ראשית בכורים (בכורות) קסח

ולפי"ז יובן גם כאן דבלקיחה או נתינה בשמאל הרי בהנפעל ליכא שום שינוי, רק בהפועל ע"כ אי לא גז"ש הי' מועיל, אבל בענין לעמוד לשרת כשהוא איטר ואינו עומד ברגל ימין כדרך סתם עמידה, זה נחשב שינוי בהנפעל, דהנה בזבחים (כ"ד.) הואיל ורצפה מקדשת וכ"ש מקדשין, פירש"י הואיל ורצפה מקדשת לעמוד לשרת, ובתוס' שם דמקדשת את האדם לעבוד עבודה כמו שבגדי כהונה מקדשין את האדם עיי"ש, ומשמע דכמו בבג"כ, בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, וקדושת כהונה לענין עבודה מקבל רק ע"י בג"כ [ועי' מש"כ לעיל (מ"ג.) ע"ד ר"ג שם] ה"ה לענין רצפת עזרה דאין לו קדושת כהונה לענין עבודה רק כשהוא עומד ע"ג רצפת העזרה, וכיון שהרצפה מקדשתו הרי הרצפה היא הפועל והאדם היא הנפעל, וכשהוא עומד שלא כדרך עמידה נחשב שינוי בהנפעל, ודו"ק:

אך עי' רש"י שבת (צ"ג:

) שכתב כהן העומד ע"ג כלי או אבן או שים דבר החוצץ בינו לבין הרצפה ועבד עבודתו פסולה דכתיב ושרת ככל אחיו הלוים העומדים שתהא עמידתו כשאר אחיו, ותנא דבי ר"י הואיל ורצפה מקדשת וכ"ש מקדשין מה כ"ש לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כ"ש אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה עכ"ל עיי"ש, הרי תפס שם דמלשון עמידה לחוד לא שמעינן דרך עמידה אלא מדגלי קרא ושרת ככל אחיו ולכאורה דברי רש"י ז"ל סתרי אהדדי:

אך אחר העיון לא קשה מידי, דהנה לכאורה דברי רש"י ז"ל שם תמוהים הא בזבחים (כ"ד.) לא נזכר כלל טעם הראשון מקרא דושרת ככל אחיו רק טעם הב' בלבד דהואיל ורצפה מקדשת וכ"ש מקדשין, ולמ"ל לרש"י ז"ל להוסיף טעם ודרשא מחודשת שלא נזכרה בגמ', והנראה לי בזה משום דבזבחים שם איתא עומד ע"ג כלים ע"ג בהמה ע"ג רגלי חברו פסול, ועבדי' שם צריכותא דאפי' חברו דמינא דאדם חוצץ, וקשה הא קימ"ל מב"מ אינו חוצץ, ולזה הביא רש"י קרא, דושרת ככל אחיו וגו' שתהא עמידתו כשאר אחיו שלא באויר, וכיון דאויר פוסל ובעי' שיגעי רגליו בר פה ע"כ אף מין במינו חוצץ, כמש"כ הרמב"ן בפ"ג דמכילתין, גבי כרכתו אחותו דכל היכא דבעי' נגיעה אף מב"מ חוצץ ומדוקדק לפי"ז לשון רש"י שכתב ע"ג כלי או אבן או שום דבר, פי' אפי' דבר שהוא מב"מ], וא"כ שני הטעמים צריכין זה לזה, הטעם דאיתקש רצפה לכ"ש דאל"כ הי' כשר עומד ע"ג כלים דכיון שאינו עומד באויר הרי הוא עומד כשאר אחיו, וטעם דושרת ככל אחיו דאל"כ הי' כשר בעומד ע"ג רגלי חברו משים דמב"מ אינו חוצץ [עי' יומא (נ"ח.) דבהניח מזרק בתוך מזרק מב"מ אינו חוצץ, ועי' זבחים (י"ט.) נכנסה לו רוח בבגדו מהו ודו"ק]:

והנה באבני נזר חיו"ד סי' רס"ו הקשה אהא דזבחים (כ"ו.) נתלה וקבל פסול משום דאין דרך שירות בכך, למ"ל האי טעמא תיפוק לה מדכתיב לעמוד לשרת ובעי' עמידה, ואם אטר פסול מפני שאינו עומד על ימין כ"ש זה שאינו עומד כלל, ותירץ לפימש"כ, התוס' שבת (ד"ז.) בשם ריב"א בחפץ טח בכותל אף שאין בכותל דע"ד כיון שרואה פני הקרקע חשוב כמונח בארץ, וה"נ כיון שרואה פני הקרקע חשיב כעומד בארץ עייש"ה:

ולפי"ז אתי שפיר הכל ואין כאן שום סתירה, דלעולם תפס רש"י ז"ל דלעמוד משמע כדרך עמידת כל אדם, ובאטר כיון דיש שינוי בנפעל לא נכלל בלשון עמידה, והא דמייתי בשבת מקרא דושרת ככל אחיו שתהא עמידתו כשאר אחיו, הוכרח לזה משום דהתם העיקר בא ללמדנו דעמידה באויר פסולה ושנשמע מינה דמב"מ חוצץ, ועמידה באויר לא נוכל למעט ממשמעות לשון עמידה, דכיון שרואה פני הקרקע נחשב כעומד בארץ, ע"כ יליף לה מושרת ככל אחיו העומדים שיעמוד ככל אחיו שלא באויר, ואם עומד באויר לא הוי דרך שירות, פי' שאין הפסול בזה מטעם חסרון עמידה, אלא מגזיה"כ דבשירות בעי' שעמוד ע"ג קרקע ממש ככל אחיו:

נמצא לפי"ז דהא דאמרי' בזבחים שם אין דרך שירות בכך אינו מצד הסברא אלא ממשמעות שירות דהא ליכא שינוי בנפעל אלא מגזיה"כ, ודו"ק היטב:

והא דאמרי' שם רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה וכו' רואין כל שאלו ינטל הכלי יכול לעמוד על רגלו אחת עבודתו כשרה, ולכאורה אף שאם יעמוד על רגלי אחת לא נוכל לפסול משום דאינו דרך עמידה, דכיון שרואה פני קרקע הוי כמונח בארץ, מ"מ יפסל משום ושרת ככל אחיו הלויים שתהא עמידתו כשאר אחיו שעומדים על ב' רגליהם, וביותר קשה דרגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה סתמא קתני, ומשמע אפי' רגלו הימנית על הכלי והשמאלית על הרצפה ג"כ כשר, והאיך אפשר לומר בזה דכשר אם ינטל הכלי וישאר עומד על רגלו השמאלית הא ודאי אין דרך שירות בכך שאינו עומד כשאר אחיו הלוים שעיקר עמידתם בימין ומוכרח לומר דלעולם אם יעמוד על רגלו אחת תהי' עבודתו פסולה אך כיון שאין הפסול רק משים דאין דרך שירות בכך שוב אין חציצה פוסלת דהא דחציצה פוסלת בינו לבין הרצפה, ילפי' מכלי שרת הואיל ורצפה מקדשת וכ"ש מקדשין וכו' הילכך מה התם אינו חוצץ אלא דבר המוכרח לעצם העבודה ה"ה כאן אלא דאם יש חציצה תחת ב' רגליו אין הרצפה מקדשתו כלל, משא"כ בזה שנוגע ברצפה וקדשתו רצפה, אלא מטעם חציצה אתה בא לפוסלו, אלא שאם לא הי' יכול לעמוד על רגלו אחת הי' נחשב עיקר העמידה ע"י חציצה משא"כ בזה שיכול לעמוד על אחת אלא שצריך לעמוד על ב' רגליו משום ושרת ככל אחיו בזה אין החציצה פוסלת דרואין כאילו עומד על רגלו אחת, ומ"מ אין בזה חסרון מפני שאין דרך שירות דהא סוף סוף עומד ככל אחיו, ודמיא להך דריש עירובין (ד"ג.) ע"כ נעשה כשפודין של מתכת, והטעם שם משום דבאמת אין שיעור בעובי הקורה אלא בעי' שיכולה לעמוד והרי סוף סוף היא עומדת וה"ה כאן, ודו"ק היטב בכל זה:

(שם) בגמ', השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין, מר סבר כחישותא אתחלא בימין ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל, לכאורה אינו מובן סברת מחלקותם דכמו שיש לומר כן כ"כ י"ל להיפוך:

ואולי י"ל לפי שיטת רש"י וסייעתו דפסול אטר הוא משום שאין לו ימין דכח הימין נמצא שלא במקומו והוי כמאן דליתא, ולפי"ז י"ל דרבי וחכמים פליגי בטעם פסול שמאל לעבודה, אי הפסול הוא משום שהוא שמאל או מפני שאינו ימין, עי' תוס' חולין (ד"כ.) שרצו לומר דשן עדיף משמאל, ואי ימין דוקא ע"כ. אף שן הי' פסול, אך לפי תירוץ זה ס"ל דימין בא לשלול רק שלא