ראשית בכורים (בכורות) מה

השני מספק ומעכבו לעצמו, ואף דבילדו ב' נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות פסק דאי"צ להפריש כלום, שאני ב' זכרים ונקבה דמתוך שהוא צריך לעשות בהם מעשה וליתן טלה אחד לכהן אמרי' לי' דיפריש טלה אע"ג דתרי ספיקי הוי, אבל בב' נקבות וזכר או בב' זכרים וב' נקבות כיון דאינו צריך לעשות בהם מעשה ליתן שום טלה לכהן לא אמרי' שיפריש טלה לעצמו מאחר דתרי ספיקי הוא עכ"ל הכ"מ וכפל את דבריו בב"י סי' שכ"א, והמלמ"ל כתב שלא יכול להלום חילוק זה דמה יתן ומה יוסיף לענין דינא מה שזה נותן טלה לכהן עיי"ש:

ונלפענ"ד לבאר דברי הכ"מ עפי"ז הש"ס ב"ב (צ"ד) כל סאה שיש בו רובע הקב ממין אחר ימעט, ר' יוסי אומר יבור, ומסקי' היינו טעמא דר"י משום דמיחזי כמקיים כלאים, פירשב"ם מאחר שמתחיל למעט ומניח מקצתן מחזי כאילו מטיל אותן בידים, עיי"ש, ועי' רדב"ז וכ"מ פ"ב מה' כלאים הל' א' דאף שהרמב"ם פסק כחכמים דימעט ואי"צ לבור, היינו רק התם דליכא איסור תורה אבל היכא דאיכא איסור תורה כ"ע מודו דיבור עיי"ש, הרי דאף שאם מתחילה לא הי' רק פחות מרובע הקב נתבטל, מ"מ אם הי' שם יותר מרובע והוא בא למעט ואינו מברר לגמרי נחשב אצל השאר כמבטלן בידים [יעי' שו"ע של הרב סי' תנ"ג ס"ח], והנה כשם שאסור לבטל איסור לכתחילה כן אסור לעשות ס"ס לכתחילה, כמש"כ המג"א סי' תס"ז ס"ק ב' בשם מהרשד"ם ומהרי"ט עיי"ש, וכ"כ הפר"ח בכללי ס"ס כלל י"ח, ועי' נוב"י קמא יו"ד סי' מ"ג [ועי' תוס' זבחים (ע"ב.) ד"ה נתערבו]:

ולפי"ז מובן היטב חילוק הכ"מ דבילדו ב' נקבות וזכר כיון שאינו חייב ליתן כלום אי"צ להפריש ג"כ מספק כיון דאיכא כמה ספקות והספקות הוא לא סיבב בידים רק ממילא נתהוו, משא"כ בילדו ב' זכרים ונקבה כיון דחייב ליתן טלה אחד לכהן, אם לא יפריש בשביל השני נחשב כעושה ס"ס בידים, דהא מתחילה קודם שנתן טלה אחד הי' אסור להנות משניהם מחמת ספיקא דאורייתא, דעל כל אחד הי' להסתפק שמא זהו הבכור דאחד ודאי קדוש רק דאינו ידוע איזה מהם, ועי"ט שנתן טלה אחד נעשה ס"ס, (וכל אחד מותר מכח ס"ס, שמא אי"צ פדיון כלל, ואפי' אם הי' צריך שמא זהו הנפדה] וא"כ הוי כעושה ס"ס בידים, וכמו דאמרי' שם לענין כלאים דאם התחיל לברר האיסור מתוך ההיתר ואינו מבררו לגמרי נחשב כמבטל הנשאר בידים, כ"כ הכא כשהתחיל להתיר את הפט"ח ולא התירן עדיין לגמרי דאכתי נשאר ס"ס נחשב כעושה הס"ס בידים, הילכך מחויב להפריש עוד טלה לעצמו, ומובן חילוקו של הכ"מ, וז"פ וברור בס"ד:

(שם ע"ב) בגמ' אמר רב מין במינו אינו חוצץ פירש"י ואלו שניהם מין אחד, יש להעיר לפי"מ שפירש"י מכות (כ"ב.) דהמנהיג בשור פסולי המוקדשין היינו טעמא דלוקה משום דיש בה צד קודש וצד חול והוי כמנהיג בשני מינים, דקודש וחול ב' מינים הם ועי' ריטב"א שם, וא"כ אמאי חשוב הכא מין במינו ואינו חוצץ, הלא הולד השני הוא חולין שנחשב אינו מינו לגבי קודש:

אך י"ל דלענין חציצה שמב"מ אינו חוצץ לא אזלי' בתר איכות רק בתר עצם, וכל שהוא מב"מ בעצם אף דמשונה באיכות אינו חוצץ, ואפי' אי נימא דגם לענין זה אזלי' בתר שינוי המינים באיכות, ג"כ אתי שפיר דהא בעצם מינו הוא, מאי אמרת הא הוי אינו מינו באיכות דהבכור קדוש ואחיו אינו קדוש, הא ליתא דאי אמרת שמחמת זה יחשב חציצה ולא יתקדש שוב הוי מב"מ דשניהם לא יתקדשו הילכך ע"כ אינו חוצץ, ואף דאי נימא שאינו חוצץ שוב יחשב אינו מינו וצריך לחוץ, מ"מ נראה דאינו חוצץ כיון דהקדושה היא סיבה להחציצה ע"כ מתקדש, ולא דמי למש"כ התוס' פסחים (כ"ו:

) ד"ה עלה כיון דאי נימא שכשירה יהי' ניחא לי' לכך אין להכשירה, דהתם אין ההכשר סיבה להרצון רק דסתמא ניחא לי', אלא שאם תפסל לא יהי' ניחא לי' הילכך כיון דהוא חוזר חלילה מוקמינן לי' אסתמא דניחא לי', משא"כ הכא דסתם אינו חוצץ, רק שאם תקדש תחשב אינו מינה ותחוץ הילכך כיון דחוזר חלילה מוקמי' לי' אסתמא שאינו חוצץ, ועי' עירובין (ל"א:

) תוד"ה ונתן שכ' כיון דאם לא קדיש עומד לתלישה תשוב תלוש, ובריטב"א שם מבואר דכל היכא דהוי חוזר חלילה מעמידן על העצם בין לקולא בין לחומרא וה"ה כאן, ועי' בדברינו לעיל ד"ג שדנתי כיו"ב:

וכן מוכח בסוכה (ל"ז:

) אמר רבה לא לדון אינש לולבא בהושענא דילמא נתרי טרפי והוי חציצה, ורבא אמר מב"מ אינו חוצץ עיי"ש, והנה על לולב ומיניו חל שם שמים כמו שחל על סוכה דילפי' לה מחגיגה כדפירש"י שם ד"ה אסור להריח עיי"ש, וכן מבואר בתוס' שבת כ"ב.) ד"ה אביהון דכל חפצי המצוה נתקדשו כמו סוכה ועי' זוה"ק פ' שלח ד' קע"ה, הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה נינהו, ועי' ריטב"א ר"פ לולב הגזול דלולב בא לרצות, ובזוה"ק פ' נח ס"ג:

] והעלין שנשרו פקע קדושתן, כמוש"כ התוס' סוכה (ד"ט.) ד"ה מנין דסוכה משנפלה בטל מצוותה ולא אסירא אלא מדרבנן, ועלי ההדס שנפלו ונתלשו לא עדיפי מסוכה שנפלה, ואין עליהם קדישה מה"ת וא"כ אמאי חשיבי מב"מ הא גוף ההדס קודש והעלין חול מה"ת, אע"כ דלענין מב"מ אזלי' בתר עצם וכל שבעצם מין אחד הם חשוב מב"מ אף שמשונה באיכות וה"ה כאן:

אך יש לדחות דלעולם אזלי' בתר איכות רק דהתם חשיבי מב"מ אף באיכות כיון דהעלין שנשרו עכ"פ אסורין מדרבנן כסוכה שנפלה, ואף דקדושת גוף ההדס מה"ת וקדושת העלין רק דרבנן, מ"מ לא נחשב שינוי באיכות:

שוב נתתי אל לבי דדיחוי זה חוזר ונראה, דהא אמרי' בפסחים (קטו.) דאף שאין מצות מבטלות זא"ז, מ"מ כיון דמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן אתי מרור דרבנן ומבטל לה למצה דאורייתא עיי"ש, הרי דדאורייתא ודרבנן לא חשיבי חד מין באיכות, וא"כ חזרה הראי' למקימה מדלא חשיב התם חציצה ע"כ דלענין חציצה אזלי' בתר עצם, ואף דאכתי יש לבע"ד לחלוק ולומר דהתם שאני כיון דקדושת הלולב וההדס אינה קדושת עולם דלאחר החג תפקע קדושתן לא נחשב שינוי מינים באיכות, וכהא דמנחות (כ"ג.) אפשר לנבלה שתעשה שחיטה, ועי' ר"ן פ' השוכר את הפועל מש"כ בשם הרמב"ן דשאור בעיסה אף דחלוק בשמא ובטעמא, מ"מ כיון דהעיסה ראוי' להמתין ותעשה שאור משו"ה מעכשיו הוי לי' מב"מ, ועי' סוטה (מ"ג:

) כיון דמימלך עלה בת מיהדר הוא הו"ל מב"מ, וכ"ש הכא דהוי רק מחוסר זמן להעשות מב"מ חשיבי מעכשיו מב"מ, וכסברת הר"ן נדרים (נ"ב) לענין דשיל"מ דנחשב מב"מ באיכות משום שיהי' מותר לאחר זמן עיי"ש: