ראשית בכורים (בכורות) כ

עוד בנה"מ דהעכו"ם יוכל לכופו לשחוט הבהמה כדי שיוכל לקחת חלקו בזה ודאי צדקו דבריו:

עי' רי"ט אלגאזי שכתב דלר' יהודה דס"ל שותפות עכו"ם חייבת בבכורה היינו כשיש לו להישראל חלק כל דהו בהאם ובולד דהא איכא תרי קראי כל בכור וכל מקנך ובעי' שיהי' להישראל חלק כל דהו בכל אחד מהן, והדין עמו, אך הקשה ע"ז מהא דהמקבל בהמתו של נכרי לחלק בוולדות אף דאין לו חלק בהאם ומ"מ מחייב ר"י, ותירץ כיון דאין אדם מקנה דשלבל"ע ע"כ מקנה לו בהמה לולדותי' א"כ הוא שותף גם בהאם עיי"ש:

ולדידי קשה לי חדא להסוברים דכמו שהוא עכשיו יכול להקנות העובר ולא הוי דשלבל"ע כמש"כ הפנ"י והקצוה"ח ונה"מ סי' ר"ט וא"כ אין הכר שהקנה בהמה לולדותי', ועוד אפי' אם איתא דבישראל אפי' אם מקנה העובר כמו שהוא עכשו לא קנה משום דנחשב דשלבל"ע, מ"מ בקונה מנכרי ודאי מועיל אף בכה"ג, דהא כתב הריב"ש סי' שכ"ח דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין בדשלבל"ע מדחזי' דעשו הקנה את הבכורה ליעקב והועיל הקנין, וא"כ בב"נ ע"כ נשאר כך אף אחר מתן תורה דכל התורה רק לישראל נאמרה:

והטעם בזה אפשר עפי"מ שכ' הרשב"א והשיטמ"ק כתובות ט"ו דנכרי אין לו חזקת ממון ועיקר הטעם דאין אדם מקנה דשלבל"ע הוא משום דלא סמכא דעתי' וע"כ אין הקנין מועיל להוציא ממון מחזקתו, משא"כ בב"נ שאין לו חזקת ממון מועיל אף דלא סמכא דעתי', ועי' תוס"י יבמות (נ"ב:

) דבקנין מטלטלין לא בעי' כוונה דלא אלים חזקת הבעלים עליהם כיון דניידי ונקנין בקל עיי"ש, ואף דלא קימ"ל כן להלכה היינו משום דתפסינן דאף במטלטלין אלים חזקת הבעלים, ואף אי נימא דקלושה חזקתן מחזקת קרקעות, מ"מ אינו בדין שיועיל קנין בלי כוונה כלל, אבל עכ"פ שמעינן משם דכל דלא אלים חזקת הבעלים לא בעי' כוונה כל כך, וא"כ בדשלבל"ע דעיקר החסרון הוא בהכוונה דלא סמכא דעתייהו זה לקנות וזה להקנות, ע"כ בנכרי דלא אלים חזקת בעלים שלו קונין ממנו אף דשלבל"ע, דכיון שחזקת ממון שלו קלוש מועיל כוונה קלושה וקנה אף דלא סמכא דעתי' כ"כ, זהו טעמו של הריב"ש לפענ"ד, וסעד לזה מדברי התוס' ב"מ (ס"ו.) ד"ה ומניומי במש"כ כיון דבתחילת המשכנתא הוי קצת כמו"מ לא שייך בזה אסמכתא עייש"ה ודו"ק:

וא"כ ישראל המקבל בהמות של נכרי לחלק בולדות קונה הולדות אף דהוי דשלבל"ע והדרא קו' לדוכתא אמאי מחייב ר' יהוד' הרי הישראל אין לו חלק בהאם כיון שאין שום הכרח לומר שהקנה האם לולדותי' א"כ ע"כ איירי בסתם קבלה לגדל בולדות דאינו קונה חלק בגוף האם]:

ולפענ"ד נראה לתרץ כיון דר"י דריש כל בכור וכל מקנך על מקצת בכמות דכל משמע כל דהו, ה"ה אם יש לו להישראל מקצת באיכות היינו קנין קלוש באיכות כמו גורם לממון וקבלת אחריות, [עי' יומא (ע"ד.) דמכל חלב מרבינן כוי וח"ש, הרי דמכל מרבינן ח"ש בכמות וח"ש באיכות דהיינו כוי דפתיך בי' צד בהמה, וה"ה כאן דכמו דמרבה ר"י כל בכמות ה"ה באיכות] וכיון שהישראל קבל לגדל הבהמה מסתמא קיבל אחריות שמירותה עליו, וא"כ נחשב שיש לו קנין מה גם בגוף האם כמו דעובר בב"י בקבלת אחריות גבי חמץ, וכמש"כ המג"א סי' תקפ"ו לענין ע"ז דמצד גורל"מ נחשבה ע"ז של ישראל, ואמרתי במק"א משום דנחשב מאומה מן החרם מחמת הקנין קלוש של קבלת אחריות, ה"ה כאן נחשב כל דהו מקנך מחמת קבלת האחריות:

ואם כנים הדברים מדוקדק היטב לשון הרבינו גרשום ריש מכלתין שכתב גבי קבלה לגדל בזה"ל, או המקבל מן העכו"ם ״לשמור' חמורו שיהא מחצית עוברי' שלו עייש"ה, ולכאורה לשון ״לשמור" שפת יתר הוא דהעיקר הוא מה שקיבל לחלוק בולדות אך לפי הנ"ל יובן דזה גורם החיוב לר' יהודא מפני שהוא שומר על האם ואחריותה עליו, ומחמת זה נחשב שיש לו חלק גם בה:

ואף דלכאורה יוצמח מזה דין מחודש אף לרבנן דקימ"ל כוותייהו דשותפות עכו"ם פוטר, דאם כל הבהמה של ישראל והנכרי קיבל עליו אחריות שמירתה יפטור מן הבכורה דלא נחשב כולה של ישראל כיון דהנכרי יש לו מקצת קנין באיכות וזה לא מצינו, וגם מהא דהנותן לו בקבלה דקתני במתני' משמע להיפוך, דא"כ למ"ל למימר שנותן לו בקבלה לחלוק בולדות תפ"ל משום דנתן לו לשומרה:

אך מהא לא אריא, דאף דלר"י אם יש לו להישראל קנין לענין אחריות חייב, מ"מ לרבנן אם יש להנכרי קנין אחריות אינו פוטר כיון דמ"מ גוף הבהמה כולה של ישראל, אין הגורל"מ של נכרי מפקיע זכותו של ישראל כלל, דלר"י דדריש כל על כל שהו אף זה נחשב כ"ש, אבל לרבנן דדרשי' כל על כולו נחשב שפיר כולו של ישראל, ואין הקנין דגורל"מ של הנכרי ממעט זכותו של ישראל כלל, וכסברת התוס' זבחים (ד"ו.) ד"ה מקופיא דקופיא לגבי קבעא לאו כלום הוא, ואף דכשדנין על הכהנים נחשב שיש להם חלק דהא מתכפרין בו מ"מ אם דנין על הכהן גדול נחשב שהקרבן לגמרי שלו, ואין קנינם תופס מקום למעט זכותו, וה"ה בזה דאם כולו של ישראל אין בכח קנין הקלוש של הנכרי למעט זכותו וקנינו, [וכעין זה כ' הריט"א ריש מכילתין לענין מקנה האם לעוברה, דאע"ג דלר"י נחשב כל מקנך שיש לו כ"ש בהאם, מ"מ לרבנן לא נחשב שהנכרי יש לו חלק למעט זכותו של ישראל עייש"ה]:

(שם) רב מרי בר רחל ידע לאקנויי, עי' בפי' רבינו גרשום דזיכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים, וקשה טובא הא אין זכי' לנכרי, עי' ב"מ (ע"א:

) ונקוה"כ יו"ד סי' ש"ה, ויש ליישב בדוחק דמשכחת לה שזיכה לגר שמל ולא טבל, דפטור מבכורה ויש לו זכי' דבן ברית הוא כיון שנימול לשם גירות, ואף דברש"י גיטין (כ"ג:

) מבואר דגר שמל ולא טבל אינו בכלל בן ברית שפירש בני ברית מהולים ובאו בברית מצות עיי"ש, אך בריטב"א קדושין (מ"א:

) מבואר דכל שנימול לשם גירות הוי בכלל בן ברית אף שעדיין לא טבל, שכ' בני ברית פירוש למעוטי נכרים שאינם ב"ב, ואפי' נכרים מהולים שהנודר מן המולים מותר במולי אומות העולם עיי"ש, משמע מדבריו דבן ברית היינו מהול בלבד, ועיקר הטעם בעכו"ם מהול דלא חשוב ב"ב משום דעכו"ם אע"ג דמל כמאן דלא מהילי דמיא, א"כ כל זה רק בעכו"ם שנימול שלא לשם גירות, אבל בנימול לשם גירות דלא חשוב ערל, כמש"כ הריטב"א יבמות (ע"א.) דכל שמל לשם גירות חשוב מהול וכ"כ הרשב"א שם עיי"ש, וא"כ אפשר דאף ר"ג אזיל בשיטה זו:

כתב הרא"ש סי' ב' והמחוור שבכולן שיקבל הנכרי פרוטה ויקנה לו המקום, ועי' מעדני יו"ט שכ' דהמחוור הוא משום דבקרקע כ"ע מודו דישראל ונכרי שו' קנינם, ולכאו' לא נודע העדיפות הרי אם