ראשית בכורים (בכורות) קצט

ונראה לי לבאר סברת מחלקותם עפי"מ דפליגי בה"ג ור"ת בד' מינים שבלולב דאם אין לו מעכבין ואם יש לו אין מעכבין, ופי' בה"ג דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי, אלא אי מגבה כל חד וחד לחודי' שפיר דמי, ובתוס' סוכה (ל"ד:

) כ' בזה"ל ודבר תימא היא לומר כן דכיון דכולו מצוה אחת האיך יועילו בזא"ז, וע"כ הגיה ר"ת בספרו ל"ש דמעכבין משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו מה הוא אעפ"י שלא חברם באגודה אחת אבל לקיחה בב"א מעכבת עיי"ש, ולפי הנראה דעת ר"ת הוא דאין לומר שיועיל לקיחתן בזאח"ז כיון דבשעה שנטל הג' מינים אכתי אין שם מצוה בלקיחה זו, אי אפשר שתחול המצוה אחר שכבר סילקם מידו, דוגמא למשוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' יום דלא מהני משום דבשעת חלות הקנין כבר פסקה לה משיכה, וה"ה בזה דכבר פסקה פעולת הלקיחה מהג' מינים הראשונים בשעת חלות המצוה, ובה"ג ס"ל דאף דבשעת נטילת הג' ראשונים לא חל עליהם שם מצוה כשלוקח המין הד' חל עליהם שם מצוה למפרע, ולא דמיא למשיכה דהוי פעולת רשות ולא נשאר ממנה רושם לאחר שעברה, משא"כ בפעולת חלק מחלקי המצוה דאף שלא נגמרה המצוה עד שיעשנה בשלמות, מ"מ כל שבידו לגמור יש אף על חלק ממנה שם מצוה ועושה רושם למעלה ונשאר הרושם אף אח"כ [וגדולה מזו מצינו דפסקה אמירה לא אמרי' כמה שהוכיח במישור באבני נזר או"ח סי' שי"א מהא דמופר לך למחר מהני, וע"כ משום דהדיבור עושה רושם למעלה ולא שייך גבי' פסקה, וה"ה בעשיית חלק מחלקי המצוה כל זמן שבידו לגמור דהחלק ג"כ עושה רושם למעלה ולא שייך גבי' פסקה]:

והנה גבי ד' מינים שבלולב רש"י אזיל בשיטת ר"ת כמבואר מדבריו במנחות (כ"ז.) דהלקיחה בב"א מעכבת אלא שהאגוד אינו מעכב, והרמב"ם פ"ז מה' לולב ה"ו אזיל בשיטת בה"ג דאם נטלן בזא"ז י״א עיי"ש:

ולפי"ז י"ל דרש"י והרמב"ם כאן לשיטתם אזלי, רש"י שפירש דאם נותן החמש סלעים בזא"ז צריך ליתן לכהן אחד דוקא, לטעמו אזיל דגבי לקיחת ד' מינים לא מהני נטילה בזא"ז כיון דכולן מצוה אחת וה"ה בזה, אך כשנותן לכהן אחד יש להם צירוף דכל הה' סלעים באין לרשות אחת, ולא מבעיא אם בשעה שקיבל הסלע החמישי עדיין הד' ראשונים ברשותי דודאי מצטרפין, אלא אפי' אם הראשונים כבר נתאכלו מ"מ כיון דהשיעבוד נשאר אצלו יש להפדיון על מה לחול, כמו גבי קדושי כסף דאם קדשה בכסף ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום חלו הקדושין אף אם נתאכלו המעות משום דהשיעבוד נשאר כמוש"כ הר"ן, וכל זה כשנותן לכהן אחד דבשעה שמשלים הסלע האחרון כל הה' סלעים יש להם צירוף וחל עליהם תורת פדיון, אבל כשנותן לכמה כהנים כיון דבשעה שנתן לראשונים עדיין לא חל תורת פדיון, איך תחול אח"כ הרי אין להם צירוף, ובשלמא כשנותן לכולן בב"א המצוה חל תיכף בשעת נתינה דאז הוא הפדיון והרי פודה בחמש, אבל כשנותן לכמה כהנים בזא"ז הרי אין הפדיון חל עד שיתן להאחרון נמצא דבשעת פדיון ליכא ה' סלעים, וכמו דלא שייך צירוף של ב' חצאי שיעור היכא דכשבא השני הראשון כבר אינו בעולם כדאיתא בשבת (ד"פ.) דאם הוציא חצי גרוגרת ונשרפה ואח"כ הוציא עוד חצי גרוגרת פטור, ה"ה כשאינם ברשותו של אדם אחד, דדבר שאינו ברשותו דמיא לדבר שאינו בעולם:

והנה גבי נתנו לעשרה כהנים בב"א פירש"י שהני לפני כולן והלך לו, הרי דרק נתינתו היתה בב"א אבל קבלתן היתה בזא"ז, [ולא פירש דמיירי באופן שגם קבלתן היתה בב"א כגון שאחד נעשה שליח לקבל ולזכות עבור כולם או שהי' להם חצר בשותפות והניח בתוך חנרן] הרי תפס דאין קפידא במה שמקבלין בזא"ז, ומהא דיכול ליתן לכהן אחד בזא"ז מבואר דאין קפידא ע"מ שאינו נותן בב"א וא"כ אמאי לא יועיל כשנותן לכמה כהנים בזא"ז, אע"כ ס"ל לרש"י דבעי' צירוף או מצד הנותן או מצד המקבל, וע"כ כשנותן לכולם בב"א אף דמצד המקבלין ליכא צירוף הרי מצטרף מצד הנותן, וכן כשניתן לכהן אחד בזא"ז הצירוף הוא מצד המקבל דנמצאו אצלו כל החמש סלעים או השיעבוד שלהם, אבל כש ותן לעשרה כהנים בזא"ז דליכא צירוף לא מצד הנותן ולא מצד המקבל לא מהני [וכדמבואר בריטב"א מכות (ד"ה) דזהו הטעם דמשלשין בממון ואין משלשין במלקות דמלקות אין להם צירוף בשום צד אבל ממון מצטרף מיהת בידו של זה שהיו מחייבין אותו עיי"ש הרי דצירוף בחד צד מהני ודו"ק] ואף אי כל הכהנים לגבי פדיון כחד חשיבי מ"מ לענין זכות ממון אינם כחד, וז"פ:

[הנה אם יפדה את הבן בחמש סלעים ואח"כ יחלק החמש סלעים לכמה כהנים בזא"ז, בזה אפשר דלכ"ע מהני דהא עיקר המצוה הוא הפדיון, אלא דהנתינה הוא תנאי בעלמא שאם לא נתן נתבטלה המצוה, אך עי' ריב"ש סי' קנ"ו מבואר דהנתינה צריכה להיות יחד עם הפדיון וא"כ אף בכה"ג לא יועיל דהפדיון בפני עצמו לאו כלום הוא ועי' בדברינו לעיל (מ"ז:

)]:

והרמב"ם שפסק דמהני בזא"ז אפי' בכמה כהנים לטעמו אזיל שפסק בד' מינים שבלולב דאם לקחן בזאח"ז ת״א, אף דבשעה שנטל המינים הראשונים אכי אין שם מצוה עליהם, מ"מ כשגומר חל למפרע המצוה כל נטילת כולן, אף שאין להם עי"מ יצטרפו וה"ה בזה:

עוד י"ל בטעמו של רש"י ז"ל, דעיקר המצוה לכתחילה הוא שיתן לכהן אחד ה' סלעים בב"א כמש"כ הח"ם חיו"ד סי' ר"ז, וז"ל ונ"ל דאין יכול לכתחילה לחלק ה' סלעים לב' כהדם דכל שנתנה בו תורה שיעור אם מחלקו הו"ל ח"ש, אע"נ דבדיעבד יו״א ע"י צירוף, מ"מ מצוה מה"מ לאכול השיעור בב"א או ליתן שיעור נתינה בב"א עכ"ל עיי"ש, והנה כשיתן החמשה סלעים לכהן אחד בזא"ז דמהני הוא משום דרואין כאילו נתנן בב"א, ובנותן לב' כהנים בב"א רואין כאילו נותן לכהן אחד, וא"כ כשנתן לב' כהנים בזא"ז הוי תרי רואין ותרי רואין לא אמרי' כבש"ס עירובין (י"ט:

) וכמש"כ המ"ב לענין טרפות, או עפי"ד הלח"מ פ"ד מה' יבום דתרי לכתחילה פסול בדיעבד:

וראיתי בפ"ת יו"ד סי' ש"ה סק"י הביא דברי הח"ס הנ"ל ותמה עליו מהא דסי' ס"א גבי זרוע ולחיים והקבה שיכול ליתנן לכתחילה לג' כהנים [והוא מהש"ס חולין (קל"ב:

)], והביא שם דברי החכ"א כלל ק"נ דאף דמלשון הש"ס נתנו בזא"ז יצא משמע דלכתחילה לא יעשה כן, נראה דלאו דוקא דלא יהא אלא כשאר מת"כ היינו זרוע ולחיים וקבה עיי"ש, ולדידי אי מהא לאו פירכא דשאני זרוע ולחיים וקבה שאין מעכבין זה את זה, כדמבואר בחולין (קל"ג:

) מהא דשותף בראש פטור מן הלחי וכו' עיי"ש, הילכך יכול ליתנם לכתחילה בזא"ז משא"כ בפדיון הבן דהחמשה סלעים מעכבין זה