ראשית בכורים (בכורות) קעד

מצד גזיה"כ מ"מ חלק בכורה אינו נוטל, וביותר יובן הא דלא ילפי' מירושה לפי מה שיתבאר בדברינו לקמן (מ"ז.) דלשיטת רש"י הא דרחמנא אפקרי' לזרעי' זהו רק כשדנין לענין של תורה אבל ירושה של נכרי אינו ענין של תורה כלל עיי"ש ותבין:

אך אכתי קשה התינח התם ביבמות דמיירי לענין אשת אחיו מאביו גבי ב' אחים תאומים שפיר פירש"י ז"ל דלא שייך כקטן שנולד כיון דשניהם יחד באונס נתגיירו, משא"כ הכא דדנין על הבן עם אביו, נהי דהבן לא הוי כקטן שנולד דבאונס נתגייר מ"מ הרי אביו דברצון נתגייר הוי כקטן שנולד ואין לו שייכות עם הבן אפי' אי לא אפקרא רחמנא לזרעי':

ולכאורה עלה בלבי לפי"מ דאמרי' בכתובות (י"א.) דבגר שנתגיירו בניו עמו סתמא ניחא להו במאי דעביד אביהן הרי דע"ד אביהם הם מתגיירין, וא"כ לא חשיב לגבי אביו כקטן שנולד כיון דהאב והבן בדעה אחת נתגיירו, ושוב דמיא לד' המהר"ל, ואף דשיטת רש"י שם דאף בנתגיירו עם אביהם יכולין למחות כשהגדילו, מ"מ אם לא מיחו הגרות היא מחמת דעת אביהם, ועוד דבעובר ודאי אינו יכול למחות אח"כ כמש"כ התפארת למשה הובא בפ״ת יו"ד סי' רפיח אך דעת האב"מ אינו כן]:

אך הא ליתא דבשלמא בנים הנולדים שנתגיירו עם אביהם שייך לומר בהם ע"ד אביהם נתגיירו אבל בעובר כיון שהאם יכולה להתגייר בלא דעת בעלה ואז תועיל הגרות גם להבן הרי העובר נגרר לגמרי אחר אמו ולא בתר אביו:

לכן נלפענ"ד לפרש באופן אחר דלדעת רש"י ז"ל הא דגר שנתגייר כקטן שנולד היינו רק כשנהפך מנכרי לישראל דיש כאן פשיטת צורה ולבישת צורה, היינו סילוק הנכריות וקבלת הישראליות דכיון שנתהווה בו הבדל דת מהיפוך אל היפוך נחשב כברי' חדשה לגמרי, משא"כ כשנעשה מאינו יהודי, יהודי, דאין כאן רק לבישת צירה בלבד, מחמת זה לא נחשב כקטן שנולד, וכן מבואר בש"ס יבמות (מ"ח:

) מפני מה גרים מעונין ויסורין באין עליהם מפני שלא קיימו שבע מצות ב"נ ר' יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכו', אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה, וכתב הריטב"א שם דאחרים בתר טעמא דר' יוסי גרירי דס"ל גר שנתגייר כקטן שנולד, ואינו נענש על מה שעבר בהיותו ב"נ עיי"ש, ולכאורה קשה דא"כ אמאי נענש על מה שאיחר להתגייר הרי גם האיחור הי' בעודו ב"נ ונימא אף לענין זה כקטן שנולד דמי, אך לפי האמור ניחא דכקטן שנולד הוא רק כשדנין מקודם התחלת הגרות, על לאחר גמר הגרות, היינו במה שנתהפך מנכרי גמור לישראל גמור, אבל מאחר מילה עד לאחר הטבילה לא נחשב כקטן שנולד, והא דהגרים נענשין על ששהו לכנוס תחת כנפי השכינה היינו מפני שנשתהו יותר מדי בין מילה לטבילה, או אפי' קודם המילה רק שנתן דעתו להתגייר דמאז בטל ממנו תורת נכרי במקצת, כמש"כ תתוס"י ביבמות שם [הנדפס בש"ס דפוס ווילנא] דנכרי שנתן דעתו להתגייר שיב לא שייך בי' דין נכרי ששבת חייב מיתה עיי"ש, וכיון שיש לו שייכות לשביתת שבת ע"כ דיצא מאז מתורת נכרי במקצת, ושוב לא שייך לומר דהוי כקטן שנולד, ולפי"ז הא דנענשין על מה ששהו, היינו ששהו משעה שנגמר בדעתם להתגייר, וזהו מה דדרשי' מתחת אשר באת גבי רות דמשעה שנתנה דעתה להתגייר מהרה בכל טצדקי להכנס תחת כנפי השכינה במוקדם האפשרי:

ולפי"ז אתי שפיר מה שפירש"י דבהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא שייך לומר גר שנתגייר כקטן שנולד, דבהיותו עובר לא הי' עליו תורת נכרי מעולם דכיון שעובר אין לו מציאות בפ"ע ולא שייך לדון עליו כלל אין עליו שם נכרי, אלא שאינו יהודי וכשנעשה מאינו יהודי יהודי, לא הוי כקטן שנולד [ומה שפירש"י גיטין (מ"ג:

) דח"ש וחב"ח שנשתחררה לגמרי הוי כקטן שנולד, ולכאורה יפלא הא דבהבדל מועט כזה תחשב כברי' חדשה, אך שם הטעם משום דבחלק העבדות יש פשיטת צורה ולבישת צורה, ולא דמי לגר שמל ולא טבל דהתם כבר נפשטה צורת נכרי שבו משעה שמל כמש"כ הרדב"ז דהמילה היא סילוק הנכריות והטבילה קבלת הישראלית, ע"כ בין המילה לאחר הטבילה ל"ח כקטן שנולד משא"כ בזה] ואף כשדנין לענין ההבדל שבינו לבין אביו לא שייך כקטן שנולד כיון שלא הי' מובדל ממנו רק דרגא אחת שזה אינו יהודי וזה יהודי, ודו"ק:

עי' השמטה ראיתי בחלקת יואב תנינא סי' ח' שהק' לפימש"כ הרמב"ן דלמאן דס"ל עובר לאו ירך אמו הא דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה, אבל מילה לשם גרות צריך לאחר שנולד דלא נעשה גר בטבילה בלבד, וא"כ איך אמרי' כאן דנתגיירה מעוברת צריך פדיון הלא אינו פטר רחם בישראל דבשעה שנולד עדיין הוא נכרי כל זמן שלא נימול, ודוחק לאוקמי סתמא דמתני' כהסוברים עובר ירך אמו, ע"כ יצא לידון בדבר החדש דבטבילה גרידא יצא מתורת נכרי וכיון דלחומרא דינו כישראל חשיב פ"ר בישראל עיי"ש שהאריך בזה, והנה לפימש"כ אכתי קשה נהי דיצא מתורת נכרי מ"מ הא לכלל ישראל אכתי לא בא והאיך הוי פ"ר בישראל, אך כבר קדמו בזה כ"ק אדמו"ר זצללה"ה באבני נזר יו"ד סי' שד"מ ושם מבואר דבטבילה נעשה ישראל אלא דאסור לישא בת ישראל עד שימול עייש"ה, ולפי"ז אתי שפיר מה דנקרא פ"ר בישראל, [ואע"ג דכל היכא דכתיב בני ישראל ממעטינן גרים יש לחלק בין בני ישראל לבישראל דבני ישראל לא הוי אבל הוא עצמו נחשב ישראל ועי' תוס' מנחות (ס"א:

) ד"ה אין]:

ולפענ"ד הי' נראה ליישב באופן אחר עפי"מ דאמרי' בגמ' לוי' שילדה בנה פטור מחמש סלעים מ"ט בפטר רחם תלה רחמנא, הרי דאף שהבן ישראל ומצד עצמו הי' בדין לפדותו מ"מ בתר אמו אזלי' וכיון שהיא אינה ישראלית לא נחשב פ"ר בישראל, וא"כ ה"ה להיפוך כשהאם ישראלית אף שהבן הנולד עדיין דין נכרי עליו חייב בפדיון לכשימול כיון דנולד מישראלית, ואף דישראלית אשת כהן או לוי שילדה בנה פטור מפדיון ולא אמרי' דהוי פ"ר בישראל, הרי דלהיפוך לענין חיוב לא אזלי' בתר פטר רחם רק בעי' שהוא עצמו יהי' ג"כ ישראל, התם טעמא אחרינא יש לפוטרו דאף דבשעת לידה חלה עליו קדושת בכורה מ"מ אחר הלידה כיון שהוא לוי מחמת שאביו לוי הוא מפקיע את עצמו וזהו פדיונו כדאמרי' בפ"ק דמכלתין דבכורי לויים במדבר הפקיעו את עצמם, וה"ה לזה דאף דבשעת הלידה לא הי' לוי וחל עליו חיוב פדיון מ"מ כיון שלאחר הלידה נעשה לוי הוא מפקיע את עצמו, משא"כ בנכרי דלא שייך זה שפיר חייב בפדיון משום דנולד מישראלית ובתר אמו אזלי' כנ"ל: