ראשית בכורים (בכורות) קפד

דהא באמת אין אב לעכו"ם דרחמנא אפקרי' לזרעי', אלא דגלי קרא דאעפי"כ יורשו, אך ירושה שלו אינה ירושה תוריית דעפ"י תורה אינו אביו, ובפי' השני מפרש כלשון רש"י דהראי' הוא מהא דאינו יורשו לאחר שנתגייר, ובפי' הא' אפשר דס"ל דמזה אין ראי' דאולי אף בזה מועיל מה דנחשב לכל מילי כקטן שנולד אך הראי' הוא מעיקר ירושתו שאינה מכח התורה דמה"ת אינו אביו כלל וז"פ:

(שם) בגמ' עודה שפחה ונשתחררה עודה נכרית ונתגיירה וכו' לעולם מישראל ואינו בכור לכהן איצטרך לי' לאפוקי מדריוה"ג דאמר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר רחם בישראל עד שיפטור רחם בישראל קמ"ל דלא, עי' ריט"א שהקשה לר"ל דס"ל בהיו לו בנים קודם שנתגייר ונתגייר יש לו בכור לנחלה דכקטן שנולד דמי ובודאי אף אליבא דרבנן קאמר לה ואמאי יש לה בכור לכהן נימא אף לענין זה דכקטן שנולד דמי, והאריך בזה:

ולפענ"ד נראה דבדבר התלוי בטבע הגוף לא שייך כקטן שנולד דמי, דהא דנחשב כקטן שנולד הוא משום שנכנס לקדושת ישראל וקבל נפש הישראלית אך מ"מ הגוף בטבעו לא נשתנה, וראי' לזה מהא דיבמות (ד"ס:

) רשב"י אומר גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד מותרת לכהונה פירש"י דלא מחזקינן לה בזונה, משמע דהא דבנתגיירה בהיותה יתירה מבת ג' אסורה הוא משום דסתם כותית זונה, וזונה אסורה לכהן ועי' רמב"ם וראב"ד פי"ח מה' איסורי ביאה ובכ"מ שם ובריטב"א יבמות שם, ולכאורה קשה הא קימ"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ מה בכך שונתה בעודה נכרית הא השתא גופא אחרינא היא, אע"כ דבדבר הנוגע לעצם הגוף לא שייך כקטן שנולד דהגוף לא נשתנה, וכיון דזונה אסורה לכהן אפי' נבעלה באונס הרי שאינו מחמת האיסור אלא משום דהגוף נפגם ע"י בעילת זנות הילכך אף לאחר שנתגיירה אסורה [יזה כמה ראיתי בס' דרך פקודיך להגה"ק מדינאב ז"ל שעלה ונסתפק בנכרית שמתו בני' מחמת מילה ואח"כ נתגיירה ונולד לה בן מי אמרי' דהוחזקה זו שבני' מתים מחמת מילה או דלמא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ולפי הנ"ל נפשטה האסתפקתא דבדבר התלוי בטבע הגוף לא שייך זה, אך יש להעיר מש"ס שבת (פ"ו:

) ישראל דדאוגי במצות חביל גופייהו וכו' עיי"ש ואכמ"ל]:

ולפי"ז אתי שפיר הא דס"ל לרבנן דאם היו לה בנים בהיותה נכרית ונתגיירה וילדה אינו בכור לכהן דלאו פטר רחם הוא, דאף שהיא עכשיו כקטן שנולד מ"מ הא כבר נפטר רחמה בהיותה נכרית, דהגוף לא נשתנה, והא דיש לו בכור לנחלה ולא אמרי' דמ"מ אין זה ראשית אונו, י"ל משום דלענין ראשית אונו בעי' שיהא לבו דוה עליו, וכיון דס"ל לר"ל דאינו מקיים מצות פו"ר בבנים שנולדו לו בגיותו לא חשוב לבו דוה עליהם כיון דאינן מתיחסים אחריו כלל (עי' יומא (י"ד.) וכי האי גוונא מי חיילא עלי' אנינות והא מיגרשא, נהי דאנינות לא חייל אטרודי מי לא מיטרד וברש"י שם, אך בתוס"י שם מפרשים באופן אחר, ואף לפירש"י יש לחלק בין הנושאים כמובן], אבל לריו"ח דס"ל שמקיים בהם מצות פו"ר חשוב לבו דוה עליהם הלכך אין לו בכור לנחלה, ולפי"ז מובן היטב הא דאמרי' בגמ' ואזדו לטעמייהו, דלכאורה אינו מובן מה ענין קיום מצות פו"ר לבכור לנחלה, אך לפי הנ"ל אתי שפיר:

(שם) בגמ', לוי' שילדה בנה פטור מה' סלעים ומוקי לה מר ברי' דר"י משמי' דרבא דאיעברה מישראל ומשום דבפטר רחם תלה רחמנא, עי' בחידושי בפ"ק דמכלתין (ד"ד.) שכתבתי לבאר הא דבפטר רחם תלה רחמנא עפי"ד הש"ס יבמות (ס"ז) עובר במעי זרה זר הוא, דאז בשעת לידה הוא מתיחס אחר אמו ושם לוי עליו, וכיון שהחיוב תלוי בשעת נגיעת רחם ואז הי' פטור שוב אין החיוב חל עליו, אף דלאחר שנולד לגמרי שם ישראל עליו, וא"ת לפי"ז כהן שנולד לו בן מן הישראלית אמאי פטור הא בפטר רחם תלה רחמנא ואמו היא ישראלית, וא"כ נימא כיון דבשעת פטר רחם חל עליו החיוב שוב לא נפקע, אך לק"מ דאף אם בשעת נגיעת רחם חל עליו החיוב מפני שאז הי' ישראל, מ"מ כיון שאחר הלידה נעשה כהן, הוא מפקיע את עצמו דלא גרע ובכורי הלוים שבמדבר שהפקיעו את עצמן בשעה שנתקדשו כדאמרי' בפ"ק שם (שם) תוד"ה אלא, ואפי' קדושת לוי' פקעה מינה וגרעה מלוי' אשת כהן שנשבית דאע"ג דמפסלא בתרומה לא פקעה מינה קדושתה לענין ה' סלעים, אבל כהנת דקדושתה מגופה כשמתחללת פקעה קדושתה לגמרי עכ"ל, לפי הנראה קושיתם היא כיון דכל כהנת היא לוי' ג"כ אלא שנתוסף בה גם קדושת כהונה כדאמרי' בעלמא בכ"ד מקומות נקראו הכהנים לויים, ועי' ביבמות (פ"ו:

) דמה"ט ס"ל לראב"ע מעשר אף לכהן] וא"כ נימא אף דקדושת כהונה נתחללה מ״מ תשאר אצלה לכה"פ קדושת לוי', לזה תירצו כיון דקדושתה מגופה כשמתחללת פקעה קדושתה לגמרי, פירוש, דקדושת כהונה שנתוסף בה מוסיף תת כח אף בקדושת הלוי' שבה (וכהא דזבחים (צ"א:

) אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני וכיון דאף קדושת לוי' שבה נתעלה, פעל הפגם והחילול אף בקדושת לוי' ולא דמי ללוי' אשת כהן שזו אינה כהנת בעצם אלא שאוכלת בתרומה מחמת שהיא קנין כספו של בעל אבל בעצמותה זרה היא, הילכך אין החילול פועל בה רק לפסול התיחסותה אל בעלה הכהן אבל לא בקדושת לוי' שבה שהיא קדושה בפ"ע לגמרי ודו"ק:

עוד יש להסביר דברי התוס' עפימש"כ בתשב"ץ ח"ב סי' ד' בהא דפרידה שתבעה מרביעין עלי' מינה, וקשה מ"ש מח"ע וחב"ח שאסור בח"ש וחצי' ב"ח משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חרות ואף בזה נימא דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור (וכן הקשו התוס' ריש חגיגה] אך יש חילוק בין הרכבה שכונית להרכבה מזגיית פי' דפרדה שהיא מורכבת מתולדה הוי מין בפ"ע משא"כ בח"ע וחב"ח שאין הרכבתו מתולדה נחשב כשני בני אדם מפורדין עכתו"ד ז"ל שם עייש"ה:

ולפי"ז מובן חילוק התוס' כאן בין כהנות, ללוי' הנשאת לכהן, דכהנית כיון שנולדה עם הקדושה המורכבת חשוב כקדושה אחת ממש, משא"כ בלוי' הנשאת לכהן כיון שאין ההרכבה מתולדה אלא דאח"כ ניתוסף בה קצת קדושת כהונה נחשבה כב' בני אדם מפירדין, כלומר, כאילו כל קדושה עומדת בפני עצמה, הילכך אף דקדושת כהונה נפגמה אצלה, מ"מ קדושת לוי' נשארה בתוקפה:

עוד רחש לבי לפרש דברי התוס' באופן אחר לפי מש"כ באבני נזר חיו"ד סי' תכ"ח לבאר דברי הירושלמי פ"ד דחלה ה"ג שני קבין וקב חלה באמנה אינו מצרף, וקשה מאי שנא מקב שנטלה חלתו באמנה שמצרף, אך הטעם משום דכל קדושה שנסתלק נשאר