ראשית בכורים (בכורות) מט

מתוך שמונים כתבי דכשבא להפריש ד' חלות של תרומה צריך להפריש י"א חלות מכל מין ומין, דאי לאו הכי כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל עיי"ש, וראיתי בשיטמ"ק שם שהקשה והא לא מצי למיעבד תנופה והניח בצ"ע, עיי"ש, וע"כ הקושיא הוא דאף דתנופה אינה מעכבת מ"מ ראוי לתנופה בעי', וכאן אינו ראוי לתנופה מחמת ספק דהא קא מעייל חולין לעזרה כיון דעביד כעין הקרבה כמוש"כ התוס' מנחות (ד"פ:

) ד"ה וכי ובכ"ד:

אך הרמב"ם לפי הנראה נשמר מקושיא זו שכ' בפ' י"ב מה' פסוה"מ הל' ט"ו בזה"ל ואם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמונים ומרים מהם אחת מכל קרבן והארבעים השניות יפדו ויצאו לחולין עיי"ש ובמלמ"ל שם, אך להרמב"ם קשה קו' התוס' דילמא דחולין קא שקיל כיון דאין ברירה, אולם י"ל דהרמב"ם לטעמו שפסק בכמה מקומות בספרו דספק קרבן כשר, עי' בפ"י מה' כלי המקדש ה"ז, ועי' בפ"ז מה' תו"מ ה"כ, ושם בפ"ח ה"ג ועוד בכ"ד, ועי' בלח"מ פ"ד מה' איסורי מזבח ה"ז שהביא עוד כמה מקומות שהרמב"ם פוסק דכל ספקות גבי קרבנות כשר, (ומה שהקשה הלח"מ שם יש לתרץ, ובחידושי ליבמות (קי"ח:

) הארכתי בזה]:

והנה הרמב"ם בפ"ג מה' גירושין פסק דבאומר לסופר כתוב ולאיזה שארצה אגרש וגירש בה אחת מהן הוי ספק גירושין, משמע דס"ל דאין ברירה הוא ספק ולחומרא חוששין שמא יש ברירה וזהו הטעם דבדאוריי' אין ברירה משום דסדא"ו לחומרא, וכן מבואר בר"ן פ' כל הגט, ועי' ביש"ש בדיני ברירה ובשעה"מ פ"ג מגירושין שם, וא"כ אתי שפיר מה שפסק הרמב"ם שמרים ארבעים מתוך שמונים ולא קשה לדידי' קו' התוס' דילמא אין ברירה ודחולין קא שקיל, כיון דאין ברירה הוא רק מטעם דהוי ספק, וא"כ גבי קרבן אזיל לשיטתו דכל ספק בקרבן כשר וגם כאן הוי ספק קרבן וכשר, דגבי קרבן להרמב"ם יש ברירה, ועי' תוס' רי"ד קדושין (נ"א) וש"ס יומא (נ"ה) ונברור ארבעה זוזי ונשדי במיא, ועי' מש"כ בענין זה בחידושי לפ' מעשר בהמה (נ"ז.):

ולפי"ז י"ל דה"ה בנ"ד בפט"ח כיון דהקדושה. חלה על אחד מהם רק שאינו מבורר איזהו, שפיר יכול לברור אחד מהם שיהא הוא הקדוש, דכמו שהדין להרמב"ם גבי קרבן כן אפשר להיות בפ"ח ג"כ דקדושת דמים ילפי' מקדוה"ג, [עי' לעיל ד"ה:

] וא"כ שפיר יכול לעורפו ג"כ כיון דכאן יש ברירה, ולא דמי לכל הספקות כגון בילדה ב' זכרים זא"ז ולא נודע איזה יצא ראשון, דהתם ודאי לא יועיל לברר אחד מהם דבכאן לא שייך ברירה כלל, כמש"כ בתמורה (ד"ל.) דהיכא דהאיסור הי' ניכר תחילה לא שייך ברירה אפי' להסובר יש ברירה, משא"כ הכא שלא הי' ניכר מתחילה מי הקדוש והדבר נולד בתערובות, ואכתי צ"ע טובא כי לא באתי בזה רק להעיר:

עוד מקום יש בראש לומר דהנה בשמעתין משמע דבבהמה טהורה לולא דגלי קרא הזכרים ששניהם קדושים כשיצאו בצימצום, היינו אומרים דרק אחד קדוש, דהא בפט"ח דמיעט רחמנא מהא דהזכרים דאין שניהם קדושים נשאר הדין דרק אחד קדוש, הרי דאי לא דגלי קרא בבכור טהורה דשניהם קדושים הי' הדין ג"כ דרק אחד קדוש, וצריך להבין אמאי לא נימא מצד הסברא דשניהם קדושים הא פטר רחם כתיב ושניהם פטרו את הרחם:

אך י"ל כך דבקרא כתיב פטר כל רחם ובעי' שיפטור כל הרחם וכשיצאו שניהם כאחד בצימצום הרי כל אחד לא פטר רק מקצת רחם, דהא לענין שבת כשזה יכול וזה יכול נחשב כל אחד רק מסייע מפני שלא עשה אלא מקצתה, ואף דפטור זה יכול וזה יכול הוא רק לענין שבת ושאר חייבי חטאות כמבואר מתוס' שבת (צ"ג.) וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"א סי' כ"ח עיי"ש, ועי' רשב"א ב"ק (נ"ג.) גבי הכוהו י' בני אדם בעשר מקלות שכ' דבמקל אחד שניהם חייבים. הרי דבעלמא נחשב כאילו כל א' עשה כל הפעולה, וא"כ אף כאן נימא דנחשב כאילו כל א' פוטר כל הרחם כיון דשניהם פטרו את הרחם בב"א:

אך עי' ר"ן פ' ר' ישמעאל בשם התוס' דאם ישראל וגוי שפכו ביחד כשזה א"י וזא"י היין אסור משמע דכשזה יכול וז"י היין מותר, הרי דס"ל דאף בעלמא ז"י וז"י נחשב כל אחד עושה מקצת, וא"כ לשיטתם אף כאן גבי בכור נחשב כל אחד פוטר מקצת רחם, וא"כ לכאורה אף אחד לא יתקדש דהא לא פטר רק מקצת רחם:

ומוכרח לומר דקדושה אחת חלה על שניהם יחד, ולא דמי להיכא דאחד יצא תחילה וקודם שיצא רובו הוציא השני את ידו וחצץ בין הבכור להרחם דבכה"ג אי הוי חציצה אף האחד אינו קדוש דלא פטר רק מקצת רחם, והשני פשיטא שאינו קדוש דהא אינו בכור כלל, משא"כ כשיצאו כאחת ממש קדושת בכורה אחת חלה על שניהם [עי' מה שפירש"י כאן ד"ה לימא דלר"י כיון דתרווייהו קדשי כחד דמי] ואין הפירוש דאחד מהם קדוש קדושה גמורה, אלא דאינו מבורר איזה מהם, רק דשניהם קדושים קדושה קלושה וקלה, דקדושת בכורה נתפשטה על שניהם על כל אחד מהם במקצת ומחמת זה נקלשה הקדושה באיכות, דומיא להך דנדרים (ס"ח.) דאי בעל מיקלש קליש אי נדרה מב' זיתים והפיר לה אחד מהם כל זית וזית הוי מופר ואינו מופר, ועי' זבחים (ק"י.) קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים מישרא שרי או קלושי מיקלש ובתוס' שם,, וכן מוכח קצת מלשון רש"י כאן ד"ה שאני התם דכתיב גבי רחל הזכרים לד' דמשמע שנים, אבל בפ"ח דלא כתיב בי' הזכרים א"נ אפשר לצמצם לא קדשי עיי"ש, ולכאורה אמאי לא פירש דלא קדוש אלא אחד, אע"כ דבאמת אף בפט"ח תרווייהו קדשי אלא דלא קדשי קדושה גמורה רק דנקלשה קדושתן באיכות, כיון דתרווייהו רק קדושה אחת קדשי, ותרווייהו כבכור אחד חשיבי, ונ"מ דאין צריך ליתן רק טלה אחד לכהן בשביל שניהם:

ולפי"ז מיושב קו' התוס' אמאי לא נימא כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, דכאן באמת שניהם קדושים רק דנקלשה קדושתן באיכות משום שקדושה אחת נתפשטה על שניהם כיון דשניהם ביחד פטרו את הרחם וכל אחד קדוש במקנת:

(שם) בגמ', וכיון דלעצמו הוא למה לי' לאפרושי, קשה לי מהא דפ' יש בכור (מ"ז:

) גבי כהן שיש לו בן חלל חייב לפדות "את עצמו״ ומבואר ברש"י שם דאם האב בחיים מפריש לי' לפדיון ושקיל לנפשי', וכן מפורש ברא"ש שם ה"ג עיי"ש, הרי דצריך הפרשה אפי' אינו חייב ליתן לכהן ואפי' לא בא לאפקועי איסורא דבכור אדם אינו אסור בהנאה כדאמרי' לקמן בשמעתין אבל אתה עובד בבכור אדם (ודברי הספורנו סוף פ' בא הם תמוהים], וא"כ מאי מקשה הש"ס כאן