ראשית בכורים (בכורות) קע

משא"כ בזקן וחולה ומזוהם דילפי' מקרא דמן הצאן וכו', שאינו כתיב בפרשת מומין, דאל"כ אף טרפה יפסול באדם מהך גז"ש, אע"כ משום דלא נכתב בפ' מומין לא קאי הגז"ש עלה וא"כ אמאי פסול באדם, אע"כ דהפסול הוא משום הקריבהו נא לפחתך, וא"ת כיון דזקן חולה ומזוהם פסולין אף באדם משום הקריבהו נא וכו' למ"ל קרא גבי בהמה, הא לא קשיא דפסול הקריבהו נא אינו אלא מדברי קבלה דהא גבי בע"מ נמי שייך הקריבהו נא וכו' ואעפי"כ כתיב בתורה, וה"ה לזקן וחולה ומזוהם:

נמצא לפי"ז דבאדם הוא פסול רק מדברי קבלה וגבי בהמה פסול מה"ת, ואף דלענין דינא אין נ"מ כלל דאף משום הקריבהו לפחתך פסול בדיעבד כדמבואר ברש"י זבחים (ל"ה:

) דפסול מחוסר אבר בעופות הוא מהקריבהו לפחתך, ועי' ב"ב (צ״ז:

) דיין שנתגלה פסול משום הקריבהו נא, הרי דמזה ילפי' אף לענין דיעבד, וא"כ קשה הא דמבואר כאן דשכור פסול משום שאינו שוה בזש"א ואינו מחלל עבודה ואמאי לא יפסול משום הקריבהו לפחתך, ומטעם זה תהי' עבודתו פסולה אף בדיעבר:

ואולי י"ל דמשום הקריבהו נא אינו פסול בדיעבד רק היכא דהפסול הוא בגוף האדם או בגוף הקרבן, משא"כ בשכור שפסול זה, רק לפי שעה ואח"כ עובר אינו מחלל עבודה, ולפי"ז יש מקום לומר דאף כאן הפסול הוא משום הקריבהו, ואכתי צ"ע בזה לעת הפנאי:

(שם) במשנה, אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו. ובגמ' מאי אותו וא"ב אילימא אהרן ובניו וכו', ומוקי לה כחנניא, יש להעיר הא אוא"ב אינו פסול עצמי אלא מדאסרה תורה לשחטו היום ולמחר שרי נכנס תחת סוג מחוסר זמן, וענין מחוסר זמן שייך אף באדם, בקטן שפסול לעבודה, ואעפי"כ עבודתו כשרה [בדיעבד בשאר עבודות חוץ משחיטה דלא שייך בהם פסול מתעסק] כדמבואר בחולין (כ"ד:

) איש מזרעך לדורותם מכאן אמר ר"א קטן פסול לעבודה ואפי' תם, מאימתי כשר לעבודה משיביא ב' שערות, פירש"י דהכי משמע איש הוא דבעי מומא לאפסולי הא קטן אפי' תם לא יגש עיי"ש, והנה לימוד זה דקטן דמי ממש ללימוד הפסולין מחמת אינן שוין בזש"א דילפי' ג"כ מדכתיב כל איש אשר בו מום מזרע אהרן איש השו' בזש"א הוא דבעי מום הא מי שאינו שוה בזש"א בלא מום נמי מיפסל עי' לעיל (מ"ג.) וברש"י שם, וכמו דהפסולין מחמת שאינם שוין בזש"א לא מחלי עבודה מדכתיב מום בו ולא יחלל, הרי דהחילול קאי רק על בע"מ, ה"ה לקטן שעבודתו כשרה בדיעבד, הרי דמחוסר זמן כשר באדם, וא"כ הו"ל למיתני מחו"ז כשר באדם ופסול בבהמה:

[ובאמת קשה להבין הא אוא"ב דומיא דבהמה לא שייך באדם כלל דהא איסור אוא"ב הוא מחמת שנשחט הראשון אפי' אם הי' חולין וזה לא שייך כלל באדם ואין זה משום שהפסול אינו נוהג אלא משום דלא שייך כלל, וביותר קשה לפי המבואר משיטת רש"י ורמב"ן חולין (ע"ד:

) דולד של בן פקוע כשר לקרבן, דרש"י מפרש דב"פ פסול לפסח מטעם יוצא דופן, והתוס' הק' דא"כ לר"מ האיך פודין בו, והרמב"ן מקיים פירש"י ז"ל, והק' על התוס' דהא ע"כ יוצא דופן מפסל אף לר"מ, ומבואר דלשיטת התוס' משכחת שלא יהי' יוצא דופן ואעפי"כ יופסל מטעם שחוט כגון בבן של ב"פ, ולרש"י ורמב"ן בן ב"פ כשר כיון שאינו יוצא דופן, ומה שהוא שחוט לית לן בה דשחוטה אינה מוכרחת מצד עצם הקרבן וכמה שבארתי בעזה"י בחידושי שם, וא"כ משכחת לה שפיר שיהי' מותר להקריב אותו וא"ב ביום אחד, וא"כ מה חידוש הוא שאינו נוהג באדם הא הטעם הוא משום דלא שייך באדם, ואם יצויר בבהמה אופן דלא שייך ג"כ אינו נוהג וצ"ע בזה]:

ומוכרח לתרץ דהתנא נקיט כאן רק הנך דכשרין באדם לכתחילה, וקטן כיון דלכתחילה פסול לעבודה אף דפסולו לכתחילה אינו מצד מחו"ז אלא משום שאינו איש, מ"מ כיון שלכתחילה לא יעבוד יהי' מאיזה טעם שיהי' לא קתני הכי:

שוב ראיתי בתו"כ פ' אמור, איש מזרעך וכו' הא תינוק פסול אעפ"י שהוא תמים מאימתי עבודתו כשרה משיביא ב' שערות עייש"ה, ומדקתני לשון מאימתי ״עבודתו כשרה״ משמע דקטן עבודתו פסולה בדיעבד, ואם האמת כן הוא לפי הנראה הא דעבודתו פסולה משום דהוי מחוסר זמן דאל"כ מ"ש מהפסולין מחמת שאינם שוין בזש"א דילפי' ג"כ מלשון זה ואעפי"כ לא מחלי עבודה, אע"כ משום דקטן כיון דעכשיו אינו ראוי לעבודה ויוכשר לאחר זמן נכנס תחת סוג מחו"ז וילפי' אדם מבהמה ואף דלענין מומין עבדינן צריכותא לעיל (מ"ג.) ואי לאו דגלי קרא לא היי ולפי' מהדדי מ"מ בתר דגלי קרא במומין שוב אפשר ללמוד לענין מחו"ז מהדדי, ועי' חולין (ד"פ:

) דלאו דמחו"ז הוא מדכתיב ושור ושה שרוע וקלוט וגו' לימד על כל פסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה, הרי דמפרשת מומין מרבינן לה, וע"כ אפשר דכמו שהוקשו לענין מומין כדאמרי' בגמ' דמילף ילפי מהדדי הוקשו גם לענין מחו"ז, ואם כנים הדברים אתי שפיר בפשיטות הא דלא נקיט כאן מחו"ז, דמחו"ז באמת פסול אף באדם אלא דאוא"ב לא נחשב אצלו מחו"ז כמו דחשוב גבי בהמה:

ואולי י"ל עוד טעם אחר בהא דקטן עבודתו פסולה בדיעבד לפימש"כ התוס' זבחים (ט"ז.) בשם הר"ר אפרים שהק' כהן גזלן יהא פסול לעבודה קו"ח מבע"מ שכשר לעדות ואם עבד חילל, ותירץ כיון דגזלן אינו מוזהר לא אתי מינייהו עיי"ש, וא"כ קטן שמוזהר [ועי' תוס' שם ד"ה היכן דלא בעי' אזהרת לאו] שפיר נוכל למילף מקו"ח דבע"מ דמחלל עבודה דהא קטן פסול לעדות, ואף דבקטן לא שייך מוזהר דלאו בר אזהרה הוא, עי' סנהדרין (נ"ה:

) קטן חיובא נמי מיחייב ורחמנא הוא דחס עלי', ועוד דלפי הנראה מוזהר לאו דוקא אלא כיון שהתורה פוסלתו שוב נוכל למילף מבע"מ שיחלל עבודה בדיעבד:

עוד י"ל טעם אחר בהא דקטן עבודתו פסולה דהנה אין הכהן עובד תחילה עד שיביא עשירית האיפה משלו, אלא דבדיעבד אם עשה עבודה בלי עשירית האיפה עבודתו כשרה כדאיתא בירושלמי פ"ז דשקלים וברמב"ם פ"ה מכלי המקדש, ואם איתא דקטן רק לכתחילה אינו עובד למ"ל למעטו מאיש מזרעך וכו' תיפוק לי' דעדיין לא הקריב עשירית האיפה דקטן לאו בר אתויי קרבן הוא דכל הקרבנות צריכין דעת [עי' נדרים (ל"ה:

) הכל צריכין דעת חוץ ממחו"כ, ועי' ערכין (כ"א.) ועי' רמב"ם פ"ט מה' שגגות ה"ג ואינו מביא עד שיגדיל ויהי' ב"ד] אע"כ דקרא אתי לפסול עבודתו בדיעבד ועי' מלמ"ל פ"ה מכלי המקדש הט"ז הביא גירסת התו"כ דבלי עשירית האיפה עבודתו פסולה, והעלה דט"ס הוא, ולפי הנ"ל כן מוכרח מהא דאיצטרך למעט קטן מעבודה, דאם איתא דבלא מנחת חינוך עבודתו פסולה תיפוק לה מטעם זה: