ראשית בכורים (בכורות) לא

דהא בעצם הוא חי ואעפי"כ אסור מפני שיצא מן הטריפה דגלי קרא לענין איסור והיתר דהיוצא מן הטמא טמא, חשיב יוצא אף מן האב דדיינינן בי' דין זוז"ג עייש"ה:

אך קשה לי ע"ז מהא דלקמן (י"ב.) הא גופא קמ"ל דפרה שילדה מין עז אין פודין לא תימא זיל אבתרי' דידי' והאי עז מעליא הוא, אלא זיל בתר אמו והאי עגל הוא, הרי דאם דנין לענין העצם מהו ג"כ משגיחין על מי שיצא ממנו דאף שהוא עז מ"מ כיון שיצא מן הפרה חשיב פרה בעצמותו:

עוד יש להעיר מפירש"י מכות (כ"ב.) דהמנהיג בשיר פסוה"מ לוקה משום כלאים משום דיש בו צד קודש וצד חול עיי"ש, ואם איתא דלענין כלאים לא משגיחין על איכותו באיסור והיתר רק על העצם מהו מה בכך דיש בו קודש וחול, מ"מ הרי בעצם הוא מין אחד:

אך י"ל דזהו מה שהק' רש"י ז"ל בעצמו שם ולא שמעתי ראי' מנלן דחולין וקדשים כלאים זה בזה ודבר תימה הוא, עיי"ש, והמעיין ברמב"ם פ"ט מהל' כלאים הי"א יתורץ לו קו' רש"י ז"ל שהוא פירש דהוי כטמא וטהור יחד דבע"מ איקרי טמא ומוכח דאם מנהיג בבהמת חולין ובהמה קודש יחד באמת לא הוי כלאים אלא בע"מ שאני דרחמנא קריא טמא דכתיב אם מן הבהמה הטמאה וע"כ נחשב כאילו הוא טמא בעצם, אך הקו' הראשונה מהא דלקמן (י"ב) צ"ע כעת והדבר צריך תלמוד:

ומדי דברי מד' האבני נזר מצאתי נכון לציין מה שנראה לי בביאור דבריו ז"ל באותה תשובה באות ז' כתב לחלק בין נוצר מביצת טריפה לנוצר מביצת טמאה דרק בביצת טריפה שייך סברת הש"ס תמורה אימת גביל לכי מסרח לכי מסרח עפרא בעלמא הוא אבל לא בביצת טמאה דהנה כאן בשמעתין מצינו ב' לימודים מקרא דאך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה ילפי' דיש שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה טהור הנולד מן הטמא, ומקרא דהטמאים דרשי' לאסור צירן ורוטבן וכל היוצא מדבר האסור:

ולכאורה כיון דילפי' מאת זה לא תאכלו דהיוצא מן הטמא טמא למ"ל קרא דהטמאים הא אף הציר יוצא מן הטמא, אך באמת ב' ענינים נפרדים הם, דמקרא דהטמאים ילפי' דכל הפורש מדבר, האסור היינו שמתמצה מגופו אסור ומקרא דואת זה לא תאכלו ילפי' דכל שנוצר מכחו של דבר טמא אסור, דהולד אינו מתמצה מגופה ולא חיסר מגוף האם כלום אלא שנוצר מכחה ולאחר שנוצר הוא רק מונח בבטנה ואינו מתמצה מגופה, משא"כ בציר שהוא חלק מהבשר וכשמתמצה נחסר גוף הבשר ולא מכח הבשר נוצר אלא שמתמצה ונפרד מגוף הבשר:

והנה ביצת טריפה אין איסורה מחמת שנוצרה מכח טריפה דהא טריפה אינה מתעברה ובשעה שנוצרה הביצה היתה כשרה דלא נוצרה מכח טריפה, אלא דאח"כ כשנטרפה האם אף הביצה נטרפה משום דעובר ירך אמו והוי חתיכה דאיסורא ואח"כ כשנוצר אפרוח מאותה ביצה, אין מקום לאסרו משום שבא מכח איסור דאין האפרוח בא מכח הביצה רק מגופה של ביצה וכח המוליד הוא מהתרנגולת שממנה נוצרה הביצה וכיון שמכח המוליד אי אפשר לאסרו דהרי כח המוליד הי' בהיתר רק משום שנתהוו' מגוף הביצה ע"ז אמרי' אימת גביל לכי מסרח וכו' דהגוף של הביצה הא נעשה עפרא קודם שנתהוו' האפרוח והוי כעושה מעפר אוכל דשרי, וא"כ אין לאסור האפרוח לא מקרא דואת זה לא תאכלו, ולא מקרא דוהטמאים:

משא"כ באפרוח הנוצר מביצת טמאה דזה אסור מחמת כח המוליד שהי' באיסור דכח המוליד של הביצה הוא מדבר טמא ובזה אינו מועיל מה דמסרח קודם היצירה, דאטו אנו אוסרין אותו משום שנתמצה מגופו של טמא, הרי עיקר האיסור משום שמציאותו בעולם נובע מדבר טמא ואף זה מדבר טמא נוצר דכח המוליד שבביצה הוא מדבר טמא ואיסור האפרוח אינו מקרא דהטמאים אלא מקרא דואת זה לא תאכלו ודו"ק היטב.]:

(שם) בגמ' מי רגלים של חמור מהו דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו דלא עכירי ולא דמי לחלב מיא עול מיא נפיק כי קמיבעיא להו דחמור דעכירי ודמי לחלב מגופי' קא ממצצי ואסירי או דילמא מיא עול מיא נפיק והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא, ופשיט לה ר"ש ממתני' היוצא מן הטמא טמא מטמא לא קאמר אלא מן הטמא והני נמי מינא דטמא היא פירש"י והני נמי מטמא קאתי שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופי' מימצן אסירי עכ"ל:

ולכאורה אינו מובן כיון דלא מתערב בתוכם מגופו של חמור כלום רק דעברו דרך גופו אמאי אסירי [והאיך ילפי' לה מקרא דהטמאים] ומ"ש משל סוסים וגמלים דג"כ עברי דרך הגוף ואעפי"כ אמרי' מיא עול מיא נפיק ואי משום דמי רגלי חמור עכירי הרי זה אינו מחמת גופן רק מחמת הבלא דבשרא:

וראיתי בס' הישר לר"ת כתב בזה"ל מריבויא דמתני' שמעי' דכל דבר שהוא מין הטמא אפי' נאסף לתוכו מעלמא הואיל ונשתנה קצת ממראיתו ומטעמו ע"י שהי' בגופו אסור דחשיב מינו עיי"ש הרי תפס דהאיסור הוא מפני שנשתנו בגופו של חמור:

אך מסיק שם דאף של סוסים וגמלים אסירי כלישנא אחרינא והא דאמרי' של סוסים וגמלים לא קמיבעיא לי דלא שתי אינשי היינו דכיון דאין דרך בנ"א לשתות אין נ"מ לדעת מה דינם, וטעם איסורן מפני שנשתנו מיהא בטעמא בלבד אך לא בחזותא עייש"ה, אך בפי' ר"ג כאן תפס דשל סוסים וגמלים אף ללישנא אחרינא שרי (ועי' ש"ך יו"ד סי' פ"א ס"ק ב' ולפי הנראה טעמו של דבר דכל יוצא מן האיסור אינו גוף האיסור דהציר היוצא ג"כ אינו חלק מגופו ואעפי"כ גלי קרא לאסרו וא"כ ה"ה למי רגלים של חמור הבאים מגופו אף שאינם חלק מגופו, אלא דמי רגלי סוסים וגמלים כיון דלא קבלו שום השתנות מחמת הגוף לא חשיבי בכלל יוצא, משא"כ במי רגלי חמור כיון דנשתנה בטעמו ובמראיתו, וללישנא אחרינא כיון דחזי לירקינא כלומר דמה שהי' בגוף החמור פעל שינוי במהות המים שעי"ז ראוין לרפואה ע"כ הוי בכלל יוצא אף דמעלמא קאתי:

ועי' תמורה (ד"ל:

) דפרש עגלי ע"ז אסור משום כל שאתה מהוו' ממנו אף דמעלמא אתי ולא קיבל כלום מהגוף ולפי הנראה אף מצד יוצא אסור מדאמרי' שם, גבי שור הנסקל כתיב לא יאכל את בשרו בשרו אסור פרשו מותר (ועי' תוס' פסחים (כ"ב:

) ד"ה סד"א משמע דדרשא גמורה הוא] ולכאו' למ"ל קרא להתיר הא בשור הנסקל לא כתיב והיית חרם כמוהו לאסור כל שאתה מהוו' ממנו אע"כ דס"ד לאסור משום כל היוצא