ראשית בכורים (בכורות) יז

אך באמת י"ל דבזה גם הרשב"א מודה דמועיל הפקר לחצי חפץ לגוף ופירות, ודוקא בהפקיר הקרקע ושייר הפירות בזה כ' הרשב"א שאינו מועיל מפני שהוא ההיפוך מהפקר דשביעית לגמרי דבשביעית רק הפירות הפקר ולא הקרקע [ואף האילנות אינם הפקר כמש"כ הר"ש פ"ז דכלאים מ"ה] והוא עשה ההיפוך שהפקיר הקרקע ושייר הפירות הילכך אינו מועיל, אבל אם הפקיר חצי חפץ לגוף ופירות שפיר מועיל כיון שלא עשה ההיפוך, ואנן לא בעי' שיהי' דומיא דשביעית ממש, דא"כ האיך מועיל כשמפקיר גוף ופירות הא לא הוי דומיא דשביעית, אע"כ דכל שלא עשה להיפוך מהפקר דשביעית שפיר מועיל, וא"כ לכאו' יש עצה להפקיר האוזן בלבד:

אף י"ל דאם יפקיר אוזן העובר תחול עליו קדושת בכורה מטעם פשטה קדושה בכולה, ולא דמיא לבהמה של ב' שותפין דהתם איכא דעת אחרת המעכבת בדבר עי' קדושין (ד"ז) וברש"י שם, משא"כ הכא בהפקר דליכא דעת אחרת, וכ"ש לפי"ד הרא"ש נדרים (ל"ד:

) בשם הר"א ממיץ דבהפקר היכא שבידו לזכות יוכל להקדיש, וא"כ ה"נ כיון שהוא קרוב לזכות יותר מאחר דהא ברשותו הוא שפיר תוכל להתפשט הקדושה בכולה, ואף דבריטב"א קדושין ובפנ"י שם מבואר דפשטה קדושה בכולה הוא, מטעם מקדיש בעין יפה הוא מקדיש וא"כ בקדושת בכור שהיא קדושה הבאה מאלי' ולא שייך בעין יפה מקדיש אי אפשר לומר פשטה בכולה, אך בש"ס ר"פ ראשית הגז (קל"ה) מבואר דפשטה לאו משום בעין יפה מקדיש, דאי' שם דאפי' אמר בפירוש חוץ מגיזה וכחושה אפי"ה פשטה קדושה בכולה עיי"ש (ודברי הריטב"א ופנ"י צ"ע, ועי' בחידושי לקמן (דכ"ה) ואכמ"ל], וא"כ אף בקדושה הבאה מאלי' כמו בכור שייך פשטה קדושה בכולה:

אך יש לדחות דפשטה בכולה לא אמרי' רק היכא שעל מקצתה חלה הקדושה אף אם לא נימא פשטה כגון ברגלה של זו עולה, דרגל זה עכ"פ קדוש או מועיל פשטה להתפיס הקדושה בכולה (כמה שביארתי בחי' לתמורה (י"א:

)] משא"כ גבי בכור דאי לא נימא פשטה אף על האוזן, אין כאן קדושה כלל, בזה לא שייך פשטה דכל כמה דלא פשטה אין כאן קדושה עדיין שע"י תפשוט הקדושה:

ומצינו דוגמא לזה ברשב"א חולין (ד"ע.) שכ' בזה או דילמא אפי' למ"ד יש לידה לא אמר אלא שאין אני קורא בה בבהמה תאכלו, וקורא אני בה ובשר בשדה טריפה, אבל מ"מ לא איקרי לידה לענין בכור עד שיצא דבפטר רחם תלה רחמנא והרי לא קדשינהו כותלי בית הרחם ולא אויר עכ"ל, ולכאו' דבריו ז"ל סתומים ואינו מובן החילוק בין בכור לאיסור יוצא, וכתבתי בחידושי שם לבאר החילוק דלענין איסור יוצא כשרוב האבר מבחוץ הרי חלק האבר שבחוץ אסור בלי צירוף המיעוט שבפנים, ולענין איסור הרלק שבחוץ אין נ"מ כלל אם שדינן המיעוט שבפנים בתר' או לא, הילכך שפיר אמרי' דשדינן המיעוט שבפנים באר הרוב שבחו שיקבל גם הוא דינו של הרוב, משא"כ לענין בכור ביצא חציו ברוב אבר, הרי החצי שבחוץ אין עליו קדושת בכור עדיין אם לא נצרף אליו גם המיעוט שבפנים, א"כ לא שייך כאן לומר דהמיעוט שבפנים נגרר אחר הרוב שבחוץ, דלשדות המיעוט בתר רוב שייך רק לענין שהמיעוט יקבל דינו של הרוב שהי' לו בלי צירוף המיעוט, ולא לומר שע"י הצירוף יקבל גם הרוב דין אחר, כלומר דאי לא שדינן המיעוט בתר רוב' אבר הרי גם הרוב אבר שבחוץ אינו קדוש כיון דליכא בחוץ רק חצי העובר דלא חשוב כילוד רק ע"י גרירת המיעוט שבפנים יחשב כילוד, ואנן רק גרירה גרידא אמרי' ולא גרירה וצירוף, (ועי' אבני נזר או"ח סי' תפ"ג שכתב סברא כזו לענין ביטול בטעם דלא אמרי' ביטול וצירוף כאחת, אך עי' עירובין (כ"ג:

) לר"ש נמי כיון דנזרע רובו הוי ההוא מיעוטא בטל לגבי רובא וצ"ע]:

וה"ה כאן לענין פשטה דסברת פשטה לא תוכל לפעול ב' פעולות גרירה וצירוף, גרירה על האוזן וצירוף על הבכור כולו שיתקדש:

ולפי"מ שבארנו דמועיל הפקר לחצי חפץ ולא שייך כאן פשטה, הרי יש עצה להפקיר האוזן של הבכור וכ"ש שיש עצה להפקיר האוזן של האם, ולמה הי' צריך להקנותו לעכו"ם, אך לפימש"כ בתשו' עבודת הגרשוני סי' כ"ה דבהפקר יש לחוש להערמה א"ש, וכ"ש בכה"ג שלא הפקירו כולו, (ועי' חת"ס סי' שט"ז שכ' דבהפקר צריך להוציא הדבר מרשותו, ויש להאריך בזה אך אכ"מ, ועי' בירושלמי פ"ב דפסחים ה"ב דבהפקר שדעתו לחזור ולזכות בו אינו מועיל מדרבנן, והובא בתשו' הרשב"א ובד"מ או"ח סי' תמ"ח ועי' פרמ"ג שם] וא"כ אין שום הוכחה מכאן דהפקר חייב בבכורה ובפרט שבתוספתא מפורש להיפוך דבהמת המדבר פטורה מן הבכורה:

(שם) תוד"ה דקא מפקע וכו', פיר"ת דרב מרי נענש לפי שהי' מקנה אזנו של עובר ואיכא הפקעה בגוף העובר אבל הקנאה באם שריא, עי' דוגמא לזה בתוס' כתובות (ד"ג.) ד"ה תינח דקדיש בכספא דהפקר ב"ד הפקר ממילא יהיו כל בעילותיו זנות קדיש בביאה מא"ל, איך יפקיעו ביאה של קדושין, ובשיטמ"ק שם ביותר ביאור וז"ל והתוס' כתבו בתחילת דבריהם תינח דקדיש בכספא חכמים גורמים כשעוקרין הקדושין דליהוי כל הבעילות זנות וא"כ אמאי קאמר תינח דקדיש בכספא, ותירצו דאין גורמין בידים אלא דממילא הוא דכל הבעילות זנות ומש"ה ניחא עכ"ל עיי"ש, הרי דאף היכא שאינו עושה מעשה בידים רק הפקעה מבחוץ, יש חילוק בין היכא דההפקעה היא בגוף הדבר להיכא דההפקעה היא באמצעות דבר צדדי, וה"ה כאן דעדיף טפי, למכור את האם שעי"ז תפקע ממילא קדושת הבכור, משא"כ אם ימכור את הבכור פועל ההפקעה בגוף הבכור, (ועי' תוס' ב"ק (ד"ק.) ד"ה טיהר בסוה"ד מש"כ לחלק בין שורף שטרותיו של חברו לכהנים שפגלו במקדש ודו"ק ועי' ד"מ אה"ע סי' ה' בהא דמותר ליטול כרבלתו של תרנגול אף שמסתרס עי"ז כיון שאינו פועל באברי הזרע]:

עי' תה"ד סי' ע"ר שכתב דא"ז שכתב דמהני מכירת העובר, אפשר דסבר כרשב"ם דמהני היכא דאמר לכשתלד כדאיתא בהגהת אשר"י פ' מי שמת, ושם מבואר דבכה"ג, הקנין חל כשנולד עיי"ש, ולכאורה אינו מובן כיון דלא חל הקנין קודם שנולד האיך חל כשנולד הרי אז באה גם קדושת בכורה שהיא מתנגדת לקנין הנכרי ומחמת דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין חלה הקדושה ולא הקנין כדאיתא בתמורה (כ"ה.) באומר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה דלא חלה קדושת עולה וה"ה כאן דלא חל הקנין:

אך י"ל דאו"ז לא מיירי במוכר כל הבכור, רק שמכר מיעוטו כגון אזנו וכיו"ב כדי להפקיע קדושת בכורה ובזה שפיר חלה המכירה, דבשעה שיצא מיעוטו אכתי לא חלה הקדושה ונמצא שהקנין חל קודם חלות הקדושה, אך גם זה לא יתכן לפי"מ דקימ"ל כרב הונא