ראשית בכורים (בכורות) רו

למכור והוא עייל ונפק אזוזי אין בידו למכרו בעד זה הסכום בכל עת שירצה, דאין עליו קופצים בכל עת, ומוכרח להמתין עד שיזדמן לפניו קונה כזה שהוא צריך לאותו חפץ ואז יקבל כסף מלא, כפי שיווי האמיתי שלו, וע"כ מי שהוא דחוק למעות ורוצה למכרו בכל עת מוכרח למכור בפחות מפני דמי שאינו קונה אותו לצורך עצמו רק למכירה, יצטרך להמתין איזה זמן עד שיזדמן לפניו קונה כזה שהוא צריך לאותו חפץ, וזהו מש"כ הרמב"ם נתן לו כלי שאינו שוה בשוק ה' סלעים, כלומר דבאמת שוה ה' סלעים למי שמהדר אחר זה החפץ, אך בשוק אינו שוה מפני שאין עליו הרבה קונים שיה' עובר לסוחר, וחפץ כזה מי שרוצה לקנותו לפעמים מוכרח לשלם כסף מלא דכמו שהקונים עליו הם מועטים כ"כ המוכרים הם מועטים, וכמו דהמוכר צריך לחפש קונה כן מי שרוצה לקנותו צריך לחפש את המוכר (כמו שטריימל בזמנינו] מפני שאין החפץ מצוי כל כך:

והנה כשדנין על עצם שיווי החפץ אינו שוה ה' סלעים דדמיא להך דפסחים (כ"ט:

) גבי האוכל חמץ של הקדש במועד דלמ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמיא לא מעל כיון דעכשיו אינו שוה להקדש, אף שיוכל להשהותו עד אחר הפסח ולמכרו, וה"ה כאן אין על החפץ שיווי של ה' סלעים, דכמו דהתם צריך להמתין עד שיעבור הפסח, כ"כ כאן צריך להמתין עד שיזדמן לפניו קונה שצריך לאותו חפץ ושירצה לפזר עליו סכום כזה, ואף דכאן יש חדא למעליותא דאפשר שיזדמן קונה עוד היום, מ"מ כנגד יש שם מעליותא דלאחר ז' ימי הפסח ודאי יקבל השויא, וכאן אפשר שיצטרך להמתין איזה חדשים עד שיזדמן לו קונה, והצד השוה שבהן דכיון דעכשיו באותו מעמד אין עליהם קונה, לא נחשב ממון רק גורם לממון:

והא דרב כהנא שקיל סודרא, היינו כיון דרב כהנא הי' צריך לאותו סודר, הרי עכשיו הגיע השעה שיש על החפץ אותה השויא, ועכשיו באותו מעמד אינו גורם לממון רק ממון ממש, דאף לולא הפדיון הי' קונה אותו אז וכמו ששוה לרב כהנא כן הוא שוה אז גם לאבי הבן ולכל אדם כדי למכור לרב כהנא:

אמנם כל זה ברב כהנא או גברא כיוצא בו שהוא בעצמו צריך לאותו חפץ שפיר מהני דאז הגיע החפץ לשיוו' של ה' סלעים, אבל באדם אחר אף שמקבלו בה' סלעים לא יועיל דאצלו באמת אינו שוה עכשיו כל כך, והוי רק גורם לממון דלאו כממון דמיא, וזהו טעמו של הר"ן שהשיג על הרמב"ם:

אך שיטת הרמב"ם יש להבין עפי"ד הש"ס פ' איזהו נשך (ס"ה.) אמר רב פפא טרשא דידי שרי מ"ט שכראי לא פסיד זוזי לא צריכנא וכו', א"ל רב ששת מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו עייש"ה, הרי דמצד רב פפא לא הי' נחשב אגר נטר כיון דאינו דחוק למכור כשער של עכשיו ויכול להמתין עם מכירת השכר עד ניסן נחשב שאצלו שוה עכשיו כשער של ניסן, ומה דאסר לי' רב ששת הוא רק מצד הקונים והוי נשך בלא תרבית, ונשך בלא תרבית אסור מדרבנן אפי' דרך מו"מ, כמש"כ החוו"ד, (ועי' אבני נזר חיו"ד סי' קמ"ט] ור"פ הי' סבור דנשך בלי תרבית דרך מקח וממכר שרי כן נראה לי סברת מחלקותם], ולכאורה מה בכך דר"פ יכול להמתין עם מכירת השכר עד ניסן הא מ"מ עכשיו אינו שוה כל כך, ומה שיהי' שוה לאחר זמן זה הוי רק גורם לממון דלאו כממון דמיא, וא"כ הרי יש כאן תרבית גם כן, ומוכרח דכל כה"ג יכול לומר לדידי שוה, דכיון שהשכר יהי' שוה כך בניסן יכול ר"פ לומר לדידי שוה לי אף עכשיו זה המחיר, ולא דמי לחמץ בפסח, דהתם כיון דבתוך הפסח אין שוה כלום לא שייך לדידי שוה לי [כמש"כ הר"ן פ"ח דקדושין דבפחות משו"פ כיון שאין עליו תורת ממון לא שייך לדידי שוה לי] משא"כ בזה דאף עכשיו יש לו איזה שויא אלא דאינו שוה כ"כ, וכיון דאח"כ יהי' שוה יותר כל שאינו דחוק למעות ויכול להמתין עם המכירה עד אז יכול לומר לדידי שוה לי עכשיו זה הסך, וע"כ אין כאן משום תרבית דלרב פפא אף עכשיו הי' שוה כך:

וה"ה בזה דאף כהן אחר שאינו צריך לזה החפץ עבור עצמו יכול לקבלו בה' סלעים, אי מיירי באופן דלא דחיק למעות ויכול להמתין עם מכירת החפץ עד שיזדמן לפניו קונה שישלם כל השויא שלו, דכיון שהחפץ סוף כל סוף יבוא לו שעת הכושר לקחת עבורו כך וכך, יכול לומר לדידי שוה עכשיו כך, ואין זה גורל"מ רק ממון ממש, וא"כ ממילא גם לאבי הבן ולכל העולם הוא שוה עכשיו כך דעכשיו הוא שעת הכושר שלו כיון דאדם זה רוצה לקנותו דכמה פעמים יזדמן אדם כזה שיש לו מעות מוכנים ואין לו מה להשתכר בהם וקונה איזה חפץ לשמרו עד שיזדמן לו קונה שישלם עבורו זה הסכום מפני שנוח לו שמירת החפץ משמירת המעות, או מפני שחושב שישתכר בזה דאולי במשך הזמן יעלה עוד מחיר החפץ, מכמו שהוא עומד עכשיו, ומיושב לפי"ז כל קושיות הט"ז על הב"י דו"ק היטב:

ופי' הגמ' כך לא אמרן אלא כגון רב כהנא וכו', אבל כ"ע לא היינו אדם אחר שדחוק למעות ואינו יכול להמתין עם החפץ עד שיזדמן הקונה, ויהי' מוכרח למוכרו עכשיו בזול, אבל מי שאינו דחוק ובקל יוכל להמתין הרי הוא דומה לרב כהנא דאף אצלו שוה כ"כ דלא ימכרנו בפחות מה' סלעים, אלא ימתין עד שיזדמן לפניו קונה שישלם לו כסף מלא:

והר"ן שחולק על הרמב"ם אפשר דס"ל שאין ראי' מהך דפ' איזהו נשך דיש מקום לחלק בין למכור מלקנות, דר"פ שהי' לו כבר זה החפץ שפיר יכול לומר לדידי שוה למכור לאחר זמן דמה צורך יש לו *) הגה"ה וזה מוכרח דאל"כ מה בכך דאצל ר"כ שוה והוא קיבל ה' סלעים הא מ"מ אצל אבי הבן אינו שוה, וגבי פדה"ב אין העיקר תלוי בקבלת הכהן אלא גם בנתינת הפודה [כמש"כ לעיל לדעת כמה פוסקים], וחוץ מזה ממון שאינו שוה לכל העולם אינו ממון, כדמבואר מדברי הרדב"ז שכ' בח"ז סי' רל"ו דמי שזרק קדושין לאשה ואז לא היו שוין פרוטה ולא הספיקו להגיע לידה עד שנתיקרו ועמדו על שו"פ מקודשת דאזלי' בתר דידה, ובסי' ל"ז שם בהיתה חולה שיב"ם ונתן לה איה"נ ששוה לדידה אינה מקודשת, ולכאורה דבריו נראין כסתרי אהדדי דא אזלי' בתר דידה אמאי אינה מקודשת כשהיא חולה שיב"ס הרי לגבי דידה שוין, וכבר הרגיש בסתירה זו המלמ"ל פ"ה מה' אישות עיי"ש, ולפי הנ"ל אתי שפיר דלעולם בקדושין בתר דידה אזלי', אלא דממון לא נחשב רק דבר ששוה לכל העולם וגבי לדידי שוה לי כמו ששוה לאיש הלזה כ"כ שוה לכל העולם כדי למכור לזה, משא"כ כשהיא חולה וקדשה באיה"נ דאף דלדידה שוה מ"מ לכל העולם אינו שוה כלום דאסור לקנות איה"נ כדי למכרן לה רק ליתן לה בחנם וז"פ: