ראשית בכורים (בכורות) כד

פודה בשה ומעכבו לעצמו וקשה גם כהני חזקה שבה"ז יעשו כן:

שוב ראיתי בגליון מהרש"א ביו"ד סי' ש"ה הביא בשם שאילת יעב"ץ מפורש כן דכהנים ולויים האידנא ראוי שיפדו את בניהם מספק עיי"ש וקשה עליו כנ"ל, והנה הס' שאילת יעב"ץ אינו כעת תח"י לעיי' בו ואולי כוונתו שראוי שיפדו את בניהם ויתנו לכהני אחרים ממדת חסידות ולא מצד עיקר הדין וכמה שהביא שם אח"כ שראוי לפדות עצמו אצל כל הכהנים שאפשר, אולי יפגע באחד שהוא כהן אמיתי עיי"ש, ובזה ודאי כוונתו שיתן לכל אחד ה' סלעים אף דפשיטא שאינו מחויב לעשות כן מעיקר הדין, אע"כ לפנים משורת הדין קאמר וה"ה בזה:

[אך תיוהא קחזינא בה לפמש"כ הר"ן פ' אלו טריפות אהא דאין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפניהם דאפי' עוסק במלאכה שלו אינו רשאי דבזה מראה שאחרים שאינן עומדין מזלזלין בכבוד חכמים עיי"ש, וה"ה כאן דבזה מראה שאחרים שאינן עושין כן מבטלין מצות פדה"ב]:

ולפענ"ד יש למצוא רפואה מה"ת לפדות אצל כל כהן שבזה"ז בלי פקפוק לפמש"כ הריטב"א יבמות (פ"ו) בהא דעזרא קנס את הלויים, וקשה כיון דמה"ת דוקא ללוי הרי לא יצאו ישראל ידי נתינה ותי' בזה"ל, וי"ל כיון דממונא הוא הפקר ב"ד הפקר ואפקוה רבנן למעשר מן הלויים ואוקמינהו ברשות כהנים ועשאום כשלוחים של לויים עכ"ל עיי"ש:

ויובן עפי"ד הירושלמי פ"ב דקדושין באומר לאשה התקדשי לי בסלע ואמרה תנהו לעני מקודשת דנעשה העני תחילה זכה לאשה ואח"כ לעצמו וה"ה כאן דהכהנים זוכים תחילה ללויים ואח"כ לעצמן, ואף שאינו זכות עבורם ולא שייך בזה זכי' מטעם שליחות, כבר כ' הר"ן פ' השולח לענין פרוזבל במזכה לו קרקע כ"ש כיון דגוף זכיית הקרקע הוא זכות אין משגיחין על החוב שנצמח מזה עיי"ש:

ועכ"פ מבואר מד' הריטב"א דשייך זכי' עבור פלוני אף שסוף דבר אין החפץ מגיע לרשותו כלל, וא"כ ה"ה גבי פדיון הבן כשנותן לכהן דמי הפדיון הכהן הלזה זוכה עבור כהנים המיוחסין שבעולם ואח"כ לעצמו וא"כ שפיר הועיל הפדיון, וכל כהנים ניחא להו בכך כדי שיהיו יכולין לפדות אצל כל הכהנים, ואע"פ שאין הפודה ולא המקבל מפרש כלום כל כה"ג סתמא כפירושו דבודאי דעתם באופן המועיל כמש"כ הרא"ש לענין משאיל לחבירו טבעת כדי לקדש כנודע:

(דף ה' ע"ב) בגמ' תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמים וה"ה לקדושת הגוף וריוה"ג סבר גלי רחמנא בקה"ג וה"ה לקדו"ד וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף, עי' בפי' ר"ג ובשיטמ"ק דלתנא דידן דגלי רחמנא בקדושת דמים כ"ש בקדוה"ג [וה"ה פי' כ"ש ועי' מהרש"א פסחים (מ"ג.) בתוד"ה ואלו] אבל לריוה"ג לא הוי כ"ש ע"כ קאמר וגמר וכו' משום דקדושת מזבח מסתבר טפי להפקיע בהמה מקדו"ד, ומ"מ אין נראה לחלק וגמר מיני' עיי"ש, וצריך להבין כיון דבאמת יש לחלק דבקדושת מזבח פוגם ביותר ענין נדמה האיך גמרי' קדושת דמים מקדוה"ג, ועוד הא בגמ' שלפנינו גריס תרווייהו וה"ה בקדושת דמים, וגמר הרי דגרסי' ה"ה ג"כ, ולכאו' נראה כשפת יתר ואין לו הבנה, ועי' תוס' ד"ה והא שהק' נהי דשמעי' מפטר פרה שילדה כמין סוס דילמא ה"מ היכי שנשתנה לדבר שאינו קדוש קדוה"ג וכו', וי"ל דמסתבר לגמרי דילפינן מהדרי ואינו מובן במה מסתבר הא יש לחלק טובא:

והנלפענ"ד בזה דאף דבחד צד מסתבר טפי לפסול בקדוה"ג, מ"מ יש סברא גם לאידך גיסא דבשור שנולד מן הכבש או להיפוך תחול קדושת הגוף, כיון דשניהם ראויין לקדוה"ג והשינוי שביניהם אינו גדול כ"כ דהוי שינוי בין קודש לקודש ולא בין קודש לחול, וכיון שכמעט קרובים זל"ז הי' בדין שיצטרפו שניהם לקל שבהם, דומיא להך דשבת (ע"ו) הבגד והשק והעור וכו' מצטרפין זה עם זה עיי"ש, משא"כ בחמור שילדה כמין סוס שרחוקין הרבה זה מזה שסוס הוא מין שאינו קדוש כלל, וכן בפרה שילדה מין חמור שזה קדוה"ג וזה קדו"ד, מסתברא טפי שלא יצטרפו, וא"כ אתי שפיר הא דגרסי' גם בריוה"ג ה"ה דמדגלי רחמנא בקדוה"ג כ"ש קדושת דמים:

והא דאמרי' וגמר קדו"ד מקדוה"ג יש לפרש כך. אף דלכאו' יש פנים לכאן ולכאן ויש לבע"ד לחלק דאף שבקדוה"ג אין שינוי גדול כ"כ ביניהם, מ"מ פסול נדמה מזיק יותר אף בשינוי מועט ע"כ קאמר וגמר וכו', והיא עפי"ד הש"ס זבחים (מ"ד.) מדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על הקלות במיתה עיי"ש, הרי דילפי' טומאה חמורה בקדושה קלה מטומאה קלה בקדושה חמורה:

וה"ה בזה דילפי' שינוי גדול בקדושה קלה משינוי מועט בקדושה חמורה, כלומר מדחזי' דבקדוה"ג שהיא קדושה חמורה מזיק שינוי קל אף ששניהם ראויין לקדושת הגוף, ילפי' קדושת דמים שהיא שינוי גדול בקדושה קלה:

ולפי"ז מדוקדק ב' הלשונות, ה"ה, וגמר, דבאמת יש סברא לומר שכ"ש הוא כנ"ל ואם באת להשיב דמ"מ לא דמיין להדדי לכן קאמר וגמר כנ"ל, ומובן מש״כ התוס' דמסתברא דלגמרי ילפי' מהדדי ודו"ק:

שוב ראיתי בשיטמ"ק אות ג' שהק' כקו' התוס' מטעם שינוי דפרה שילדה כמין חמור משונה טפי, ותירץ דהאי תנא ס"ל כיון דהאי קדושת מזבח והאי קדו"ד חשיב שינוי, כ"ש דהוי שינוי גדול כשהוא קדושת מזבח אחרת עיי"ש ולכאו' כלפי לאיי:

אך יובן לפי"מ שהכריח באבני נזר חאו"ח סי' של"א דכל קדושת הגוף יש בו קדו"ד ג"כ כדמוכח בסוגיא דתמורה (י"ט) עיי"ש וא"כ השינוי שבין קדוה"ג לקדו"ד אינו גדול כ"כ דהתם חסר באחד קדוה"ג וזהו השינוי, משא"כ בקדושת מזבח אחרת דחוץ מזה שחסר בזה מעלה של זה יש עוד שינוי שיש בו קדושה אחרת:

ודמיא למש"כ התוס' מגילה (ד"ט) דמקרא שכתבו תרגום וכן תרגום שכתבו מקרא גרע מאילו נחסר לגמרי תיבות אלו, והטעם לפי הנראה משום דזה נחשב שינוי יותר גדול, דבנחסר לגמרי איזה תיבות אינו מחוסר אלא כתיבה, משא"כ בתרגום שכתבו מקרא שכתב במקום יגר סהדותא גלעד הרי חסר מחיקה וכתיבה דהוי ב' פעולות:

וה"ה בזה דאם האחד קדו"ד והשני קדוה"ג לא נחסר אלא מעלת קדוה"ג בהשני להשוותן יחד, משא"כ כשאחד יש לו קדושת מזבח זו והשני יש לו קדושת מזבח אחרת מחוסר ב' דברים להשוותן יחד היינו סילוק קדושה זו וחלות קדושה אחרת ודו"ק, וריוה"ג ס"ל דאעפי"כ שתי קדושות של מזבח קרובים יותר זל"ז