ראשית בכורים (בכורות) כה

דאף שלהשוותן יחד ממש מחוסר ב' דברים מ"מ כמו שהם עכשיו אין ביניהם רק שינוי קל:

(שם) בגמ' ותנא דידן האי בכור בכור מאי עביד לי' מיבעי' לי' לכדר"י בר"ח דאמר ר' יוסי בר חנינא למה נאמר אימורין בבכור שור וכו' וריוה"ג א"כ ליכתוב קרא אך בכור שור כשב ועז בכור בכור למ"ל אלא לאו ש"מ עד שיהא הוא שור ובכורו שור, לכאורה אינו מובן כלל טעמא דתנא דידן הא לענין אימורים לא בעי' תיבות בכור בכור כדפירש"י בד"ה אך דהא ענינא בבכור קמישתעי:

ולחומר הנושא נראה לי ליישב בהקדם מש"כ התוס' יומא (כ"ט) ד"ה אלא דהיכי דלא חזי אימורים מעיקרא להקרבה לא מישתרי בשר בזריקת דם לחודי' ואעפי"כ הקרבן כשר עיי"ש היטב, הרי דבכל הקרבנות אף דצריך להקטיר האימורים, מ"מ אם אינם ראויין אינו מעכב הכשר הקרבן ואף שהבשר לא הותר מ"מ הקרבן כשר:

אבל בבכור ס"ל לתנא דידן דראויות האימורין מעכב קדושת הקרבן וכשהאימורין אינם ראויין הקרבן פסול, וע"כ צריך תיבת בכור בכל אחד דהאימורין מעכבין קדושת הבכורה, ואם אין האימורין ראויין להקרבה אינו קדוש בבכורה כלל, ולריוה"ג דלא מייתר לי' בכור בכור להכי אף דס"ל דצריך הקטרת אימורין מ"מ דמיא לשאר קרבנות שאין האימורין מעכבין הכשר הקרבן:

ועי' לקמן (י"ב:

) בהמת שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, ולכאו' מה בכך דאין האימורין ראויין להקרבה, הא לפי"ד התוס' הנ"ל אין ראוית האימורין מעכב רק אכילת בשר אבל הקרבן כשר, וא"כ תחול עליו קדושת בכורה ואף דלא יהי' רשאי להקריבו משום דהאימורין ילכו לאיבוד וגם הבשר ילך לאיבוד, מ"מ ירעה עד שיסתאב:

אך לפי הנ"ל אתי שפיר אליבא דתנא דידן דלדידי' גלי קרא דהכשר האימורין מעכבין קדושת בכורה, אך לפימש"כ באבני נזר יו"ד סי' תמ"ה הטעם שבהמת שביעית פטורה משום דחשיב יד הקדש באמצע אתי שפיר אף אליבא דריוה"ג, מ"מ גוף הדבר שכתבתי אתי שפיר ונ"מ אם אירע סיבה אחרת שמחמתה אין האימורין ראויין להקטיר שא"א להקריב הבכור:

(שם) תוד"ה ת"ל אך חלק. תימא תנא דידן דלית לי' הך דרשא מקצת סימנין חייב מנא לי' עי' תוס' לקמן (י"ב) דכתב שמא נפיק לי' מקרא אחרינא:

ולפענ"ד הקלושה יש מקום לומר דתנא דידן דיליף נדמה מפטר פטר אינו צריך קרא לחייב במקצת סימנים דומה לאמו דממילא ידעינן לה, דהנה חמורה שילדה כמין פרה דפטור דמיא למש"כ באבני נזר יו"ד סי' ק"ט לענין, מומר דיש בו שני הדינים דינו כישראל דאי קידש בת ישראל קדושיו קדושין ודינו כעכו"ם דהבא על המומרת קנאים פוגעין בו, וכן לכמה דברים ולא מטעם ספק אלא שהוא גוי מחמת מעשיו וישראל מתולדתו ע"כ יש בו חומרי זה וזה עייש"ה:

וה"ה בזה דמצד עצמו הוא שור ומצד תולדתו הוא חמור נחשב שהוא כשניהם, וע"ז גלי קרא דפטר רחם תרי זימני שפטור מן הבכורה דבעי' שיהא הוא חמור והנולד חמור, וע"כ במקצת סימנים דומה לאמו דמצד עצמו הוא כשניהם בזה התולדה מכרעת שיחשב כאמו לגמרי:

[דוגמא לזה כתב הרי"ט אלגזי פ' יש בכור ד"ה ועוד דבנכרי הבא על בת ישראל וילדה בן יש חילוק בין נתגדל אצל הישראל על דת ישראל דין ישראל עליו, ואם נתגדל אצל הנכרי בתורת נכריות חשיב נכרי, הרי תפס דכיון דמחמת התולדה בא משניהם הנהגתו שאח"כ מכרעת עייש"ה, ואף דשם הדבר מוקשה קצת ואכמ"ל מ"מ כאן הוא מילתא דמסתברא]:

ואין צריך קרא לזה דמצד הסברא ידעינן דחייב, וכל זה לתנא דידן דיליף מפטר פטר משא"כ לריוה״ג דיליף מאך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור כיון דמיירי בב' מינים טהורים ששניהם חייבין בבכורה, כגון בפרה שילדה כמין עז אין מה שהוא דומה לעז פוטרו דהא בין פרה בין עז שניהם חייבין [ולא דמי לחמור שילד כמין שור דשם מה שהוא דומה לשור פוטרו מפט"ח דקדושת פט"ח לא שייך בשור, וכ"ש בחמור שילד כמין סוס דמה שהוא דומה לסוס פוטרו מפני שנחשב סוס במקצת, וכן להיפוך בפרה שילדה כמין חמור דמה שהוא פרה מצד התולדה פוטרו מקדושת פט"ח דקדושה זו לא שייך בפרה] ומה בכך שהוא שור ועז הא בין מצד שור בן מצד עז חייב, אע"כ דהפטור הוא מחמת שהוא משונה מאמו, וכיון שהפטור מחמת שהוא משונה סד"א דאף במקצת סימניו דומה לאמו פטור דמ"מ הרי הוא משונה מאמו הילכך איצטריך קרא לחייב:

אבל אי ילפי' מפטר פטר התם אין הטעם מפני שהוא משונה אלא מחמת הצד פרה דפתיך בי', דהתם אף שהפרה ג"כ בת מיקדש בבכורה היא, מ"מ היא קדושה אחרת לגמרי, דמצד הפרה הוא קדושת מזבח ומצד החמור צריכה פדי' או עריפה, ומב' קדושות חלוקות אי אפשר שיוצמח צירוף קדושה אחת, כמבואר בש"ס כריתות (י"ט.) דהעושה מלאכה בביהש"מ של שבת ויוהכ"פ פטור מפני שאני אומר מקצת עשה בשבת ומקצת עשה ביוהכ"פ ואין ב' אלו מצטרפות ולא אמרי' דחייב ממנ"פ, וכ"ש הכא, וכיון דהתם אין הטעם מפני שהוא משונה מאמו אי ילפי' קדוה"ג מקדו"ד ג"כ אין לפסול מטעם שהוא משונה מאמו, וע"כ לא בעי' קרא לחייב היכא דמקצת סימניו דומה לאמו:

ואם כנים הדברים אתי שפיר מה שפסק הרמב"ם פי"ב מהל בכורים הח"י דחמורה שילדה כמין סוס ומקצת סימנין דומה לאמו חייב ובגמ' הוא איבעיא דלא איפשטא ומנ"ל לפסוק שחייב בודאי, ועי' ברדב"ז שם שנתקשה בזה:

אך לפי הנ"ל ניחא דהאיבעיא בגמ' שייכא רק לריוה״ג דיליף נדמה מאך בכור שור וקדושת דמים ילפי' מקדוה"ג דלדידי' לא ידעי' מצד הסברא היכא דמקצת סימנים דומה לאמו אלא מקרא ילפי' לה ע"כ איבעי' לן, דאולי חמור שילד כמין סוס שאני כיון דסוס לא בר מיקדש בבכורה הוא:

אבל לתנא דידן דיליף מפטר פטר והפטור אינו מטעם שהוא משונה רק משום דפתיך בי' שתי הכוחות, ולדידי' כל שמקצת סימנין דומין לאמו ידעינן מצד הסברא דכיון שמצד עצמו דומה לשניהם התולדה מכרעת, אף בחמור שילדה כמין סוס שייך סברא זו, והנה הרמב"ם פסק כתנא דידן כמש"כ הלח"מ פ"ב מהל' בכורות ע"כ שפיר פסק דחמורה שילדה כמין סוס ומקצת סימנין דומין לאמו חייב:

שוב נתתי אל לבי דזה אינו דא"כ גם בפרה שילדה כמין סוס תתחייב בבכורה, ובזה אף הרמב"ם מודה דפטור, אע"כ כל זה ליתא, ואף שיש מקום לדברי ליישב קו' התוס' אך בדברי הרמב"ם א"א לפרש כן