ראשית בכורים (בכורות) רטז

(שם) בגמ', אמר קרא תעשה בשעת עשיי' מועט הכתוב איתבי' וכו' הלקוח חל על מחו"ז א"ל זו אינה משנה ואת"ל משנה רשב"י הוא משום ר"ש דאמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר פירש"י דלדידי' מחו"ז שעת עשיי' היא, ויש להעיר לפימש"כ התוס' זבחים (קי"ד:

) ובכ"ד דאם עבר והקדיש מחו"ז קדוש אף אליבא דרבנן [ועי' תוס' תמורה (י"ט:

) ד"ה אף] א"כ לכ"ע יחשב שעת עשיי' כיון דמועיל בדיעבד דומיא למש"כ התוס' פסחים (ד"ה.) כיון דבדיעבד אם הקריב הפסח לפני התמיד כשר נחשב זמן שחיטה מתחילת חצות:

אך החילוק פשוט דשם מה שאין מקריבין לכתחילה מתחילת ח ות אין החסרון מפאת הזמן אלא ד"א גרם לו מפני שמחויבין להקריב התמיד תחילה אבל מצד עצם הפסח ליכא אפי' חסרון זמן, משא"כ בזה דהוי מחוסר זמן בגופו אלא דבדיעבד אף מחוסר זמן קדוש הילכך לא נחשב שעת עשיי' כלל:

(שם ע"ב) במשנה האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכו' ובגמ' יהי' לך ולא של שותפות יכול אפי' קנו בתפיסת הבית ת"ל יהי':

הנה לפירש"י שותפין לעולם פטורין ומקרא דיהי' מרבינן רק אחין שקנו בתפיסת הבית אך הרמב"ם יש לו שיטה אחרת ביה דאין חילוק בין אחין לשותפין ותפיסת הבית נקרא הטלאים הנולדים להם אחר שנשתתפו בין לשותפין בין לאחין והא דשותפין פטורים זהו רק באותם טלאים שנשתתפו, ושורש הפטור הוא מטעם לקוח, שכתב, הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' הרי הם פטורין וכו' לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות והביא זה מאה טלאים וזה מאה וערבום וכו' פטורין מן המעשר שכל טלה מהם כמכור עיי"ש:

והא דלכאורה קשה אם הפטור היא מפאת לקוח למ"ל למעט מקרא דיהי' לך הא לקוח נתמעט מקרא דבכור בניך תתן לי וכן תעשה לשורך וגו' מה בנך אינו בלקוח וכו', י"ל דהנה התוס' בשמעתין הקשו איך ילפי' צאנך מבנך הא אין דנין אפשר משאי אפשר ותירצו דהכא הקישא היא. וע"כ הקישן הכתוב עיי"ש ע"כ ס"ל להרמב"ם דדי לנו למעט לקוח גמור, ולא שותפין דלא נחשב לקוח לגמרי וכלשון הרמב"ם שכל טלה מהם ״כמכור", משמע ולא מכור ממש, דהא אכתי נשאר שלו ג"כ כמשפט כל ענין שותפת דכל אחד מהשותפין יש לו קנין בכולו אלא דקנינו קליש באיכות [כדמבואר ברש"י גיטין (מ"ז:

) ור"ן פ' השולח בשמעתא דהמשחרר חצי עבדו ובכ"ד] ע"כ איצטרך קרא דיהי' לך למעט אף לקוח כזה, וע"כ הטלאים הנולדים לאחר שנשתתפו חייבין שאין בהם שום צד לקוח, ולא מסתבר לי' לחלק בין תפיסת הבית של יורשין לשל שותפין דאם איתא דמלך ממעטינן מה שאינו מיוחד לך, אף יורשין אינו מיוחד לכל אחד מהם, זהו טעמו של הרמב"ם לפי הבנתי הפעוטה:

ובזה אתי שפיר הא דאמרי' לעיל דאם נתנו לה וחזר ולקחו הימנה איפסל בלקוח, ולכאורה מנלן לפטור לקוח כזה, עי' מלמ"ל פ"ז מה' מלכים דאם מכרו וחזר ולקחו אינו חוזר הרי דלא נחשב קנין מחודש, אך לפי הנ"ל ניחא דכאן ממעטינן שום צד לקוח, וע"כ אף אי בעלמא כה"ג לא נחשב לקוח מ"מ נתמעט כאן, ואולי מטעם זה השמיט הרמב"ם דין זה דמכרו וחזר ולקחו, משום דממילא ידעינן לה מדין שותפין שנתמעטו משום צד לקוח, ומה שהקשה הלח"מ מפ' הגוזל קמא גבי נפלו לו עשר בהמות בגזל הגר יורשין הוי או מקבלי מתנות הוי, לשיטת הרמב"ם מוכרח דאכהנים דעלמא קאי ועל כל כהן שזכה יש להסתפק אי דינו כיורש או כמקבל מתנה, וז"פ:

אך הא גופא דיורש אחד חייב צריך להבין מ"ש מלוקח ומקבל מתנה וכמו דאמרי' מה בנך אינו בלקוח כך נימא מה בנך אינו בירושה, ואולי ירושה כיון דהוי מידי דממילא דמיא טפי לבנך, ואכתי צ"ע בזה:

(שם) בגמ' חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים איצטרך לי' סד"א כיון דחלקו בבהמה גלי דעתייהו דלמיפלג קיימי וליחייבי בקלבון קמ"ל, לכאורה קשה הא מיירי בחזרו ונשתתפו כדפירש"י לעיל, ושוב בטל הגילוי דעת של חלוקה ואיך ס"ד שיתחייבו בקלבון, אך עי' תשו' ח"ס חאו"ח סי' מ"ו שכתב דאם התחיל לחתוך בזה הככר שוב הוי כעומד לחתוך אף בלי מצוה והוכיח כן מדברי הרמב"ם פ"ו מה' טו"א הי"א עיי"ש, וכיון דבהתחיל לעשות ועומד באמצע כ"ע ס"ל כל העומד וכו' לכאורה אמאי לא נימא גם כאן דלמיפלג קיימי, אך הוא הדבר, דכיון שחזרו ונשתתפו בבהמות, הרי יש כאן גילוי דעת להיפוך ומבטל העומד, ומ"מ שפיר איצטרך לאשמעינן והוא לפימש"כ בפי' רבינו גרשום דבהמות שטיפולן מרובה עומד טפי לשותפות עיי"ש וא"כ הי' מקום לומר דמסתמא כשהתחילו לחלוק אין דעתם נוחה מהשותפות וסופן לחלוק לגמרי ומה שחזרו ונשתתפו בבהמות משום שלא הי' להם עצה אחרת דקשה טיפולן קמ"ל דאעפי"כ נתבטל גילוי דעת הראשון:

(שם) בגמ', א"ר ענן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים. אבל חלקו גדיים כנגד גדיים וכו', אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה, פירש"י דאמרי' ברירה ועדיין ירושה היא וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפיסת הבית, צריך להבין אמאי הדרא תפיסת הבית ובמה עדיף מנולד ברשותם ונשתתפו, וי"ל לפי"מ שביאר באגלי טל מלאכת דש ס"ק ל"ז דכל חוזר וניעור לא חשוב חלות חדש עייש"ה, וה"ה כאן כיון דגלי קרא דתפיסת הבית אין לו דין שותפות וחייב במע"ב כשחלקו וחזרו ונשתתפו חוזר להיות כבתחילה ולא נחשב שותפות מחדש, אך כל זה רק בחלקו גדיים כנגד גדיים דלא חל שם פטור בינתים, אבל בחלקו גדיים כנגד תיישים כיון דחל שם פטור בשעת חלוקה אף שחזרו ונשתתפו אינו חוזר להיות כבתחילה, עי' כ"מ פ"ז מה' בכורים ה"ט, ועי' אגלי טל שם אות כ"ו ודו"ק:

(דף נ"ז ע"א) רש"י ד"ה אי וכו', ונוטל אחד במחיר כלב ואוכלו, הא דפירש ואכלו פשוט משום דבעלמא היכא דאמרי' ברירה כשנגמר הדבר שוב אי אפשר להשתנות, וכיון שנתברר עכשיו כך אמרי' הוברר למפרע, משא"כ בזה מה בכך שאמר זה למחיר כלב, הרי יכול לחזור בו ולומר על אחר שיהי' למחיר כלב, וזה יהי' ראוי להקרבה, ע"כ בעי' שיעשה בו מעשה ויאכלנו דשוב א"א לקבל שינוי:

(שם) תוד"ה לברור, וא"ת מה יועיל הא אין ידוע איזהו אותו שכנגד הכלב וכו', ביאור קושייתם הוא לפימש"כ בתוס' רי"ד קדושין (נ"א.) גבי מקדש אחת מב' אחיות דאפי' למ"ד בעלמא יש ברירה