ראשית בכורים (בכורות) ריז

לא יועיל לברור אח"כ אחת מהן ולומר שזו קידש, דל"ש ברירה אלא היכא דתלה מתחילה בברירה כגון באומר איזה שארצה היום או מחר עייש"ה, וה"ה כאן דמתחילה בסתמא החליף ולא תלה כלל בברירה, איך יועיל מה שמושך אח"כ אחד מהן ואומר זהו שכנגד הכלב, וע"ז תירצו דמסתמא כך דעתו מתחילה דאותו שיברור הוא כנגד הכלב, והא דלא אמרי' כן בקדושין, שאני התם דאיתרע חזקתו שלא קידש כדרך המקדשין כדמבואר ברשב"א קדושין שם בשם הרא"מ עיי"ש משא"כ בזה:

והנה הרמב"ם בפ"ד מאיסורי המזבח פסק דאם יש אחד מהם שדמו כדמי הכלב מוציאו מן העשרה והשאר מותרין, וקשה הא הרמב"ם פסק בעלמא דבדאורייתא אין ברירה, ועי' כ"מ פ"ד מה' מע"ש הט"ו מש"כ בשם הר"י קורקס לתרץ שיטת הרמב"ם שם, אך כאן שאני כמובן, וע' תוסיו"ט פ"ו דתמורה מ"ג שהבין דהך דניפוק חד להדי כלבא קאי אפי' להסוברים אין ברירה [היפוך מהמפורש בתוס' שם], והגרעק"א בתוספותיו שם כתב דכיון שהמחיר כלב מעורב עם ט' האחרים שהם מחיר טלה, מה"ת בטלים ברוב, אלא דמדרבנן בע"ח חשיבי ולא בטלי, ובדרבנן קיימ"ל יש ברירה, ותמה על התוס' חדשים שכ' דבדברי הרמב"ם אין לתרץ כן עיי"ש:

וכשאני לעצמי נראה לי דכל כה"ג לא שייך ביטול ברוב, דענין ביטול שייך רק כשהאיסור וההיתר היו מבוררין וידועים פעם אחת ואח"כ נתערבו, משא"כ בזה דכל אחד יכול להיות איסור או היתר לא שייך ביטול, והטעם פשוט עפי"מ שהסביר הר"ן נדרים (נ"ב.) דשינוי המינים גורם ביטול, ולדידן דקימ"ל כרבנן דאזלי בתר איכות השינוי הוא מחמת שזה אסור וזה מותר, משא"כ בנ"ד דכולן שוין באיכות דכל אחד יכול להיות איסור ויכול להיות היתר הרי אין כאן שינוי המינים, (ועי' סוטה (מ"ג) גבי ילדה שסבכה בילדה הנטוע לסייג דלא בטלה משום דאי מימלך עלה וכ"ש בזה] כן דנתי מסברא דנפשאי, שוב ראיתי כיוצא בזה בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ה' דפשיטא לי' דכל כה"ג לא שייך ביטול ברוב עיי"ש, ועי' תוס' זבחים (ע"ח) ד"ה ר"י ובחידושי שם, וא"כ קו' התוס' חדשים על שיטת הרמב"ם קמה וגם נצבה:

והנלפענ"ד הקלושה בזה דהרמב"ם ס"ל שיש לחלק בין ברירה דעלמא לכאן, דבעלמא בשעה שנולד הספק והיו צריכין לדון עליו לא הי' מבורר, ואח"כ בא לבררו, כגון גבי אם יבוא חכם למזרח הרי ביהש"מ נולד הספק באיזה צד קנה שביתה ואז היו דנין על זה וכן בכולן, משא"כ הכא דבשעה שנעשה המחיר היינו בשעת חלוקה אכתי לא הי' שום ספק איזה מהן המחיר כלב, ולא היו צריכין לדון על זה כלל דבחולין אין שום פסול בזה, ואין לומר שהספק הי' נוגע לענין אם ירצה להקריבו, דהא סתם בהמות לאו למזבח קיימי, כדאמרי' בב"ק (צ"ז), ועי' מג"א סי' תל"ט סק"ג דכיון שלא חל איסור חמץ עד שעה ו' נחשב נולדו ב' הספקות ביחד, ומכ"ש הכא דבשעה שנעשה המחיר שאז הי' חולין לא נחשב נולד הספק דאז לא היו צריכין לדון בזה כלל דבחולין אין שום נ"מ, רק דבשעה שמקדישו נוגע לדעת ואז הרי מברר אחד מהם,. וע"כ לא שייך בזה ענין ברירה כיון דקודם שבירר לא הי' ספק כלל, ועי' זבחים (ק"י.) קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים, ופירש"י לענין אכילה, והתוס' הקשו איך מתברר חלקו של קומץ, ולפי הנ"ל ניחא קצת, אך גירסת הצ"ק שם אינו כן עיי"ש:

(שם) מיתבי וכן השותפין שחלקו וכו' ואי אמרת יש ברירה לברור חד, הנה בריטב"א קדושין (י"ז:

) ד"ה תו מבואר דהנך אמוראי ס"ל דבמינים שוין כמו גדיים וגדיים כ"ע מודו דיש ברירה, מדקאמר התם דאי יש ברירה אפי' בנשתתפו אמאי אסור הא הוברר הדבר שזה חלקו המגיעו, וא"כ קשה למ"ל לברור חד הרי בלא"ה אינו מחיר כלב דנימא שכל אחד הגיע לו חלקו, וע"כ דכאן קאי למאן דלית לי' ברירה, ואעפי"כ יועיל מה שיברור חד נגד הכלב וכשדנין על הטלאים איזה טלה הוא המחיר כלב הרי זה לא הוי מינים חלוקין, ולפי"ז אתי שפיר קו' הש"ס כאן משום דבכה"ג כ"ע ס"ל יש ברירה להנך אמוראי, ולפי"ז הא דאמרי' בגמ' ואזדא ריו"ח לטעמי' דאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל מיירי אפי' במינים שוין, וכן מוכרח מהא דאמרי' בסו"פ השולח דאי לאו דס"ל לריו"ח ק"פ כקה"ג לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע ב"נ:

אך בתוס' רי"ד ורשב"א קדושין שם מבואר דזהו רק למדס"ל בעלמא יש ברירה אבל למדס"ל אין ברירה אף במינים שוין לי"ל, וכ"מ ברש"י חגיגה (כ"ה.) עייש"ה, [ולדידהו יהי' מוכרח דבשותפין ל"ש כלל ברירה, משום דכל הדבר שייך מתחילה לכל אחד מהשותפין לגמרי, כמש"כ הר"ן פ' השולח בסוגיא דמשחרר חצי עבדו, ולא קשה לשיטתם קו' הריטב"א הנ"ל, והריטב"א אפשר דאזיל בשיטת הרמב"ן שהביא הר"ן שם, ויורשין שאני דלחלוק עומד כדאיתא בירושלמי פ"ו דדמאי ה' עיי"ש] ולפי שיטתם אינו מובן קו' הש"ס כאן הא אפשר דהאי תנא ס"ל אין ברירה הילכך לא מהני מה דהוי מינים שוין:

ואולי י"ל לפימש"כ בחידושי במ"א לפרש דברי הרמב"ם פי"ב מה' פסוה"מ הט"ו גבי תודה שנשחטה על שמונים חלות מושך ארבעים מתוך שמוני ומרים מהם אחת מכל קרבן עיי"ש, וקשה איך מועיל מה שמרים אחת הא פסק בעלמא אין ברירה, וכמש"כ התוס' מנחות (ע"ח:

) דכשבא להפריש ד' חלות של תרומה צריך להפריש י"א מכל מין, וכתבתי דהרמב"ם לטעמי' דס"ל בעלמא דספק בקרבן אם קרב הורצה, והנה הא דבדאורייתא אין ברירה, מבואר ברמב"ם משום דספדא"ו לחומרא כמש"כ הר"ן פ' כל הגט, וע"כ גבי קרבן דספק הורצה, יש ברירה, ע"כ אף אם מרים אחת מכל קרבן יצא, וה"ה כאן שפיר מקשה לברור חד מינייהו ויהי' כשר הקרבן בדיעבד אפי' למאן דס"ל בעלמא אין ברירה, אך לא נתקררה דעתי בתירוץ זה דאעפי"כ שייך שפיר למיתני שכנגד הכלב אסורין מפני איסורן לכתחילה, ואכתי צ"ע בזה לעת הפנאי:

ועי' רמב"ם פי"ג מה' מאכלות אסורות הכ"ב דבגר ועכו"ם שהיו שותפין ובאו לחלוק אינו יכול לומר טול אתה עכו"ם ואני מעות שהרי רוצה בקיומן, ולכאו' קשה לפימש"פ הרמב"ם בעלמא דבדאורייתא אין ברירה ת"ל דאסור מה"ת משום דשקיל חליפי ע"ז, אך י"ל דשם לכ"ע יש ברירה דהגר ודאי לא ניחא לי' בע"ז, ואף דהחלוקה תלוי' בדעת שניהם, אך עי' תוס' כתובות (מ"ז:

) גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דבדידה תלוין הקדושין כיון שברור לנו שהוא לא יעכב, וה"ה כאן ברור לנו שהנכרי לא יעכב דלדידי' הע"ז שוה יותר, כך יש לפרש בדעת הרמב"ם: