ראשית בכורים (בכורות) פז

דציבעא הוי שינוי דכל עיקר מצות תכלת כך נקבעה ע"י צביעה:

אך לפי"ז קשה מד' הירושלמי הנ"ל למ"ל לחלק בין טומאת נגעים לכלאים משום דבנגעים שינה עה"כ צמר צמר ב' פעמים ת"ל דבכלאים א"א לומר דצביעה חשיב שינוי כנ"ל, וצ"ע בזה:

תוד"ה ולית וכו' דדילמא כיון דהוי ממין הראוי לשירות שהיא בת רחל סגי בהכי, יש להעיר לפימש"כ באבני נזר או"ח סי' ט"ו לחלק בין מן המותר בפיך למשקה ישראל דלענין מן המותר בפיך סגי במין שמותר באכילה אף נבלה וטרפה שאסור באכילה מ"מ הוא ממין המותר ובמשקה ישראל לא סגי במה שמינו מותר, משום דמן המותר בפיך שהוא בעור הבהמה דלאו בת אכילה היא ולא שייך בה איסור והיתר ע"כ דהקפידא היתה על המין, משא"כ במשקה ישראל שהוא בדבר דבר אכילה היא בעי' שיהי' מותר ממש עיי"ש וא"כ כאן אמאי לא נימא דבעי' ראוי לשירות ממש, ומוכרח דהתוס' לא כ' כן אליבא דאמת אלא דהוי מצי לדחויי כן:

בגמ' אריו"ח מודה ר"מ בשעיר של ראש חודש דבעי' בן שעירה מ"ט אמר קרא אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית, משמע דלרבנן בבכור כה"ג פטור דאינו שה מששת ימי בראשית וכן כתב המעדני יו"ט על הרא"ש עיי"ש:

אך קשה דמנ"ל זאת כיון דאינו נדמה לא מצד אמו ולא מצד המין א"כ אין לפוסלו מקרא דהוא שור ובכורו שור דהרי באמת כן הוא דהוא שור ובכורו שור רק דבאמצע הפסיק מין אחר, והא דאמר"י מודה ר"מ בשעיר ר"ח היינו דמודה ברחל בן רחל בן עז שפסול הכא כיון דגזיה"כ הוא שיהי' מיוחד ובא מששת ימי בראשית בלי הפסק מין אחר בינתים אפי' לפני כמה דורות א"כ כ"ש בזה שפסול, אבל לרבנן גבי בכור אינו צריך רק שיהי' שוה לאמו ולמינו, ואם שוה להם אף שהפסיק מין אחר בינתים אינו מזיק:

אך כן מוכרח מסוגית הש"ס דקאמר צריכא כו' אי מהכא הו"א ה"מ חובה אבל נדבה לא, ואם איתא דבכל הקרבנות לא בעי' מיוחד מששת ימי בראשית לימא דאיצטריך קרא גבי שעיר ר"ח להכא, אע"כ דאחר דגלי קרא דנדמה פסול בכל הקרבנות שוב ילפי' משעיר ר"ח לענין דבעי' מיוחד מששת ימי בראשית בכל הקרבנות דגילוי מילתא בעלמא דאף בכגון זה חשוב נדמה, ועי' לח"מ פ"ב מה' בכורות מש"כ על מה שהשמיט הרמב"ם דין זה ועי' בטור יו"ד סי' שט"ו ובשו"ע שם ובפ"ת בשם פ"מ:

(שם:

) תוד"ה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום וכו' הכא שהיא נקבה והוי פטר רחם כמוהו בטלה בכורתו לגמרי, עי' מש"כ לעיל (ד"ט.) דטעמא דר' יוסי דשניהם קדושים מגזיה"כ דהזכרים ולולא דגלי קרא הי' בדין דשניהם אינם קדושים משום דפטר רחם קדוש וכששניהם יחד פטרו את הרחם הוי כאילו שניהם לא פטרו דהוי זה יכול וזה יכיל ומסייע אין בי ממש וכמש"כ הר"ן בע"ז פ' ר' ישמעאל דאף בעלמא זה יכול וזה יכול לא מהני, וא"כ בזכר ונקבה דלא גלי קרא אף הזכר אינו קדוש דלא נחשב פטר רחם כיון דאף הנקבה פטרה את הרחם:

ולפימש"כ הרשב"א בתשו' סי' כ"ח דמסייע אין בו ממש לא שייך רק בשבת ובזב, יהי' מוכרח לתרץ דלולא קרא דהזכרים הייתי אומר דבכור לא נקרא רק כשהוא לבדו ראשון, משא"כ כששנים יצאו בראשונה לא נחשב בכור לבנים ולא לרחם כיון שגם חברו בכור כמותו, וענין בכור שייך רק כשהוא הראשון ואין עוד בבנים דוגמתו:

ואולי י"ל עוד דכמו דמצינו בסוכה (ל"ה.) פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' פירות וכן גבי שופר, ובב"ק כופר אחד אמר רחמנא ובסוטה (י"ח.) ספר אחד אמר רחמנא, ועי' בתוס' שם דמה"ט יש לפסול אם נתן לה שני גיטין אע"ג דכל אחד שלם בפ"ע, וא"כ ה"ה כאן דכתיב קדש לי כל בכור י"ל בכור אחד אמר רחמנא ולא שנים, וא"כ לולא דגלי קרא הזכרים הייתי אומר דשניהם אינם קדושים, וקרא דהזכרים קמ"ל דתרוייהו כחד דמי כלשון רש"י ז"ל לעיל (ד"ט:

) וכל זה כששניהם זכרים בזה גלי קרא אבל כשאחד נקבה דא"א לומר תרוייהו כחד אינו קדוש כלל:

ואין לומר אדרבא הוא הנותן כיון דעיקר הפטור הוא רק משום בכור אחד אמר רחמנא כל זה הוא רק היכא דשניהם זכרים ואם אחד קדוש אף השני קדוש משא"כ כשאחד נקבה דאינה קדושה בבכורה הרי יש כאן רק בכור אחד, דהא גבי שופר מבואר בסוגיא דשופר שנסדק דאם סותם הנקב בד"א פסול משום שני שופרות אף דהסתימה הוא מדבר שאינו ראוי לשופר כלל, ועי' תוס' וריטב"א שם, ואכתי צ"ע בזה:

עוד נ"ל לפרש באופן אחר, דכמו דשותפת עכו"ם פוטר מן הבכורה אליבא דרבנן משום דבעי' כל בכור בישראל עד שיהי' כילו של ישראל ה"נ דרשי' מכל בכור שיהי' כולו בר מיקדש בבכורה וכשאין כולו בר מיקדש בבכורה אינו קדוש כלל וכשנולדו זכר ונקבה יחד בצמצום הרי לענין בכורה כחד חשיבי ושם בכורה מתפשט על שניהם יחד עי' רש"י לעיל (ד"ט:

) ד"ה לימא, וכיון שחלק מהבכורה אינו ראוי להתקדש גם החלק שראוי לכך אינו מתקדש דבעי' כל בכור וליכא:

והנה לקמן בשמעתין לענין עגלה ערופה מבואר פליגי תנאי אי אמרי' קרובה ולא קרובות או קרובה אפי' קרובות, ולמ"ד דכששניהם קרובות בצמצום לא חשובה קרובה דלשון קרובה אינו סובל רק אם אין עוד קרובה דוגמתה, ה"ה בבכור דאם שניהם יצאו בצמצום אין על כל אחד מהם שם בכור דלשון בכור משמע שהוא מיוחד בכך, וא"כ לולא דגלי קרא הזכרים היינו אומרים דאפי' ביצאו ב' זכרים בצמצום לא קדשו דבכור ולא בכורים משמע, אך בב' זכרים דגלי קרא גלי אבל בזכר ונקבה דלא גלי אין הזכר קדוש:

אך אפי' למ"ד קרובה ואפי' קרובות, מ"מ מדאיצטריך קרא דהזכרים מוכח דאי לאו קרא הייתי אומר דקדושה אחת מתפשטת על שניהם ע"כ קדושתן קלושה ואינם ראוין להקרבה קמ"ל קרא דאם שניהם זכרים אף שקדושתן אחת מ"מ שניהם קריבים, וע"כ בזכר ונקבה לא קדוש כלל דבעי' כל בכור וליכא:

בתוד"ה אפשר וכו' התם נמי אע"ג דא"א לכוון ולצמצם מודו רבנן דמביאין שתי עגלות משום חששא דאורייתא דשמא הם שוין, עי' תוס' חולין (כ"ח.) תירצו קו' זו דבשל תנאי יוצאין ממנ"פ ושוב לא נשאר אלא ספק רחוק שמא מצומצמות:

ועי' בס' טל תורה הביא דברי הגאון מפלאצק ז"ל דבספק איכא בל תשחית והעיר מד' התוס' כאן דמבואר להיפוך, ופלא שלא ראה ד' התוס' חולין שתירצו קו' זו, וגם חוץ מזה אין ראי' מכאן דע"ע כיון שבא לכפר ולהגן מן היסורים את כל העיר אפשר דאף צד המועט חשיב צורך. והוא עפי"ד בה"ג שהובא ברי"ף שבת פ' כירה דהיזק רבים שקול כפ"נ דיחיד, ועי' תוס' חולין (י"א.)