ראשית בכורים (בכורות) רכו

שביוהכ"פ מגיעים לעומק העשירי, וכל בחי' אלו הם למעלה מדעת האדם, עי' בקונטרס נר מצוה להמהר"ל בהא דהיונים טמאו כל השמנים שבהיכל ולא נשאר רק פך אחד שהי' מונח בחותמו של כה"ג, כי היכל מספרו ס"ה ויון מספרו ס"ו, אך כה"ג יש לו קדושה על קדושה שנכנס לפני ולפנים, ובשביל מעלה זאת לא יכלו היונים לשלוט באותו פך קטן שהי' בהסתר של כה"ג, כי באות הה"א יש יו"ד נעלמת שנשמע בקריאת הצירי, והוא מורה על מעלה עליונה נסתרת שיש בהיכל, והוא מעלת קודש הקדשים ובזה לא שלטו היונים, אבל הכהן שולט אף על קודש הקדשים, לכך כהן הוא במספר היכל עם יו"ד הנעלמת וכו', והיו"ד מורה על מדריגה קדושה כי העשירי הוא קודש בכל מקום, עיי"ש באריכות, ועי' שם משמואל בעניני חנוכה (דס"ו:

) דיש תעלומות חכמה שהוא פנימית שבפנימית שם לא הי' להיונים שום אחיזה דעל תעלומות חכמה נאמר והחכמה מאין תמצא, וע"כ א"א להשיגה רק מי שהוא אפס ואין בעצמו, הרי דבחי' עשירית שבעולם היא בהעלם והסתר למעלה מהשגת האדם, וכן בשנה מעלת יוהכ"פ היא למעלה מהדעת כדכתיב מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו, ובשלהי יומא מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, ובספה"ק שהוא בחי' השקה שהוא ענין ביטול, ועי' מש"כ בזה בס' קדושת לוי (דצ"ז.), וכן הגורלות של יוהכ"פ הם למעלה מהדעת כדאיתא בספה"ק, ועי' בסידור הרב ז"ל סוף שער הפורים, וכן בנפש, העומק העשירי הוא בבחי' בתולה ואיש לא ידעה שאין מגע עכו"ם שולט בה:

הרי דבחי' העשירי הוא למעלה מדעת האדם והשגתו, וע"כ העשירי מאליו הוא קדוש שלא ע"י אדם:

וכן בלוי כתיב ע"כ קרא שמו לוי, ובמדרש הובא ברש"י ויצא ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה, ועי' ברבינו בחיי שם שכתב בזה"ל ולכך לא אמר קראה כי הוא יתברך הקורא והמחברו לעבודתו כי הוא העשירי בבנים והעשירי קודש לד', וכ"ק אדמו"ר הגדול זצללה"ה בעל אבני נזר אמר כי לכך נמנו הלוים מבטן מפני היותם נמשך אחר הקב"ה בלי דעת שהוא בחי' הקדמת נעשה לנשמע כדכתיב מי לד' אלי ויאספו אליו כל בני לוי עכתוד"ק ז"ל, ועי' בס' שפת אמת לחודש אלול מש"כ אהא דבאחד באלול ר"ה למעשר בהמה:

ועי' בס' שם משמואל בעניני שבה"ג שם מש"כ בביאור דברי המדרש בא פט"ו סי' י"ב ושחטו אותו אתם שוחטים פסחים ואני שוחט בכורים, עפי"מ שהגיד כ"ק אדמו"ר הגדול זצללה"ה דענין שחיטה בסימנים, איננו מיפק חיותא לבד, אלא ענינו עפ"י מאמרם ז"ל שאין הראש בכלל הפשט שכבר הותז בשחיטה, אף שעדיין הוא מחובר במפרקת מ"מ חשוב פירוד בין הראש והגוף ע״י חתיכת הסימנים, וזה עצמו הי' ענין מכות בכורות שנפרדו מהשורש שהוא הראש שלהם, והנה במכילתא שלא הי' בידם של ישראל מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו ניתן להם ב' מצות אלו, פסח, ומילה, וי"ל דשה הוא אלהיהם של מצרים והי' בישראל מסירת נפש ממש במצות הפסח, וכן במילה כתיב כי עליך הרגנו כל היום ואמרו ז"ל זה מילה, וכ"ש במילת הגדולים שנחשב מסירת נפש ממש, וע"כ לעומת שמסרו נפשם וחייתם עבור המצוה זכו לעומתה למקור החיים, וכשנעשו דבקים בשורשם מקור החיים מזה נתהוה התאחדות ישראל, וזה הכינוס היפוך פיזור הגלות, וכבמדרש נעשו ישראל אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה, ומובן ד' המדרש אתם שוחטים פסחים ואני שוחט בכורים עיי"ש באריכות, [ועי' ש"ך יו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב בשם תשו' הראנ"ח בתינוק שחלה ולא נתרפא עד יום ל"א, דאע"ג דמנות פדה"ב לעשות בעיקר זמנה, יש להקדים מצות מילה משום דהמילה הוא אות הכנסת ברית, ואלמלא קבלת הברית אין חיוב למצות פדיון כלל עיי"ש, ולפי הנ"ל יומתקו הדברים דלא זכו לקידוש בכורות שהוא ע"י התקשרות בראשית שהוא מקור חיותם רק באמצעות מצוה מילה] וסיים בה דלפי"ז יובן מה שענין שליחות בקדשים נכתב בק"פ וידוע דמקום שנכתב שם הוא העיקר, והטעם כי כל ענין שליחות וגם מה שאינו אלא בבני ברית הוא מפני שכל ישראל הם כאיש אחד ממש וכל פרט הוא כאבר מאברי הכלל, וע"כ כמו דפעולת אבר אחד מתיחס לכללות האדם, כן פעולת השליח מתיחס למשלחו, וע"כ אינו נוהג אלא בבני ברית, ומדוקדק לשון ״בני ברית״ להורות לנו טעמו של דבר מפני שמתאחדים ע"י הברית שהוא השורש, וע"כ עיקרו נאמר בפסח שהוא התאחדות כנ"ל דמאז נתחדש ענין שליחות עכתוד"ק ז"ל עייש"ה:

ולפי"ז מובן מה שמס' בכורות מסיימת בענין שליחות שע"י קידוש בכורות שהוא מחמת ההתקשרות בשורש ובמקור החיים זכו ישראל לתורת שליחות, [וכן מס' פסחים מסיימת בה' פדיון הבן שע"י ק"פ זכו לקידוש בכורות כנ"ל]:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר שזהו טעמו של הרמ"א ביו"ד סי' ש"ה ס"י דאין האב יכול לפדות ע"י שליח, ומקורו מד' הריב"ש. והכל תמהו בזה מ"ש מכל מצות שבתורה דששא"כ, אך לפי הנ"ל אתי שפיר דמצות פדיון בכור נצמח מחמת חטא העגל שנפסלו הבכורים מעבודתם ונבחרו הלוים במקומם, והשאר הוזקקו לפדיון, כדמבואר בפ' במדבר, וכן מפורש ברשב"ם סו"פ בא, דכל בכור אדם בבניך תפדה, קאי על לאחר שנתקדשו הלויים תחת כל בכור בשנה שני', והנה נודע שע"י חטא העגל נפגם ההתקשרות וההתחברות בשורש שהוא מקור החיים [ונתבטל התמימות כדפי' רש"י פ' חקת בשם ר"מ הדרשן תמימה על שם שהיו תמימין ונעשו בע"מ תבוא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם] וע"כ לא שייך במצוה זו תורת שליחות כיון שנובעת מכח דבר המפריע ענין השליחות ודו"ק. יה"ר שיערה עלינו רוח ממרום ונזכה להתאחד ולהתקשר במקור החיים לעבדו בלבב שלם ויקוים בנו מקרא שכתוב ואתם הדבקים בד אלקיכם חיים כולכם היום ועינינו תחזינה בבוא לציון גואל ברננה בב"א: