עלו ע"י דבר המקבל טומאה כגון ע"י כלים ואדם דאין בזה משום הוי' ע"י טומאה כלל וכמש"ל. ומשו"ה כתבו התוס' בפשיטות בכל המקומות הנ"ל דלהכי יכול לטבול במקוה של שלש אמות לבד משום דכשטובל עולים המים למעלה מראשו עי"ז וכמש"ל דאף שהמים הללו הוגבהו רק ע"י האדם עצמו הם מטהרים אותו ולא הוי הוי' ע"י טומאה בכל כה"ג כלל וכד' הש"ך הנ"ל בזה ואמנם התוס' דחגיגה הנ"ל שלא מצאו תקנה לטבול בג' אמות לבד רק ע"י שיכוף וירכין ראשו מן הצד ולטבול שם וכמש"ל נראה דס"ל בפשי' כד' העט"ז ז"ל הנ"ל בזה דגם בכה"ג שפיר שייך דין הוי' ע"י טומאה באמת אם הוגבהו המים עד נגד ראש האדם הטובל ע"י דבר המקבל טומאה או ע"י האדם עצמו וכמ"ש ומשו"ה לא משכח"ל לעולם לשום טבילה כלל רק במקום שהיו מגיעין שם המים טרם שירד האדם לטבול שם וכמש"ל וא"ש

ואמנם הדבר פשוט באמת דאף דמהתוס' דחגיגה הנ"ל יש להביא סייעתא קצת לד' העט"ז ז"ל הנ"ל בזה וכמ"ש בעז"ה מ"מ מד' התוס' דשבת ובכל המקומות הנ"ל אין להביא שום סייעתא לד' הש"ך ז"ל הנ"ל להיפך בזה וכמש"ל. די"ל באמת דהתוס' בכל המקומות הנ"ל לא ס"ל כלל כד' הר"ש וס' יראים ז"ל הנ"ל בעיקר דין זה דהויי' ע"י טומאה רק דס"ל כד' הרא"ש ז"ל הנ"ל דלא בעינן כלל הויי' ע"י טהרה גבי מקוה וכמש"ל וא"כ י"ל בפשיטות דהתוס' בחגיגה עם התוס' דשבת וכל המקומות הנ"ל פליגי בזה בעיקר המחלוקות שבין הר"ש וס' יראים ז"ל הנ"ל עם הרא"ש ז"ל הנ"ל באמת. (ועכ"פ אין שום ראיה להש"ך הנ"ל בזה די"ל באמת דלד' הסוברים דבעינן הוי' ע"י טהרה גם במקוה ודאי אפשר דלדידהו גם בכה"ג שהמקוה היתה כשרה מכבר רק שהגבהות המים היו ע"י דבר המקבל טומאה דשייך ג"כ דין הוי' ע"י טומאה בזה וכד' העט"ז הנ"ל רק דהתוס' בשבת ובכל המקומות הנ"ל י"ל דס"ל באמת כד' הסוברים דלא בעינן כלל הוי' ע"י טהרה במקוה וכמ"ש) ולעניין דינא דהגבהות המים ע"י דבר המק"ט י"ל דהו"ל כעין ספק ספיקא דפלוגתא בזה דשמא הלכה כד' הרא"ש ז"ל הנ"ל באמת ואת"ל כד' הר"ש וס' יראים ז"ל הנ"ל אכתי י"ל דשמא הלכה כד' הש"ך ז"ל הנ"ל בזה דבכל כה"ג לא שייך דין דהוי' ע"י טומאה כלל וכמ"ש והשלום דבר תשובה הזאת מבואר לעיל מד' ל"א ולהלן (ושם נתבאר ג"כ אם יש להקל גבי מקוה ע"י ס"ס דפלוגתא וכעין מש"ל בזה וכמש"ש בעז"ה

) _______________________ וזה שייך לתשלום הדברים שכתבנו למעלה בד' כ' בישוב ד' הרמב"ם ז"ל בס' המצות מ"ע קכ"ז דנפק"ל למ"ע דמעשר ראשון מקרא דכל מעשר הארץ והשיג עליו הרמב"ן ז"ל בשורש י"ב שם וכמש"ש בעז"ה וציינתי שם כי בדף זה נשלים הדברים הללו וע"כ הנה ראיתי להשלימם כאן בעז"ה ---- והנה לא הזכרנו שם מד' הרמב"ן ז"ל עצמו שכ' בשורש י"ב הנ"ל דנפק"ל למ"ע דמעשר ראשון מקרא דעשר העשר דכתי' בפ' ראה) שבא הפי' המקובל דבשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר ראשון ואחד מעשר שני כו' ע"ש והנה הגאון בעל מעין החכמה ז"ל בפ' קרח השיג על הרמב"ן ז"ל בזה דזה שאמרו בשני מעשרות הכתוב מדבר היינו אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן כדא' בר"ה ח' ובבכורות נ"ג והאי מעשר דגן מעשר שני הוא כדכתי' ביה ואכלת לפני ה' כו' וא"כ מעשר ראשון לא נרמז במקרא זה כלל עכ"ד המעה"ח ז"ל שם ונ"ל דהרמב"ן ז"ל סמך בזה על מ"ש בספרי שם בפ' ראה דדריש מהך קרא הנ"ל דאין לי אלא מעשר שני שבו דיבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות ת"ל עשר תעשר ומנין לרבות מעשר בהמה כו' ת"ל ע"ת כו' ע"ש ומדקאמר בתר הכי מנין למעשר בהמה כו' ממילא משמע דשאר מעשרות דמרבה שם בתחילה דגם מעשר ראשון מרבה באמת מהך קרא דעשר תעשר לד' הספרי שם וא"כ גם הא דא' בש"ס דילן בכ"מ דאחד מעשר דגן כו' ______________________ ד' נ"א בזה ע"ש אבל למ"ש בעז"ה דמשמע לכאורה מפשטי' דד' רשב"ג במשנה דשלהי תענית הנ"ל דאף בזמנו הי' נוהג יו"ט זה דט"ו באב וא"כ משמע דע"כ ס"ל לרשב"ג נמי דלא בטלה מג"ת וכמש"ל וא"כ י"ל דר' יוחנן לטעמי' באמת בזה דא' בסנהדרין ל"א ובכ"ד בס"ס דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ כו' (וגם מהברייתא דשבת י"ג ומגילה ו' הנ"ל א"ש בזה וע' ב"מ ס"ט תוד"ה אלא) ולהכי שפיר פסק ר' יוחנן דלא בטלה מג"ת דהיינו כרשב"ג במשנתינו הנ"ל בזה וא"ש

(ונ"ל להוסיף עוד קצת בזה דגם רבי שסידר הברייתא דמגילת תענית כמש"ל ד' מ' בשם התוס' דר"ה י"ט ד"ה הא ע"ש נראה דס"ל נמי כרשב"ג אבוה בהא דלא בטלה מג"ת ומשו"ה שפיר הביא שם במג"ת להך יו"ט דכ"ח באדר ג"כ כמש"ש התוס' בר"ה הנ"ל בזה וא"ש בהכי הא דא' רבי במגילה ה' בתשעה באב שח"ל בשבת דהואיל ונדחה ידחה כו' די"ל דלא פליג כלל על הדבר הפשוט במשנה שם דט"ב שח"ל בשבת מאחרין כו' אלא דאפשר לומר באמת דרבי לטעמי' בהא למאי דא' בירו' פ"ט דכלאים ה"ג דרבי מבנימין קאתי מן דוכריא ומיהודה (וכמ"ש בכ"מ בש"ס) לא קאתי אלא מן נוקבתא ע"ש וא"כ י"ל בפשיטות דהא דא' בט"ב שח"ל בשבת דהואיל ונדחה ידחה כו' דלא בא רבי להורות אז כן רק לעצמו ולבני משפחתו לבד לפי שהי' אז יום טוב שלהם בעשרה באב וכהך דר"א ב"ר צדוק בעירובין מ"א הנ"ל דא ג"כ שלא השלים התענית בט"ב שנדחה לאחר השבת מפני שיו"ט שלו הי' שהי' מבני בנימין שהי' קרבן עצים של שבט

________________________ והנה לעיל דף כ' ציינתי שם כי בדף זה יבואר תשלום דבר התשובה מדין השיר הנאמר על נסכי מוספי המועדים ושל ר"ח ושבת אם הוא דוחה לשיר הנאמר בכל יום על נסכי התמיד של שחר ושל בין הערבים או אם צריכים לומר באמת בכל זמן גם השיר של תמיד של שחר מלבד השיר של המוספים נ"כ וכמש"ל בדף ד' בזה ולא נשלם שם דבר התשובה הזאת וע"כ ראיתי להשלימו כאן בעז"ה :

______________________ והנה כבר הבאתי שם בעז"ה ממשנה ערוכה דסוכה נ"ב ועוד מכ"מ בש"ס דמבואר שם להדיא באמת דהשיר של התמיד של שחר לא היה נדחה ממקומו לעולם (בין בשבת ובין בר"ח ויו"ט ור"ה ויו"כ וחוה"מ) ובכל זמן היו הלוים אומרים השיר שעל תמיד של שחר בכל יום במקדש רק שהיו אומרים בכ"י שהיה בו קרבן מוסף שירה בפני עצמו על נסכי המוספים ג"כ מלבד השיר של תמיד ש"ש שבכ"י וכן היו אומרים בכ"מ אותו השיר עצמו (שהיו אומרים על התמיד ש"ש באותו היום) גם על נסכי התמיד של בין הערבים ולא היה נשתנה השיר כל תמיד ש"ש וכל בין הערבים בשום זמן כלל (ורק השיר דתמיד של בין הערבים דשבת וראש השנה לבד היה נשתנה לשיר אחר וכמו שאבאר בעז"ה): ויען כי ראיתי באמת לכל האחרונים ז"ל שבמחכ"ת לא דקדקו היטב