ראשית בכורים (בכורות) פח

ד"ה אבל, ועי' מש"כ בחידושי לעיל (ד"ט.) בענין אי בספק שייך בל תשחית:

(דף י"ח ע"א) באו"ד, ויש לדחות ההוא דפ' בתרא דאפי' סבר א"א לצמצם כיון דאינו יכול להכיר איזה קדם משהו לחברו ונתכוין לקרות שניהם עשירי ובב"א קראם לא דמי לקרא לעשירי עשירי ואח"כ לאחד עשר עשירי וכו':

יש להסביר עפ"י המבואר במהרש"א חולין (ד"ח.) ד"ה ביטל דכל חלות צריך איזה זמן וכאן שיצאו בזא"ז והראשון קדם במשהו הרי קודם חלות שם עשירי על הראשון בא השני ונמצא דלא דמי לקורא לי"א עשירי אחר שכבר נתקדש העשירי דכאן לא נתקדש העשירי עדיין, אמנם אם הי' מכיר איזה מהן, הוי כדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אך כיון שאינו מכיר חלו שניהם כאחת, ודו"ק:

עוד נ"ל קצת באופן אחר עפימש"כ הריט"א בפ"ק דהא דבכור מאליו הוא קדוש זהו רק כשהבעלים ראויין להקדישו, ואף דדברי הריט"א שם קצת תמוהין דהא כל בכור בשעה שנולד אינו ראוי להקדישו משום דהוי מחוסר זמן, ואף דלשיטת התוס' אם עבר והקדיש מחו"ז חלה הקדושה מ"מ הרי אינו ראוי מחמת איסור, ועוד דבכור של חשו"ק האיך קדוש הרי הבעלים אינם יכולין להקדישו, אך במעשר שפיר יש לפרש כן דהא דעשירי מאליו קדוש הוא רק כשראוי לקרות עשירי וכאן שיצאו שניהם בב"א היינו שנדמה לו שהוא בב"א אפי' אם באמת האחד קדים הרי לא הי' יכול לקרות לו שם בשעה שבאמת יצא תחילה דהרי הוא סבר שלא יצא תחילה וא"כ לא נתקדש מאליו ביציאתו רק בשעה שקירא שם ואז הרי הוא קורא לשניהם כאחת ונמצא שלא נקבע העשירי קודם שקרא לי"א עשירי:

בגמ' ור' יוסי מ"ט עשו את שאינו זוכה כזוכה ואע"ג דלא מטי לידי' כמאן דמטי לידי', עי' רש"י גיטין (ד"ל.) דאף כאן מצד תקנה עשו כן, ולכאו' אינו מובן מה תקנה שייך כאן, ואין לומר משום דלא יבוא לידי גיזה ועבודה דהא אמרי' לקמן דאין הטעם משום גו"ע, ועוד צריך להבין סברת מחלקותם של ר"מ ור"י:

ואולי י"ל דטעמו של ר' יוסי הוא משום מצות נתינה דאף שמחמת ספק נותן בכור אחד לכהן ואין כאן גזל השבט, מ"מ אינו מקיים מצות נתינה בודאי דשמא זה שנתן אינו הבכור הרי לא נתן את הבכור לכהן ומצות נתינה הוא שיתן דבר זה דוקא כמש"כ הרי"ט אלגאזי להוכיח מדברי הריטב"א ב"מ אהא דלקמן גבי אקנויי אקני לי' מקום בחצרו עיי"ש, ע"כ עשו את שאינו זוכה כזוכה וזוכה את הבכור בכל מקום שהוא וכשנוטל אחד מחליף את הבכור בזה אם האמת שזה אינו הבכור נמצא דקיים מצות נתינה, וממתנות פטור דא"א לבוא עליו משני צדדין דאם הוא באמת הבכור הרי אינו מגיע לו דהא החליפו באחר:

וא"ת במה קנה את הבכור שיצא בזה מצות נתינה, ואין לומר מטעם הפקר ב"ד הפקר דעשו את שאינו זוכה כזוכה, דעי"ז לא מקיים מצות נתינה דאינו נחשב שהוא נותן רק שהב"ד נותנין, ואף שכתב באבני נזר ה' רבית סי' קס"ח דהמקדש במעמד שלשתן נחשב שהוא נתן, התם שאני שבא ע"י דיבורו משא"כ בזה שלא פעל כלום, אך י"ל עפי"ד התוס' לקמן (י"ח:

) ד"ה אקנויי דבלא קנין קנה משום דאנן סהדי שניחא לי' להקנות מחמת המצוה וכדמבואר במהרי"ט פ"ק דקדושין (די"ט) דהיכא דנודע רצונו האמתי אי"צ קנין ועי' ט"ז או"ח סי' תל"ד סק"ו שכתב דאף להסוברים דשליח אינו יכול להפקיר מ"מ גבי חמץ יכול לבטל דכיון שהמשלח רוצה להפקיע עצמו מאיסור חמץ מסתמא נתן את החמץ שלו במתנה לשליח, ובמחהש"ק שם סק"ט תמה ע"ז במה זכה השליח באותו חמץ כיון שלא עשה שום קנין וכן הקשו הרב בקו"א ובס' מקו"ח שם, אך לפי הנ"ל ניחא דהיכא שנודע לנו רצונו האמתי אינו צריך פעולת קנין, ולפי"ז פליגי ר"מ ור"י בסברא זו:

וכל זה היכא דאיכא ב' משא"כ היכא דליכא רק אחד שהוא ספק בכור לא שייך לתקן הנתינה, חדא דבספק אין כאן חיוב נתינה, ועוד דאי נימא שהוא מקנה לו הבכור בכל מקום שהיא שוב יהי' הכהן המוחזק והישראל הממע"ה ויתחייב ליתן לו הבכור בפועל וזה א"א:

וכן מוכרח בהך דגיטין (ד"ל.) דרב מוקי לה במכירי כהונה ושמואל במזכה ע"י אחר ועולא כר' יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה, וקשה מ"מ האיך מקיים מצות נתינה אע"כ כנ"ל דהועיל הקנין משום דאנן סהדי דניחא לי' לקיים המצוה והוי כאילו בא לידו בפועל ממש:

ובזה מובן מש"כ התוס' כאן דהך ר' יוסי דגיטין ודהכא ענין אחד הוא משא"כ ההיא דב"מ, ולכאו' אינו מובן החילוק, אך לפי הנ"ל ניחא דהך דב"מ הוא מטעם הפקר ב"ד הפקר ובזה מודה שמואל משום תקנה, משא"כ בהך דהכא ודגיטין דלא הוי מטעם הפקר ב"ד דא"כ לא יצא ידי נתינה, אלא הוא משום דמחשיב לה לנתינה מחמת אנן סהדי דניחא לי' והוי כאילו הקנה לו, בזה אפשר דלא מודה שמואל, ואף דלכאו' הא משמע לקמן גבי פלוגתא דרע"ק דכ"ע ס"ל כך ורע"ק דפליג הוא רק משום כיון דאית לי' פסידא לא מקני לי', אפשר דשם ע"י קנין מיירי כמש"כ התוס' לקמן בתירוץ הב' דכמה פעמים הרועה פותח ונועל אבל שיועיל שלא ע"י קנין לא ס"ל לשמואל:

עוד יש ליישב הא דשמואל לא ס"ל כר' יוסי בהא, ויהי' ניחא בזה ג"כ מה דלא תלי טעמא דר' יוסי בהך דר' טרפון לקמן גבי אקנויי אקני' לי' לפירש"י ופי' הראשון שבתוס' דמצד ניחא לי' חשיב קנין, דהנה הא דמועיל הקנין אף שלא עשה פעולת קנין יש מקום לפרש דזה מטעם אודיתא דכיון דאנן סהדי דניחא לי' להקנות נחשב כאילו מודה לפנינו, אך הא כתב הט"ז בה' רבית סי' קס"ח דקנין אודיתא אינו מועיל לגבי איסור והאיך מועיל כאן לענין נתינת בכור, אך י"ל דכאן הועילה האודייתא לקנות החצר וממילא קונה אח"כ הבכור ע"י החצר, וכמש"כ האבני מלואים סי' כ"ח דאם קנה כבר את הדבר בקנין דרבנן ואח"כ מסתעף לענין של תורה מועיל אף להסוברים דבעלמא לא מהני קנין דרבנן לדאורייתא והדברים עתיקים, משא"כ בהך דר' יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה דלא מיירי בחצר רק בגוף הבכור ובזה אפשר דאף ר' טרפון ס"ל דלא מהני משום דלא מהני קנין דרבנן לדאורייתא אך ר' יוסי לטעמי' דס"ל בירושלמי פ"ק דשקלים ה"ב דקנין דרבנן מהני לדאורייתא עיי"ש, וא"כ א"ש מה דלא פסק שמואל כהך דר"י משום דשמואל ס"ל קנין דרבנן לא מהני לדאו' ולא דמי להך דר' טרפון:

הנה אהא דאמרי' כאן דלר"מ חייב במתנות משום דכהן בא עליו משני צדדים ראיתי בס' חלקת יואב קו קבא דקושיתא סי' ע' שהקשה מהא דלא הספיק ליתן לו עד שצבעו פטור ואף כאן כששחטו הוי שינוי וקני' עיי"ש: