ראשית בכורים (בכורות) קסט

ועבוד בשמאל, וכל שאינו שמאל כשר אף שאינו ימין, ועי' מנחות (ס"ט:

) גבי חיטין שירדו בעבים, אי מושבותיכם ממעט רק ההיפוך שהוא חוץ לארץ או כל שאינו מא"י] והנה השולט בב' ידיו, אף שעל ימין שלו אין שם ימין שאין בו כח יותר מבשל שמאל, כדרך ימין כל אדם, מ"מ שמאל ג"כ לא הוי, הילכך חכמים מכשרי כיון שאינו שמאל, ורבי דפוסל ס"ל דכל שאינו ימין פסול, וזהו שאמר כחישותא אתחלא בימין דמ"מ אינו נחשב ימין משום כחישותא:

והא דאטר פסול אליבא דכ"ע, ולכאורה אי נימא דימין בא לשלול רק שלא יהי' שמאל אמאי לא יעבוד בימין כל אדם הרי אף שאינו נחשב ימין מפני חלשותו, מ"מ שמאל ג"כ לא הוי, דכמו דאמרי' דכח הימין שהוא בשמאל לא נחשב ימין, כ"כ נימא להיפוך דכח השמאל שבימין לא נחשב שמאל, אך זה אינו דרק על תוספות הכח שבשמאל, י"ל דחשוב כמי שאינו כיון דנתחדש אצלו כח שלא שייך אליו, אבל על הכח של שמאל הנשאר בימין אין לומר דהוי כמאן דליתא דאין בו שום התחדשות, אדרבא כח זה שיש לו שייך אליו, אלא שחסר לו התוספות כח של ימין (וסברא זו דתוספות חשוב התחדשות אבל לא גרעון מצינו בפסחים (פ"ו:

) דאם נסתלקה המחיצה מביניהם חשוב ב' מקומות אבל לא בנפרסה מחיצה ביניהם עיי"ש] וכיון דבימין ליכא התחדשות הרי כח שבו נשאר במקומו ויש לו דין שמאל מפני, שאין לו שם רק כח של שמאל, הילכך פסול לרבנן כשמאל, אבל השולט בשתי ידיו כיון דש לו בימינו כל כחו, אין שם שמאל עליו, ואף דימין ג"כ לא הוי משום דאין לו חשיבות ימין מ"מ כל דלא הוי שמאל כשר:

והנה להסוברים דאטר פסול מטעם בע"מ ועי' רשב"א חולין (צ"ב.)] וא"כ בשולט בב' ידיו לרבי ע"כ ג"כ הפסול מטעם מום דכחישותא הוא דאתחלא בימין, וקשה הא הוי מום שבסתר, ואי משום דניכר ממלאכתו ששולט בשמאל כבימין, הרי מ"מ בשעת עבודה אינו ניכר שהוא עובד רק בימין, ועכ"פ יכול לעשות שלא יהי' ניכר, ושוב דמיא להך דכתובות (ע"ה.) דריח הפה לא הוי מום כיון דנקט פלפלא ועביד עבודה ועי' ריטב"א שם] אך י"ל עפימש"כ לעיל גבי נכפה דפסול אף בהיותו בריא משום דמפרסמא מילתא וחשוב מום שבגלוי לעולם אף בהיותו בריא, א"כ גם בשולט בב' ידיו אפשר דמפרסמא מילתא וחשוב מום שבגלוי לעולם:

(שם) במשנה, החרש והשוטה פסולין באדם, וכו', עי' מנח"ח מצוה ער"ה, שהק' אמאי מני להו בין הנך פסולין שאינם שוין בזש"א דלא מחללי עבודה הא מעשה שוטה הוי כמתעסק כבש"ס חולין י"ב, ומתעסק בקדשים פסול, ולא מצינו חילוק בין ד' עבודות דפוסל בהם של"ש לשאר עבודות, והניח בצ"ע ועי' אבני נזר חאו"ח סי' רס"א שתירץ דמתעסק אינו פסול רק בשחיטה ולא בשאר עבודות דרק בשחיטה גלי קרא ולא נוכל למילף שאר עבודות מינה עייש"ה, ולפענ"ד מבואר כן להדיא בש"ס זבחים (ד"ס.) ואמר רבא מודה ר"י בדמים דאע"ג דס"ל לר"י כל העזרה מקדשת ה"מ להקטיר חלבים אבל לזריקת דמים לא, ומייתי ראי' מהא דאמר ר"י כוס הי' ממלא מדם התערובות שאם ישפך דמו של אחד מהם נמצא זה מכשירו, ואס"ד כולה עזרה מקדשת הא אתעבידא לי' מצותו, ודחי דילמא משום דקסבר שפיכה מכח אדם בעי' עייש"ה, ואם איתא דמתעסק פסול בזריקה הרי אין לך מתעסק גדול מזה שנשפך מאליו, והאיך הוי ס"ד להכשירו, ואף הש"ס לא דחי אלא משום דילמא שפיכה מכח אדם בעי' והיינו כח גברא אבל כל שאתי מכח גברא אין קפידא אף אם הוא מתעסק, ואף זה רק בדרך דילמא, הא מבואר להדיא דבזריקה לא שייך פסול מתעסק, ומוכרח דרק בשחיטה גלי קרא ולא בשאר עבודות:

(שם) בגמ' שכור מחיל עבודה גבי מומי דמחלי עבודה בעי למיחשב', קשה לי הא פסול שתויי יין אינו מטעם מום רק הוי פסול אחר לגמרי ואיך שייך לחשבו בין המומין, ומ"ש מערל וטמא ושלא רחוץ ידים ורגלים וכיו"ב דלא חשיב בהדי מימין [ועי' רשב"א חולין (צ"ב.) בשם הרמב"ן שהוכיח דפסול אטר אינו מטעם בע"מ מדלא חשיב לי' במתני'] ולגירסת השיטמ"ק אתי שפיר קצת דיש לפרש בלשון בתמי' עיי"ש, אך לפי גירסת רש"י קשה וצ"ע:

(שם) בגמ' בשאר דברים המשכרים ודלא כר"י מבואר מכאן דפסול שכור של שאר דברים המשכרין הוא משום דאינו שוה בזש"א, ויש להעיר הרי שכור נקרא כשאינו יכול לדבר בפני המלך כדאיתא בעירובין (ס"ד) דפחות מזה נקרא שתוי ולא שכור עיי"ש, וכיון שאינו יכול לדבר בפני המלך ליפסל לעבודה מטעם הקריבהו נא לפחתך, ואין לומר דהקריבהו נא לפחתך שייך בנקרבין ולא במקריבין, דהא בזוה"ק פ' אמור דצ"א מבואר דאף בכהנים שייך פסול הקריבהו נא וכו', והובא במג"א סי' נ"ג, ואף דהרמב"ם כתב דטרפה פסול לקרבן משום הקריבהו נא לפחתך, וגבי אדם תנן דטרפה כשר הרי דבאדם לא שייך פסול זה, י"ל דטרפה באדם אינו ניכר מבחוץ, ואף דנודע הדבר עפ"י רופאים מ"מ כיון שאינו ניכר כלום מבחוץ לא שייך הקריבהו נא וכו', משא"כ בבהמה דבשעת הקטרה כבר הוכר הטרפות ואף דהקטרה אינה מעכבת מ"מ בעי' שבשעת שחיטה יהי' ראוי להקטיר כמש"כ התוס' יומא (כ"ט.) עיי"ש וכיון שלאחר השחיטה כשפתחו הבהמה נתודע שהיא טרפה אגלמ"ל שבשעת שחיטה לא היתה ראוי' להקטרה:

ובמ"א כתבתי לפרש דברי הרמב"ם לענין טרפה שפסול לקרבן דקשה למ"ל למימר משום הקריבהו נא ת"ל מהני תלתי קראי דדרשי' במנחות (ד"ו) למעוטי טרפה כמה שתמה הכ"מ, ואמרתי עפי"ד רש"י זבחים (ע"ד:

) ד"ה נפולה דספק טרפה אין להכניס לעזרה משום הקריבהו עיי"ש, וי"ל דגם הרמב"ם קאי על ספק טרפה, ובודאי מיירי באופן שהספק מינכר בה מחיים כנידון דרש"י ז"ל שם גבי נפולה, ולפי"ז לק"מ מהא דטרפה כשר באדם ופסול בבהמה, דבבהמה אף טרפה שאינה ניכרת פסולה מקרא דמן הבקר להוציא את הטרפה או מדרשות האחרות המפורשות בגמ', דאף הרמב"ם מודה דודאי טרפה פסולה מדרשות הללו, וכה"ג באדם כשר, אך אם יהי' חשש טרפה הניכרת מחיים אפשר דאף באדם פוסל משום הקריבהו נא וכו':

ולכאורה יש להביא עוד ראי' דבאדם שייך פסול הקריבהו לפחתך דהא זקן חולה ומזוהם פוסל באדם ג"כ כמש"כ הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש הי"א, ולכאורה מנ"ל לפסול זה באדם הא גבי בהמה ילפי' לה מקרא דמן הצאן מן הכבשים ומן העזים במכילתין (מ"א.) וא"כ באדם דלא גלי קרא מנלן לפוסלו ואין לומר דמגז"ש דגרב וילפת ילפי' לה כדאמרי' לעיל (מ"ג.) דמזה ילפי' ליתן את האמור של זה בזה, זה אינו דגז"ש זו קאי רק על המומין הכתובין בפרשת מומין