ראשית בכורים (בכורות) ל

וכיון ששליחות מוכרח שוב רשאי לקנות ולמכור על חשבון עצמו ג"כ ועי' תוס' עירובין (צ"ז:

) ד"ה ר"ש ובמהרש"א שם, אך התם שאני כמובן ודו"ק:

(דף ז'.) בגמ' אמר ר' ירמי' דאיעבר מקלוט בן פרה ואליבא דר"ש, משמע מכאן דאף לר"ש שאוסר קלוט בן פרה, בעצם פרה הוא דאזלי' בתר תולדתו, דאל"כ הדרא קו' לדוכתא הא אין טמאה מתעברת מטהורה ולא טהורה מטמאה ואף קלוט בן פרה לר"ש טמא הוא, אע"כ דהא דאין מתעברין זה מזה, משום דמינים מופרדין הם בעצם וקלוט בן פרה בעצם הוא פרה ואעפי"כ גזיה"כ הוא לאסרו באכילה מקרא דגמל, ועי' לק' (ד"י) ואמר ר"ש מ"ט הואיל ויש בו סימני טהרה וסימני טהרה מילתא הוא, ולפי הנראה ר"ש יליף מהא דגלי קרא דגמל לאסור גמל בן פרה אף דבעצם הוא פרה כנ"ל, אעפי"כ אסרו רחמנא מחמת הסימנים בלבד, הרי דסימנא מילתא הוא ומינה ילפי' גם להיפוך דאף במין שהוא טמא בעצם ויש לו סימן טהרה מילתא הוא:

(שם) תוד"ה והא וכו' מה שמזכיר כאן זוז"ג ובפ' אוא"ב. נקט לישנא דחוששין לזרע האב משום דהכא איירי בדבר הבא מהיתר ואיסור שייך שפיר זוז"ג, ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זוז"ג לא יחשב שור גורם וליתסר. עכ"ל:

יש לפרש כך דמ"ד אין חוששין לזרע האב טעמו הוא משום דאף שמחמת התחלת היצירה שניהם שוין האב והאם מ"מ כיון שהגידול אח"כ הוא במעי אמו ועובר ירך אמו דהוי כאחד מאברי' ע"כ מתיחס רק אחר האם:

ואפשר דהיינו טעמא דב"נ אין לו איסור אחוה אלא מן האם כדמבואר בסנהדרין (נ"ח.) דרק בישראל גלי קרא למשפחותם לבית אבותם דבן מתיחס אחר אביו, אבל בב"נ דלא גלי קרא העיקר הוא יחוס האם, דכח האב פסק תיכף אחר תחילת היצירה וכח האם הוא אף אח"כ בזמן גידול העובר במעי אמו:

אמנם זהו רק היכא דלא שייך איסור והיתר דאז לא שייך ענין ביטול, אבל היכא דשייך איסור והיתר כגון לענין טריפה וכיו"ב דאם האם טריפה והאב אינו טריפה, כיון דבשעת יצירה הי' שניהם גורמים שוין נתבטל אז האיסור בהיתר, דבזוז"ג חד בחד בטל או משום דמצרפין את הנגרם שהוא כשר מכח עצמו [דהא הולד מצד עצמו אינו טריפה אלא שאנו באין לאסרו משום שנולד מן הטריפה] ונתבטל כח האם הטריפה בכח האב שהוא כשר, כמש"כ הר"ן ע"ז דזוז"ג מותר הוא מטעם ביטול ונחשב כאילו כל היצירה הוא מכח האב ושוב אינו מזיק מה שגדל אח"כ בבטן האם כיון דעיקר היצירה היתה בהיתר, דכי אמרי' דמשגיחין על הגידול שבבטן האם זהו רק אם מהיצירה כחם שוה אז הגידול מכריע להתיחס אחר ראם בלבד אבל היכא דהיצירה כולה מכח האב כיון שנתבטל כח האם, אז לא משגיחין כלל על הגידול דיצירה חשיב טפי מגידול:

ומה שמקשים התוס' אח"כ מיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זוז"ג, אולי יש לפרש עפ"י מש"כ התוס' ע"ז (מ"ט.) ד"ה שאם דאין נקרא זוז"ג אלא כששני הגורמים הם מענין אחד כמו זבל נבי' וקרקע אבל לא אגוז וקרקע עיי"ש וה"ה כאן דהאב והאם לא הוי גורמין שוין דמחמת האב באה רק היצירה ומחמת האם גם הגידול שאח"כ, ואע"ג דבשעת תחילת היצירה אכתי ליתא לכח הגידול, מ"מ תפסו דאף בזה האופן לא חשיבי גורמים שוין כיון דהאם יש לה אף כח הגידול של הולד עד שעה שיצא לאויר העולם:

וזהו שכ' כיון דאין חוששין לזרע האב מחמת שכח האם עדיף מפאת שגדל בתוכה מה"ט נמי יחשב שאין הגורמין שוין, והתוס' בחולין (נ"ח.) שכתבו דהיכא דחד אסור וחד שרי הוי זוז"ג אף אי אין חוששין לזרע האב אפשר דאזלי בשיטת רש"י ע"ז שם דאף באין הגורמין שוין אמרי' זוז"ג מותר, או דתפסו דבכה"ג חשיבי גורמין שוין כיון דבשעת יצירה אכתי ליתא לגידול שמכח האם ונתבטל באותה שעה כח האם בכח האב מחמת זוז"ג ושוב אין משגיחין במה שגדל אח"כ בבטן האם:

עוד יש לפרש קושית התוס' כאן באופן אחר שתפסו דמה דס"ל לר"א בחולין (ע"ט) דאין חוששין לזרע האב הוא משום דר"א לטעמי' דס"ל בעלמא אחר אחרון אני בא, עי' פסחים (כ"ז) שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך עיסה ואין בזה כדי להחמיץ ואין בזה כדי להחמיץ ונצטרפו וחמצו ר"א אומר אחר אחרון אני בא:

ולפי הנראה זהו שיטת ר"א בכל הש"ס עי' שבת (ק"ד:

) דר' אליעזר מחייב בכותב אות אחת סמוך לכתב ובאחת על הארוג משום דמשלים לשיעור נחשב כאילו עושה עכשיו כל השיעור, ועי' זבחים (ק"י.) דס"ל לר"א אחד בפנים ואחד בחוץ חייב פירש"י שזה גמר ובו הכל תלוי]:

ומה"ט אין חוששין לזרע האב משום דגורם האחרון הוא האם דבה הולד גדל ונגמר ונחשב שהיא פעלה כל הולד דמי שגומר בו הכל תלוי:

ומטעם זה אתי שפיר מה שאוסר ר"א ולד טריפה דכיון שהאם טריפה מה בכך שהאב אינו טריפה הרי האם היא הגומרת, משא"כ כאן בשמעתין דהוי איפכא שהאם טהורה והאב טמא:

וזהו שכתבו כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זוז"ג לא יחשב שור גורם, כלומר דאפי' ס"ל זוז"ג מותר מ"מ גבי ולד טריפה אסור משום דאחר אחרון אני בא משא"כ בשמעתין בטמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דהגורם האחרון היא הטהור:

והתוס' בחולין דלא הוקשה להם כן תפסו דאם איתא דזוז"ג מותר לא הי' מזיק שם מה שאחר אחרון אני בא דכיון שהיצירה היתה בהיתר דנתבטל גורם האם מטעם זוז"ג שוב אין הגורם אחרון פועל כלום דלא נאסר מחמת הגידול בלבד:

ודמיא למש"כ הש"ך ביו"ד סי' ס' סק"ה בשם המרדכי דאפי' נתפטמה כל ימי' בדברים האסורים מותרת, דדוקא בנתפטמה בכרשיני ע"ז אסורה משום דהוי איסוה"נ עיי"ש, ואף כאן י"ל דכיון שהיצירה כבר היתה בהיתר אין חוששין למה שנתגדלה אח"כ בבטן אמה הטריפה דלא עדיף מנתפטמה בדברים האסורים ואכתי צ"ע בזה:

שוב ראיתי באבני נזר חיו"ד סי' ע"ה שיש לו פירוש אחר בד' התוס' דלענין כלאים ולענין אותו ואת בנו וכיסוי, משגיחין על העצם מהו ואין נ"מ כלל ממי יצא וכיון דאין חוששין לזרע האב בעצם הרי הוא כאמי, משא"כ לענין טריפה דאין דנין על מה שהוא בעצם