ראשית בכורים (בכורות) קעא

שוב נתתי אל לבי דאין ראי' מכאן לפסול עבודת קטן בדיעבד דאפשר דקרא איצטרך לקטן שיש לו דעת כגון מופלא הסמוך לאיש וכיו"ב, דיכול להפריש קרבן ואעפי"כ פסול לעבודה מטעם שאינו איש דמאיש נתמעט כל שלא הביא ב' שערות אפי' אם יש לו דעת, ועי' פי"ב דפרה מ"י הכל כשרים להזות חוץ מטומטם ואנדרוגינוס ואשה וקטן שאין בו דעת, ובתוסיו"ט שם דאף דהזאה צריכה כוונה מ"מ קטן שיש בו דעת כשר אלא דלענין קידוש ממעטי' מאיש אפי' קטן שיש בו דעת, וכ"מ מהא דפירש"י כתובות (ע"ג:

) דקטן אין קדושיו כלום דכי יקח איש כתיב עיי"ש, ולכאורה הא בלא"ה אינו בר דעת ולקדושין בעי' כוונה ורצון, אע"כ דמשכחת לה קטן בר דעת דאי לאו דגלי קרא איש לא הי' אפשר למעוטי, ועי' כ"מ פ"ב מה' ק"פ ה"ד:

ובגוף הדין אם קטן מחלל עבודה צ"ע לדינא דאף שמלשון התו"כ מוכח כן הרי מלשון הגמ' חולין (כ"ד:

) משמע קצת להיפוך מדלא קתני מאימתי עבודתו כשרה אלא מאימתי כשר לעבודה, ומד' הרמב"ם אין שום הכרע:

שם) ושנעבדה בהן עבירה ושהמית את האדם, התוסיו"ט הביא נ"א דלא גריס לה, וכתב משום דאמרי' כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, אך בתוס' יבמות (ד"ז.) מפורש דרוצח עבודתו כשרה, וכבר השיג המלמ"ל פ"ט מביאת מקדש על התוסיו"ט מדברי התוס' הנ"ל, אמנם בתוס' שם ובתוס' סנהדרין (ל"ה) מבואר רק דרוצח אינו מחלל עבודה אבל מ"מ משמע דלכתחילה לא יעבוד, ועי' רא"מ עה"ת פ' משפטים פכ"א פי"ד, וא"כ שפיר לא גרסי' כאן ושהמית את האדם דזה פוסל אף באדם לכתחילה אלא שאם התחיל בעבודה רשאי לגומרה, וכדפירש"י יומא (פ"ה:

) שאם התחיל בעבודה משלים עבודתו, ועי' תוס' יומא (י"ג:

) ד"ה הי' שהקשו על רש"י שפירש בהא דאונן לר' יוסי יגמור דקאי על כהן הדיוט, האיך אפשר לומר שיגמור והרי אונן מחלל עבודה עיי"ש, ומשמע דאם לא הי' מחלל עבודה אף שלא הי' רשאי לעבוד מה"ת הוי אתי שפיר הא דאם התחיל בעבודה גומרה דכל שהתחיל חשוב כדיעבד ומניחין אותו לגמור, וא"כ גם ברוצח דדרשי' מקרא דמעם מזבחי ולא מעל מזבחי שאם התחיל בעבודה גומרה, אינו מוכרח רק שאינו מחלל עבודה אבל לכתחילה אפשר דאסור לעבוד מה"ת*):

ואף דלכאורה יש להשיב אם איתא דרוצח אסור לעבוד מה"ת יחלל עבודה ג"כ מקו"ח דבע"מ, דהא בתוס' זבחים (ט"ז.) ד"ה מה הקשה הר"ר אפרים כהן גזלן יהא פסול לעבודה קו"ח מבע"מ שכשר לעדות ואם עבד חלל, ולאו קושיא הוא כיון דגזלן אינו מוזהר לא אתי מינייהו עכ"ל עיי"ש, וא"כ רוצח אם איתא דמוזהר לילף מינייהו שיחלל משום דפסול לעדות, אע"כ דאף לכתחילה כשר מה"ת, ואין לומר דהא דבעי' שיהא מוזהר היינו באיסור לאו, משא"כ לרוצח דאף אי נימא דמוזהר שלא לעבוד אינו בלאו דהא ליכא אזהרה מפורשת בתורה רק דמצד הסברא שמעינן לה [כדפירש"י סוף פ' יתרו עה"פ כי חרבך הנפת עליה ותחלליה שאינו בדין שיניף המקצר על המאריך עיי"ש, וכ"ש בכהן העובד אם הוא רוצח שאינו ראוי לעבודה, ועי' זוה"ק פ' פנחס ד' רכ"א ד"ה ושם] או מקו"ח דנשיאת כפים כמש"כ התוס', וא"כ אין לומר שרוצח יחלל עבודה מקו"ח דבע"מ דאכתי איכא למיפרך שכן אינו מוזהר:

אך עי' בתוס' זבחים שם ד"ה היכן, תימא נימא מוהקריבו ב"א דדרשי' מקבלה ואילך מצות כהונה עיי"ש, הרי דאף מחמת זה חשוב מוזהר אע"ג דליכא לאו כיון דמ"מ מבואר בתורה שאינו רשאי לעבוד, וא"כ ה"ה לרוצח ומדאינו מחלל ע"כ דליתא לקו"ח, וכמש"כ התוס' שם בתירוץ הב' דנ"כ שאני דאין קטיגור נעשה סניגור:

שיב נתתי אל לבי דלק"מ שאפשר דאיתא לקו"ח ושפיר אינו רשאי לעבוד מה"ת, והא דלא ילפי' שיחלל מקו"ח דבע"מ, הוא משום דגלי קרא מעם מזבחי ולא מעל מזבחי, ואדרבא בזה יש לתרץ ג"כ קו' הר"ר *) הגה"ה ודרך אגב עלה בלבי ליישב קו' התוס' ע"ד רש"י הנ"ל דלכאורה היא קושיא עצומה כיון דכהן הדיוט אונן מחלל עבודה אמאי לא יפסיק עבודתו, אך י"ל דהנה בש"ס קדושין (ס"ו:

) מבואר דר' טרפון מדמה כל הפסולין לחלל כמו שבחלל אם הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או ב"ח עבודתו כשרה ה"ה בכל הפסולין לעבודה, ורע"ק מדמה כל הפסולין לבעל מום שאם עבד חילל אף אם נודע לו הפסול בשעה שהתחיל בעבודה, ובתוס' שם ד"ה אמר דאם טבל הכהן במקוה שהיתה בחזקת כשרה ועבד עבודה ואח"כ באו עדים והעידו שהיתה חסרה בעת הטבילה עבודתו כשרה לר' טרפון מידי דהוי אבן גרושה ובן חליצה עיי"ש, והנה טמא מחלל עבודה כדאיתא בזבחים (ט"ו:

) ואעפי"כ אם הי' עובד בחזקת טהור ואח"כ נודע שהוא טמא עבודתו כשרה הרי דמדמה טמא לחלל וה"ה לשאר פסולין:

[ובחידושי למס' יבמות (דף קי"ח:

) בתוד"ה בת שם בארתי הדבר באריכות בס"ד דרע"ק ור' טרפון לשיטתם אזלי, רע"ק מדמה כל הפסולין לבע"מ, ור"ט מדמה להו לחלל]:

ולפי"ז י"ל דר' יהודה ור' יוסי דפליגי ביומא שם בכהן שהי' עומד ומקריב ישמע שמת לו מת ר"י ס"ל מניח עבודתי ויוצא ור' יוסי ס"ל יגמור, מחלקותם תליא במחלו' דרע"ק ור"ט הנ"ל, דר' יוסי ס"ל כר"ט דכל הפסולין ילפי' מחלל הילכך גבי אינן נמי הדין כן דאם לא ידע בשעה שהתחיל לעבוד שהוא אונן עבודתו כשרה הילכך גומר עבודתו ועי' בחי' מהרי"ט קדושין שם שכתב דהא דר' טרפון יליף טמא מב"ג וב"ח ולא מבע"מ, משום דבע"מ לא הותר מכללו, ולפי"ז אפי' אי נימא דר"ט לא יליף כל הפסולין מב"ג וב"ח מ"מ אונן שפיר יליף דהא הותר מכללו לגבי כה"ג כדאיתא בזבחים (ט"ז:

) עיי"ש ור' יהודה ס"ל כרע"ק דדוקא בחלל גלי קרא אבל שאר פסולין ילפי' מבע"מ:

וא"כ אתי שפיר מה שפירש"י דקאי על כהן הדיוט, ומה שהק' התוס' דבתוספתא מפורש דכהן הדיוט מניח עבודה ויוצא, י"ל דסתם תוספתא הוא אליבא דרע"ק כדאמרי' בסנהדרין (פ"ו.) סתם תוספתא ר' נחמי' וכולהו אליבא דרע"ק, ורע"ק לשיטתו ס"ל שפיר דמניח עבודתו ויוצא, אבל ר' יוסי כר' טרפון ס"ל ואף דגבי ב"ג וב"ח לא מצינו אלא שאם עבד כבר ואח"כ נודע שהוא חלל עבודתו כשרה אבל שלא יפסיק עבודתו אם נודע באמצע עבודה לא שמענו, וברש"י קדושין שם מבואר להיפוך שפי' אהא דעומד ומקריב ע"ג