ראשית בכורים (בכורות) קעג

אך אי נימא דכל הני דחשיב כאן פסולין מה"ת אתי שפיר דפסול דהתם אינו אלא מדרבנן כדמשמע מלשון אינו ראוי לשמש ולא כתב שהוא פסול לשמש [וגוף דברי רש"י ז"ל שם צע"ק דבש"ס מנחות (י"ח.) מייתי לה רק לענין חלוקה ואכמ"ל]:

הרי מוכח מכל הנ"ל דהמטמא למתים פסול מה"ת, וצריך להבין שורש הפסול הרי מ"מ עכשיו טהור הוא:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהנה בטומאת כהנים איכא ל"ת ועשה, ל"ת, לנפש לא יטמא, ועשה דקדושים יהיו [עי' ב"מ ד"ל.] וכהן שאינו נזהר מטו"מ ורגיל לטמא עצמו בכל פעם, אף בהיותו טהור, נחשב מבטל עשה דקדושים יהיו, דקדושים הייני מובדלים ופרושים. והרי הוא אינו מובדל מטומאה כיון דאם תזדמן לפניו לא ימנע מלטמא [דוגמא לעשה דמשמרת תרומתי דאם נמנע מלשמרה עובר בזה אף שבפועל לא נטמאת דמ"מ השמירה נעדרת וה"ה כאן דמ"מ הקדושה נעדרת במה שאינו משמר עצמו מטומאה] ועי' זבחים י"ז.) דמהך קרא דקדושים יהיו ולא יחללו ילפי' דטבול יום מחלל עבודה, הרי דקרא קאי לענין פסול עבודה וא"כ ה"ה דנוכל למילף משם דמי שהוא מטמא למתים פסול לעבודה כיון דאינו בכלל קדושים יהיו, והא דאינו מחלל עבודה כטבו"י, אפשר משום שאינו פוסל בתרומה כדאמרי' בזבחים שם עיי"ש אבל מ"מ פסול לכתחילה שמעינן משם ואכתי צ"ע טובא בזה כי הוא מילתא חדתא ולא באתי רק להעיר:

(שם) בגמ', תנא נודר ועובד וכו' פירש"י אעפ"י שעדיין לא גירש מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה, צריך להבין למ"ל היא ממנו ואמאי לא סגי בהוא ממנה:

וי"ל דלכאורה כיין דחשוד לעבור על לאו דגרושה לכהן אף אם ידיר הנאה לא יועיל כמש"פ המחבר ביו"ד סי' ב' ס"ג במומר לתאבון ששחט אפי' נשבע ששחט יפה אינו נאמן דבאותו דבר חשוד הוא אף על השבועה ומקורו מדברי הרשב"א והריב"ש עיי"ש לזה העצה שידיר שגם היא לא תהנה ממנו, וא"ת מה נרויח בזה הרי גם היא חשודה על לאו זה כמוהו דכל היכא שהוא מוזהר היא נמי מוזהרת:

אך עי' תוס' נדרים (ד"צ:

) שהקשו וא"ת טמאה אני לך אמאי לא מהימנא הא שויתה נפשה חתיכה דאיסורא וכו' ותירץ הרא"מ דלא מצינו זונה שהיא אסורה לינשא לכהן דהוא מוזהר עלי' אבל היא אינה מוזהרת עליו, והתוס' הקשו על הרא"מ הא קימ"ל דכל היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת עיי"ש, ובכדי ליישב דברי הרא"מ ז"ל נלפענ"ד שתפס דאף דמקרא דלא יקחו ילפינן דהיא נמי מוזהרת מ"מ אזהרתה הוא רק בסוג לפ"ע לת"מ כיון דאין האיסור מחמת עצמה רק מחמתו, ואף דבלא"ה עוברת אלפ"ע, כאן גלי קרא, דחוץ מלפ"ע לת"מ הכללי עוברת בלאו דלא יקחו, אבל גם זה הוא ענין לפ"ע, וכן משמע קצת מלשון הרשב"א יבמות (פ"ד:

) עיי"ש, ומצינו כיוצא בזה לענין רבית דכל היכא שאין המלוה עובר אין הלוה מוזהר על לא תשיך כמש"כ בסה"ת הובא בט"ז יו"ד סי' קנ"ט ס"ק ג' בהא דמומר מותר להלוותו ברבית עיי"ש, הרי אף דלא תשיך לאו מיוחד הוא מ"מ כיון דאין האיסור מחמת עצמו הוי סוג לפ"ע לת"מ, וע"כ כל שאין המלוה מוזהר אין הלוה עובר משום לא תשיך, וה"ה בזה דאם הוא אינו מוזהר, היא אינה עוברת משום לא יקחו ואף דלפי דברי' שהיא אסורה לו הרי היא מכשילתו באיסור ואיכא גם משום לפ"ע, אך הרא"מ ס"ל דאיסור לפ"ע לת"מ אינו מפני שמכשילו בפעולת האיסור אלא מפני שמכשילו בעונשו של איסור שיענש עליו בזה ובבא, כדמבואר ג"כ ברש"י ע"ז (ד"ו.) ד"ה ולפני ובט"ז יו"ד סי' קמ"ח ס"ק ג' עיי"ש ועי' תוס' יבמות (מ"ז.) ד"ה אין ובחידושי חמדת שלמה שם מבואר להיפוך ואכמ"ל]:

וא"כ י"ל דרש"י כאן אזיל בשיטת הרא"מ דאזהרתה היא בסוג לפ"ע, ועי' דרישה יו"ד סי' א' במש"כ הכלבו דנשים שוחטות לעצמן אבל לא לאחרים דנשים מפני שדעתן קלה לא זהירי בלפ"ע כל כך, וכן מבואר בר"ן פ' יוהכ"פ בהא דאין עושין דברים הללו לא ע"י נשים ולא ע"י כותים מפני שמצטרפין לדעת אחרת עיי"ש, וע"כ אם ידור שלא יהנה ממנה לא יועיל כל כך דכיון שהוא חשוד על לאו דפסולי כהונה יש לחוש שלא ישגיח גם על איסור הנדר באותו דבר, והיא כיון שחשודה אלפ"ע [במקצת עכ"פ] חשודה ג"כ אלאו דלא יקחו, ע"כ העצה שידיר שגם היא לא תהנה ממנו דזה הוי איסור מחמת עצמה ולאיסור מחמת עצמה לא נחשדה עד עכשיו, ודו"ק, ואף שהיא דרך רחוקה קצת נכנסתי בפרצה דחוקה לבאר דברי רש"י ז"ל ומי שדעת רחבה יפרש באופן מרווח יותר:

פרק שמיני (דף מ"ו) במשנה נתגיירה מעוברת, פירש"י ובעלה עמה וילדה הוי אותו ולד בכור לכהן דפ"ר הוא בישראל, ולא לנחלה דהורתו שלא בקדושה ולאו בר נחלה הוא, וזרע מצרי רחמנא אפקרי' דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ע"כ, ובתוס' הקשו דבלא"ה לאו בר נחלה הוא דגר שנתגייר כקטן שנולד, ואדרבא בהיותו נכרי בר נחלה הוא דעכו"ם יורש את אביו, אך כיון שנתגייר הוי כקטן שנולד עיי"ש, ולפענ"ד י"ל דרש"י לשיטתו דהנה התוס' כתבו כאן דהא דאמרי' בפ' נושאין על האנוסה הא דאמור רבנן אין אב למצרי משום דרחמנא אפקרא לזרעי' דמצרי ותמוה אמאי לא סגי בטעם גר שנתגייר כקטן שנולד, ותירצו דאי לאו טעמא דרחמנא אפקרי' לזרעי' הי' לנו לאסור מדרבנן משום דאתי לאחלופי בישראל עכתו"ד ז"ל, אבל ברש"י יבמות שם פירש דבהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא שייך לומר כקטן שנולד:

וטעמו של רש"י ז"ל אפשר עפימש"כ המהר"ל בגו"א עה"פ ויבכו העם על משפחותם על עסקי משפחות שנאסר להם ואמאי לא נימא שמותרין בקרובותיהם משום גר שנתגייר כקטן שנולד, ותירץ דזה לא שייך רק בנתגייר ברצון אבל בשעת מתן תורה שהי' באונס דכפה עליהם הר כגיגית לא הוי כקטן שנולד, [וה"ה בגר שלידתו בקדושה כיון דגריתו היתה באונס עי"מ שנתגיירה אמו לא הוי כקטן שנולד, הילכך פירש הטעם משום דרחמנא אפקרי' לזרעי', ואף דלענין נחלה לא אפקרי' לזרעי' דהא נכרי יורש את אביו מה"ת חידוש הוא שחדשה תורה לענין ירושה ולא ילפי' מינה לשאר מילי וזהו רק לענין חלק פשוט דשייך אף בנכרי, אבל חלק בכורה דלא שייך בנכרי זה ודאי אינו נוטל, דבשלמא אי לא אפקרא לזרעו והבן מתיחס אחריו לכל מילי, וגם כקטן שנולד לא שייך כנ"ל, שפיר הי' נוטל אף חלק בכורה, אך כיון דרחמנא אפקרי' לזרעי' הרי אינו מתיחס אחר אביו, הילכך אף דחלק פשוט נוטל