ראשית בכורים (בכורות) כא

מקנה בכסף ובמשיכה מועיל ממנ"פ בין לשיטת רש"י בין לשיטת ר"ת:

אך י"ל כיון דכוונה מסופקת לא מהני עי' ב"ב (קמ"ב) גבי רפויא רפיא בידי', וה"ה כשמתכוין לקנות אלא דמסופק באיזה מהן הוא קונה לשיטת הרשב"א שבשיטמ"ק פ"ק דב"מ גבי נפל עלי' עיי"ש, ואף דהרא"ש ס"ל דמהני מ"מ זה עדיף, אך זהו לשיטת רשב"ם אבל לשיטת ר"ת בתוס' קדושין (כ"ה:

) דקנינים לאו כמצות נינהו דשייך בהו מן המובחר עיי"ש לא יתכן לפרש כן:

אך י"ל עפי"ד הרמב"ם סוף ה' מקוואות דהטובל פעמים ה"ז מגונה, ובט"ז סי' ר"א ס"ק ע"ו דבפעם הראשון סומך עצמו על הפעם הב' עיי"ש, וה"ה כאן אם עושה ב' קנינים מספק יש בכל קנין לחוש שמא לא יעשנו כתיקונו, ע"כ מוטב לעשות קנין אחד, שוב ראיתי בט"ז יו"ד סי' ש"כ שכ' טעם אחר בזה:

(דף ד') בגמ', ועוד אם איתא אפי' מבכור בהמה טהורה נפטרי, פירש"י דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל, וברש"י עה"ת פ' במדבר פירש דלא פדו בהמות הלויים את בכורי בהמה טהורה של ישראל, וכבר עמדו ע"ז המזרחי והגור ארי' שם, והרא"מ שם כתב דרש"י כאן אזיל אליבא דאביי, אך בגו"א שם כתב דכו"ע הכא ס"ל, ורבא מקשה כאן רק דלפי סברת אביי הי' צריך להיות כן דכיון דדריש קו"ח גבי פט"ח אף שאין להלוי שה ע"כ ס"ל דאז הפקיע אף מי שלא הי' לו שה רק פט"ח וכיון שאינו דרך פדיון א"כ אף בהמה טהורה ליפקע, ולכאורה אינו מובן הא אפי' נימא דשה של בן לוי הפקיע ע"כ ל"ה דרך פדיון כמו עכשיו, דהא הפדיון הוא מה שנותן שה לכהן עבור הפט"ח, או שמפריש וחשיב נתינה לשבט כהנים, משא"כ התם שהשה הי' של הלוי והישראל לא נתן משלו כלום ולא הפריש:

ולפענ"ד נראה לבאר דברי הגו"א ז"ל דרבא ס"ל כך, דבבכור אדם קדושת לוי' הפקיעה קדושת בכורה, דהלוים נתקדשו ונבחרו תתת הבכורים, וכן בפטרי חמורים אי נימא דרק ע"י שה של לויים נפקעו, הסברא הוא לפי"מ דקימ"ל לקמן (י"א.) הפודה פט"ח של חבירו אין צריך דעתו א"כ מה שהקב"ה קידש אז את הלויים נחשב כאילו נתן להם שה עבור פדיון הפט"ח אם רק הי' להם שה של עצמן, והוא לפי המבואר בש"ס נזיר (י"ז.) דכמו שנזיר שטימא עצמו לוקה כך טמא שקבל עליו נזירות לוקה עיי"ש, הרי שאין חילוק בין מקרב הטומאה אל קדושת נזירות או מקרב קדושת נזירות אל הטומאה, וה"ה בזה כיון דפדיון פט"ח הוא ע"י נתינת שה ללוי [כמו עכשיו לכהן] אין חילוק בין נותן ללוי השה או נותן לבעל השה קדושת לוי' דגם זה נחשב שהוא מקבל עכשו שה דמתחילה לא הי' לוי בעל השה:

[וכדמבואר ברש"י יבמות (ד"ה.) דנזירות הוי אינו שוה בכל, והריטב"א השיג ע"ז, ותי' האבני מלואים עפי"ד המהרי"ט דנזירות ענינו רק קבלת הקדושה, וממילא אסרה תורה עליו כל הדברים האלו, וא"כ הוי אינו שוה בכל דאף שכל אדם בידו לקבל נזירות ע"ע, הרי אם יקבל יהי' כאדם אחר לגמרי ופנים חדשות בא לכאן, ואף כאן מה שבעל השה מקבל קדושת לוי' נחשב כנותן שה ללוי דאותו אדם כמו שהוא עכשיו לא הי' לו נכסים אלו מעולם, דאז הי' גברא אחרינא, ואין חילוק בין מקרב השה ללוי או מקרב קדושת לוי' לבעל השה]:

נמצא דמה שהתורה הקדישה אז את הלויים נפדו בזה הפט"ח של ישראל, ואף דהישראל לא חסר כלום הא קימ"ל דהפודה פטר חמור של חבירו אי"צ דעתו, [ועי' תוס' לקמן (י״א) דלא דמיא לתרומה דכתיב אתם]:

משא"כ בבהמה טהורה דאין לומר שע"י קדושת הלויים נפדו הבהמות טהורות, דבכור בהמה טהורה לאו בר פדיון הוא רק בר הקרבה, והאין יצאו בכורי בהמות טהורות של ישראל מקדושתן עי"מ שנתקדשו הלויים:

וזהו שהק' רבא לאביי מדקאמרת קו"ח גבי פט"ח דפוטר אעפ"י שאין לו שה ע"כ אתה תופס שאז לא הי' בתורת פדיון אלא הוראת שעה דלוי שיש לו פט"ח פוטר פט"ח של ישראל א"כ אף מבכור בהמה טהורה ליפטר:

ואביי אפשר דס"ל דקדושת הלויים ולקיחת בהמתם לא היתה בב"א רק מתחילה נתקדשו הלויים ואח"כ בהמתם א"כ אפי' אם הפדיון הי' בשה לא הוי אתי שפיר מצד הסברא, דכיון דקדמה קדושת הלויים ובשעה שאמרה תורה ואת בהמת הלויים תחת בהמתם כבר נתקדשו הלויים, הרי אין זה חשיב נתינת שה, אע"כ גזיה"כ הוא וא"כ אפשר ג"כ שהפדיון לא הי' ע"י שה:

והא דלא אמרי' הקו"ח אף בבהמה טהורה הוא משום דשם ליכא קו"ח כמש"כ התוס' ד"ה ועוד דכהנים ולויים קרובים לצד מזבח יותר מישראל וא"כ אף בהמתם קרובה יותר דהבהמה והכלים כרגלי הבעלים, וע"כ אין לומר דואת בהמת הלויים תחת בהמתם קאי על בהמה טהורה שלא יצטרכו להקריבה דאדרבה של לויים קרובה יותר להקרבה:

ולפי הנ"ל יובן מש"כ התוס' ד"ה אם בסוה"ד בזה"ל ונ"ל דהיינו טעמא דרבא דדוקא באדם שקדושת לוי' גורמת ההפקעה שייך לעשות קו"ח אבל בבהמה שאין קדושת השה של לוי גורמת הפקעת בכור הבהמה דאין בו קדושה לא שייך למיעבד קו"ח עכ"ל, ולכאורה אינו מובן אמאי לא שייך הקו"ח:

אך לפימש"כ ניחא כיון דעיקר הפדיון של פט"ח של ישראל הי' ע"י שהלויים קבלו קדושת לוי' דזה נחשב כאילו נותנין שה ללוי דמקריבין קדושת לוי' אל השה כיון דמתחילה הי' בעל השה ישראל ועכשיו נעשה לוי הרי נתרוקן השה מרשות ישראל לרשות לוי, וכל זה הוא רק כשדנין לענין פדיון פט"ח של אדם אחר אבל כשדנין לפדיון פט"ח של עצמו אין קבלת קדושת לוי' נחשב פדיון דכשם שהשה נתרוקן ללוי הרי גם החמור שלו נתרוקן ללוי [דכשנעשה לוי כל נכסיו נתרוקנו מרשות ישראל לרשות לוי וגם החמור בכלל] וא"כ האיך אפשר לומר שנתנו ללוי שה עבור החמור הרי גם החמור נתנו לו וא"כ החמור צריך פדיון כדין נותן פט"ח עצמו לכהן שצריך פדיון כדמבואר לקמן (י"ב:

) עיי"ש:

וזהו שכתבו התוס' דדוקא באדם שקדושת לוי' גורמת הפקעת הבכורה דבזה שייך שפיר כמו דקדושת לוי' שלו מפקעת בכורה, של אחר כן מפקעת קדושת בכורה של עצמו דהצד לוי' פודה את הצד בכורה משא"כ בפדיון פט"ח שאינו מצד קדושת השה רק משום דנחשב