ראשית בכורים (בכורות) ריג

וא"כ ע"כ קרא אתי לעבור עליו בל"ת וילפי' מיני' לכל המוקדשין:

ויש להעיר בדברי התוס' פסחים (מ"ז:

) גבי שה ולא הבכור שהקשו הא נפקא לן ממסת ידך דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ותירצו דאסמכתא בעלמא הוא עיי"ש, וקשה למ"ל האי טעמא דכל דבר שבחובה וכו', תיפוק לה מלא יקדיש איש אותו שאין קדושה אחרת חל עליו, והאיך יוכשר לקרבן תמיד, שוב יצא לאור ס' המאירי על מס' פסחים, וראיתי שכתב בזה"ל שה ולא הבכור שהרי קדוש הוא ואין מקדישין אותו לקרבן אחר עייש"ה:

ושם) בגמ' מהו דתימא התם דכל בהמה לאו לעולה קיימא, אבל הכא דכל בהמה למעשר קיימא אע"ג דאקדשה לא פקע איסור דמעשר מינה למאי נ"מ למיקם עלה בלא ימכר ולא יגאל, ראיתי בס' חלקת יואב שהקשה הא שותפות פטור ממעשר בהמה וכאן איכא שותפות הקדש דהאימורים הם של הקדש, ולפענ"ד לק"מ דהנה יש לדקדק על לשון לא פקע איסורא דמעשר מינה ואמאי לא נקיט חיובא דמעשר או קדושת מעשר, אע"כ דחיוב מעשר פשיטא דליכא, אלא דאלמלי דגלי קרא יהי' קודש ולא שכבר קדוש סד"א דאיסורא דמעשר איכא לענין לא ימכר ולא יגאל, והטעם בזה לפי"מ שהעלה באבני נזר חאו"ח סי' של"א להוכיח מש"ס תמורה (י"ט) דכל קדושת הגוף יש עליו צד קדושת דמים ג"כ שראוי לפדותו לכשיומם עיי"ש, נמצא לפי"ז דכל הקרבנות יש עליהם ב' עניני קדושה, קדושת הגוף בפועל, וקדושת דמים בכח, ומה"ט ראויים לפדותן לכשיפול בהם מום, דבתחילת הקדש חלה עליהם קדושת דמים בכח, ובשעת נפילת המום יצא הדבר אל הפועל, וא"כ סד"א שאם הקדיש בהמה לקרבן קודם שהפריש מעשר בהמה לא חל עלי' רק הצד של קדושת הגוף דבזה קדושתה קדמה לקדושת מעשר שקדושת מעשר עדיין לא יצא אל הפועל, וקדושה זו שהוא מקוישה עכשיו הוא בפועל, אבל הצד קדושת דמים הי' בדין שלא תחול עלי' כיון דקדושה זו אינה חלה עכשיו בפועל רק בכח, ובכח הרי קדושת מעשר קדמה [דזיקת מעשר חל על כל העדר משעה שנולדו] וע"כ אינה ראוי' לפדיון, לזה איצטרך קרא דיהי' קודש ולא שכבר קדוש, ועי' לח"מ פ"ו מבכורות ה"ב שדקדק עמש"כ הרמב"ם מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין דזה אתיא אליבא דריוה"ג עיי"ש ולפימש"כ אפשר דלפי המסקנא אף אליבא דרבנן איצטרך קרא דיהי' קודש לענין זה, ודו"ק:

(דף נ"ד ע"א) בגמ' ומה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה, עי' פ"ק דכלאים מ"ד דב' מיני אילנות כלאים זה בזה, אך יש חילוק בין הרכבה לזריעה כדמבואר בירושלמי פ"ק דפאה, ועי' רמב"ם פ"א מה' כלאים ה"ו ובכ"מ שם, ולשון רש"י כאן שפי' גפנים וזיתים אינן כלאים זב"ז קשה קצת, וע"כ כוונתו ג"כ על זרעוני גפנים עם זרעוני זיתים:

(שם ע"ב) בגמ', וכמה אמר רב חמש מכאן וחמש מכאן וחמש באמצע דהני חמש חזיא להכא וחזיא להכא, ושמואל אמר אפי' ה' מכאן וה' מכאן ואחד באמצע חזינן לרועה כמאן דקאי הכא וקרינן בי' מונה:

יש להעיר מד' התוספתא הובא בר"ש ריש מס' כלאים חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין הרי אלו מצטרפין ונוטל מן הכוסמין, וכ"פ ביו"ד סי' שכ"ד ס"ה, הרי דאף שחטים ושעורים א"א שיצטרפו דב' מינים הם מ"מ כיון שהכוסמין מצטרף עם כל אחד מהם, אם דנין על הכוסמין אמרי' שיש בו שיעור חלה, וא"כ ה"ה כאן כשיש ה' מכאן וה' מכאן ואחד באמצע, כשדנין על האחד שהוא באמצע יצטרפו עמו הצדדיים לענין שיתחייב במעשר, ואמאי ס"ל לרב דכולן פטורין, ואפי' לשמואל אין החיוב אלא מחמת הרועה, אפי' לא הי' שם באמצע כלום כדמבואר לקמן (נ"ה.) וברש"י שם ד"ה ולשמואל עיי"ש, ואמאי לא נימא דהאמצעי חייב להתעשר כמו דהתם הכוסמין חייבין:

ואף דלכאורה יש לחלק דשם מפריש בידים מן הכוסמין, אבל כאן הרי אי אפשר להפריש את זה בידים דאשר יעבור כתיב ואם יכניסם לדיר אפשר שיצא אחר בעשירי, אך אכתי יש עצה למנותם רבוצים דבאופן זה יכול לצמצם ולכוון שיפול מנין העשירי על זה האמצעי, כדאמרי' לק' (נ"ח:

) לדברי בן עזאי נולדו לו ה' באב וה' באלול וה' בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל א' מן האלולין והשאר פטורין ופירש"י דמנאן רבוצים דהשתא אפשר לכוון דליהוי אחד מן האלולין עשירי עיי"ש, הרי דאף שמכוון מנינו כך הוי בכלל אשר יעבור [ודוקא בבע"מ אסור כה"ג משום לא יבקר כדמבואר בתוס' שם עיי"ש] ואף שיש לחלק דשאני התם שיש חמשה המחויבין בודאי ואינו מוכרח לצמצם מנינו על אחד מיוחד, משא"כ כאן דליכא רק אחד שיכול להיות מעשר מ"מ אכתי קשה למ"ל למימר ה' מכאן וה' מכאן וה' באמצע, הו"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' ג' מכאן וג' מכאן וד' באמצע מצטרפין, היינו שאם דנין על הד' האמצעים חייבין ויכניס כולן לדיר וימנם רבוצים ויכוון מנינו על אחד מהד':

ובלא"ה עיקר קושיתו הוא מדלא הביא הש"ס ציור כזה, דמחמש מכאן וחמש מכאן ואחד באמצע יש לתרץ בפשיטות, דאין לומר שהאחד האמצעי מתחייב משום דשדינן החיצונים שמשני הצדדים בתרי', כיון שכל אחד מהן רוב נגדו לא שדינן רובא בתר מיעוטא, כדמבואר בש"ס עירובין (צ"ב:

) בהא דציבור בקטנה וש"ץ בגדולה אין יוצאין י"ח, ופירש"י וציבור דקיימי בקטנה לא מצינן למימר דשייכי בתרי' דרובא בתר חד לא חשתדי עייש"ה, אלא עיקר הקושיא היא אמאי לא אשמעינן רבותא דאפי' ג' מכאן וג' מכאן וד' באמצע מצטרפין, ואפי' א"ת דגם זה נחשב רובא בתר מיעוטא דשניהם ביחד הם רוב נגדו, [דוגמא להך דעירובין (ד"י:

) בעומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות עיי"ש] מ"מ אכתי הו"ל לאשמעינן ב' מכאן וב' מכאן וששה באמצע, דבזה ב' החיצונים יחד הם מיעוט נגד האמצעים, ויכולין למישדינהו בתרייהו ולחייבן במעשר, דאם דנין על האמצעים הרי יש כאן עשרה, ומדלא נקיט לחיובא רק ה' מכאן וה' מכאן וה' באמצע משמע דבכה"ג פטורין וקשה מ"ש מהך דחלה:

ונלפענ"ד לחלק בין מעשר בהמה לחלה, דגבי חלה לא בעי' שיעור רק לחלות החיוב, אבל בשעת הפרשה אין קפידא על השיעור, דאם בשעת גלגול הי' שיעור ה' רבעין קמח ונתחייב בחלה, אף אם אח"כ נחסר מהשיעור לא פקע החיוב ומחויב להפריש מהמותר, הילכך אף דהחטים והשעורים אינם מתחייבין דאם דנין עליהם אין להם צירוף, מ"מ מועילים להשלים שיעור הכוסמין, [דוגמא להך דסוכה (י"ט.) אויר פחות מג' מצטרף ואין ישנים תחתיו, וכן טיט הנירוק לענין מקוה], ודמיא להי' בה שיעור ה' רבעים בשעת גלגול ואח"כ נתמעט, דכיון שכבר חל החיוב מחויב להפריש