ראשית בכורים (בכורות) פא

אכילות, ועי' בתוס' שם ד"ה שאין, וא"כ אמאי נימא שסתמא דעתו על עולה:

אך י"ל דמי שמקדיש נכסיו מסתמא דעתו יותר לקרבן שכולו כליל דכמו דבשאר נכסים דלא שייך בהם קרבן דעתו להקדישן לגמרי שלא יהי' לו בהם שום שיור והנאה ה"ה בהמות דחזיין לקרבן מסתמא דעתו על קרבן כזה, ומש"כ השיטמ"ק שהוא קרבן חשוב אין הפי' משום דבעצם חשוב יותר אלא דאומדין דעתו של זה האדם דלגבי דידי' חשיבא לי' יותר הצד של כולו כליל מהצד של ב' אכילות דחזינן ממעשיו דלשם שמים קמכוון, [עי' מנחות (ע"ג:

) איבעית אימא סברא נכרי לבו לשמים וברש"י שם] וכל זה כשהקדיש כל נכסיו דיש ביניהם נכסים אחרים המעידין על מחשבתו, משא"כ כשלא הקדיש רק בהמה אחת לדמי' מנלן לומר כן:

וגם לר"א יש להקשות אמאי נימא דדעתו שיהי' הכל לבה"ב הרי אסור להתפיס תמימין לבה"ב ובחידושי לתמורה כתבתי לתרץ ואכמ"ל]:

ועי' רש"י תמורה (ל"א:

) ד"ה אדם דשלמים ליכא למימר דליקרבו בלא פדיון דכיון דאיהו אכיל לי' אתי לידי מעילה דמסתמא לא אמר שלמים נינהו כיון דהקדיש הכל אינו יכול ליהנות מהן. עיי"ש, ולכאורה אף לפי טעם הלזה י"ל דהיינו דוקא במקדיש נכסיו והיו ביניהם דברים שאינם ראוין לקרבן כיון דבאותן הדברים ודאי היתה כוונתו שלא ליהנות מהן כלל, ה"ה הבהמות הראויות לקרבן כוונתו לקרבן שאינו נהנה ממנו, אבל באומר על בהמה אחת נקבה שדחי' קרבן אפשר דהוי כוונתו לשלמים:

אך יש מקום לומר דלפי"ז הטעם אף בבהמה אחת דינא הכי דמדלא אמר בהמה זו לשלמים אלא לדמי' כוונתו שמכל דמי' יהי' קרבן ולא משייר בזה הנאת עצמו כלל, ולפי"ז יש ליישב שיטת התוס' כאן שתפסו הטעם דהמקדיש נכסיו נקבות ימכרו לצורכי עולות, כפירש"י הנ"ל, וע"כ אף בבהמה אחת הדין כן, ואולי אף כוונת התוס' בתמורה (ד"כ.) כן הוא דהא דסתמא דעתו לעולה דכולה כליל לד' הוא משום דאמר לדמיו רק לטעמו של השיטמ"ק שם א"א לפרש כן:

שוב נתתי אל לבי דבהמה אחת שאמר תקדש לדמי' אי אפשר לפרש כן כדמוכח להדיא בזבחים (ק"ג.) עולת איש פרט לעולת הקדש, ומוקמי' לה התם במקדיש נכסיו וכדר' יהושע דאע"ג דאמר אדם חולק הקדשו ה"מ בשר אבל עור תפוס, ועי' פירש"י שם, ואם איתא דאפי' בבהמה אחת כשאמר לדמי' כוונתו שכל דמי' יהי' הקדש אמאי דחיק הש"ס לאוקמי במקדיש כל נכסיו וכר"י הא אפשר לאוקמי במקדיש זכר לדמיו דקימ"ל הוא עצמו יקרב עולה שבזה הדין שהעור אסור דמדלא אמר בהמה זו עולה אלא תקדש לדמי' ע"כ כוונתו היתה שאף העור יהי' קדוש, והיינו מרויחין בזה דאתיא כר' אליעזר ג"כ ומדלא מוקי לה כן מוכרח דדוקא במקדיש כל נכסיו הדין כן וכן מבואר ברמב"ם פ"ה מה' מעה"ק הכ"א דקחשיב שם המתפיס עולתו לבה"ב והמקדיש כל נכסיו, ולא קחשיב המקדיש זכר לדמיו הרי דבמקדיש זכר לדמיו העור לכהנים:

ומיושב לפי"ז קושית הלח"מ שם שהק' האיך, מנה הרמב"ם כאן המקדיש נכסיו דאתי אליבא דר' יהושע, הרי פסק בה' ערכין כר"א דיחכרו לצורכי עולות, אך לפי הנ"ל אתי שפיר דמה שהביא ציור זה לא משום דס"ל כן להלכה אלא כדי לדייק מזה דדוקא בכה"ג כגון במקדיש נכסיו אליבא דר"י דינא הכי דהעור קדוש, אבל לא במקדיש זכר לדמיו והא דאינו מפרש דבריו הוא משום דדרכו להביא רק דבר המפורש בש"ס כנודע]:

שוב התבוננתי דדיחוי זה חוזר ונראה, דאף דבמקדיש זכר לדמיו העור לכהנים, מ"מ במקדיש נקבה לדמי' הדין שתמכר לצורך שלמים ויביא בדמי' עולה, והחילוק הוא, דבמקדיש זכר לדמיו א"א לומר דמה דקאמר לדמי' [ועי' לקמן (ל"ב.) דבר שאינו נישום מחיים, ודו"ק] כוונתו שהעור יהי' קדוש לבה"ב דהא לא הזכיר קדושת בה"ב בהקדשו כלל ולא דמי למקדיש נכסיו כיון דעל שאר נכסים כוונתו לבה"ב גם בהבהמות דבר שאפשר להיות קדוש לבה"ב נתפס במשמעות דיבורו, וגם זה אין לומר שכוונתו היתה שיהא כל דמי' כליל לגבוה היינו למכור בהמה זו לצורך עולה, ולקנות בדמי' בהמה אחרת שהבשר בלבד בלי העור יהי' שוה ככל בהמה הלזו עם עורה, דכיון שהעור לא שייך להבעלים אלא לכהנים לא קפיד בכך דעכ"פ עושה בו מצוה שנותנו לכהנים משא״כ במקדיש נקבה לדמי' כיון שלא אמר לגופה אלא לדמי' אנן סהדי שכוונתו שכל דמי' יהי' לקרבן ולא ישאר אצלו שום הנאה ממנה, אלא תמכר לצורכי שלמים ויביא בדמי' עולה:

ואף שחילוק זה הוא דחוק קצת דכיון דחזינן בזכר לדמיו אף ששינה בהקדשו שהי' לו להקדישו לגופו ואמר לדמי' מ"מ לא אמרי' שכוונתו למכור ולהביא בדמי' קרבן ששוה הבשר כך בלא העור אף בנקבה בדמי' הי' לנו לומר דלא דק בלישני' מחמת החזקה דלא שביק היתירא וכו' כנ"ל] מחויבין אנו למשכוני נפשין בכדי ליישב שיטת התוס' כאן, וד' יאר עיני העורות והיו למאורות:

ראיתי בשיטמ"ק כאן שכ' ע"מ שפירש"י הקדיש זכר איל משום דאיל מתרגמי' דיכרא ול"נ דמאי אריא דנקיט איל יותר משור וכבש עכ"ל, ואולי מעוטף בזה איזה רמז, עפי"מ שהביא רש"י עה"ת פ' פנחס בשם ר' משה הדרשן דפרים אילים וכבשים כנגד אברהם יצחק ויעקב, פרים נגד אברהם אילים נגד יצחק וכבשים נגד יעקב:

והנה ג' אבות כנגד תורה עבודה וגמ"ח, אברהם גמ"ח, יצחק עבודה, יעקב תורה, כמש"כ המהר"ל בדרך החיים, וכיון שסתם עבודה הוא כנגד יצחק ע"כ סתם קרבן הוא איל, וזהו שפירש"י זכר איל דהיינו דיכרא שהוא כנגד אילו של יצחק, וזה מה שפירש"י דרובא דמייתי קרבן עולה מייתי, וע"כ כשהש"ס הביא לדוגמא סתם קרבן נקיט לשון איל ועולה לרמז על זה:

בגמ' אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור סד"א הואיל וקדוש כשהוא בע"מ ליקרב נמי כשהוא בע"מ וכו' מתקיף לה ר' זירא אימא תנהו ענין לולדות קדשים דסד"א הואיל וקדוש כשהן בע"מ אגב אמן כשהן בע"מ נמי קרבי קמ"ל, לכאורה אינו מובן מאי אולמא דולדות וכי משום דקדשי אגב אמן עדיף מהקדישן הוא בעצמו, ובשלמא הא דאמרי' לעיל הכי גבי בכור ומעשר אתי שפיר טפי דבכור ומעשר יש עליהם קדושת הגוף אף לאחר שנפל בהם מום דהא לאו בני פדיון נינהו [עי' תוס' לקמן (ל"ג:

) ד"ה בע"מ] הילכך סד״א דאין המום פוסל בהם, אבל ולדות שאר קדשים כיון שהוא מין קרבן שהמום פוסל בו וכשמקבל המום אין עליו רק קדושת דמים במה עדיף כשנולד במומו מאם מקבל המום אח"כ, הא אדרבה מצינו בעלמא דהי' לו שעת הכושר עדיף:

ואולי י"ל כיון דבע"מ איקרי טמא דכתיב ואם כל בהמה טמאה ואמרי' דבבע"מ שנפדו הכתוב