ראשית בכורים (בכורות) קסו

הואיל ואינה במקומה, ויהי' מוכרח לומר דגם שם אינה פועלת פעולתה מחמת היותה שלא במקומה, ואכתי צ"ע בזה:

(שם ע"ב) בגמ' נכפה אפי' אחת לימים, עי' רבינו גרשום דאפי' יש לו וסת לזה פסול אפי' שלא בשעת וסתו, ולכאורה קשה מאי שנא מכל מום עובר דכשעבר מומו כשר, ואי דשאני זה שהמום לא עבר לגמרי ויש לו וסת קבוע שיחזור לו, מ"מ קשה מהא דכתובות (ע"ה.) דריח הפה לא הוי מום בכהנים משום דאפשר דנקיט פלפלא ועביד עבודה, הרי דאף דהמום נשאר אצלו בכח ויחזור לאחר עבודה מ"מ כיון דבשעת עבודה ליתא למום כשר באותה שעה, וכ"ש בנכפה בשעה שהוא בריא אמאי יפסול:

אך י"ל לפימש"כ לעיל גבי נדמה דחשוב מום שבגלוי כיון דהוי מילתא דתמיהא וידוע ומפורסם לכל אף שאינו נראה בחוש הראי', וא"כ ה"ה בנכפה כיון דיש לו וסת לזה נחשב שהמום אצלו בכח לעולם, אלא שבפועל אינו מתגלה רק לעתים ידועים, אבל מ"מ כיון שהדבר ידוע לכל חשוב מום שבגלוי אף בשעה שאינו נכפה בפועל, ולא דמי לריח הפה דאינו דבר מפורסם כ"כ הילכך לא חשוב מום רק בשעה שנרגש הריח אבל לא בשעה שעבר:

שוב עיינתי בריטב"א כתובות שם מבואר דהא דמום עובר חשוב מום היינו דוקא אם באותה שעה שהוא בא הוא קיים, משא"כ בזיעה דאף בשעה שהיא באה יכול להעבירה עייש"ה, וכ"כ יש לחלק בין נכפה לריח הפה, ושם מבואר דמום עובר שיש לו וסת לא חשוב מום רק בשעת הוסת, דלא כשיטת ר"ג, עיי"ש:

ויש להסתפק בעתים חלים עתים שוטה אם הוא פסול בעת שהוא חלים דומיא דנכפה דהרמב"ם כלל שוטה בהדי נכפה, ולכאורה יש לה"ר מש"ס ר"ה (כ"ח.) עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כחלים לכל דבריו, וכיון דכייל לכל דבריו משמע דאף לעבודה כשר, דאל"כ יש דבר שנחשב לזה כשוטה, אך יש לדחות דע"כ לאו כללא הוא, דהא כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו נמי לאו כללא הוא דשוטה גמור לאו בר כי' הוא ועתים חלים עתים שוטה חשוב בר זכי' כמו קטן כמש"כ הרא"ש פ' האשה שנתארמלה גבי בר שטיא זבין נכסא עיי"ש, אע"כ דלאו כללא הוא, ושם לענין מצות מיירי, אך דעת התוס' סוכה (מ"ו:

) אינו כן, ולדבריהם אפשר דכללא הוא:

(דף מ"ה) בגמ', היתה בה יותרת וחתכה אם יש בה עצם פסול ואם לאו כשר פירש"י הואיל וחתכה שהרי חסר אבר שנמצא בו, מבואר דהפסול הוא רק מפני שחסרה, וברמב"ם כתב אפי' חתכה משמע כיון דמתחילה הי' פסול מטעם יתר כנטול, אות פסול נשאר אפי' אחר' שחתכה, ועי' אבני נזר יו"ד סי' נ"ג שביאר דלשיטת רש"י אזלי' בתר דידי' הילכך נחשב מחוסר אבר, ולהרמב"ם אזלי' בתר עלמא הילכך אין לפוסלו עכשו משום מחוסר אבר, אלא כיון דבשעה שהיתה בו היתרת הי' פסול מטעם יתר כנטול אף לכשניטל היתרת נשאר בפסולו כבתחילה:

וצריך להבין מאי שנא מכל מום עובר דאם עבר מומו כשר אף דהי' פסול מתחילה, ולא מבעיא להסוברים דגם בעובר ע"י מעשה חשוב מום עובר, אלא אף לפי משמעות התוס' לעיל (ל"ח:

) דבכה"ג חשוב מום קבוע, מ"מ ודאי מודו דלאחר שעבר המום ע"י מעשה הוא כשר, אלא דכל זמן שנמצא בו המום חשוב מום קבוע, וכדמבואר להדי' במתני' כאן, למטה מן הפרק וחתכה כשר הרי דאף שהחתיכה היא ע"י מעשה מתכשר, וכ"מ מדברי התוס' עצמן שם במה שרצו להביא ראי' מחתיכת יבלת עייש"ה, וא"כ קשה אמאי פסול להרמב"ם בנטלה היותרת משום דהי' עליו מכבר שם פסול:

והנלפענ"ד בזה, דהנה בשעה שהי' בו היותרת הי' פסול מטעם יתר כנטול, היינו יתר אחת כנטול אחת ונודע מש"כ הלבושי שרד דענין יתר כנטול הוא מפני שחיות האבר נחלק לשנים וכל אחד נקלש חיותו, וא"כ אף לאחר שנטלה היתרת לא נתוסף כח וחיות בהאבר הנשאר והרי הוא כבתחילה ואף דעכשיו אין החסרון ניכר בו דהא לא חזינן עתה היתרת שמחמת זה נחשב כחסר וא"כ הוי כחסרון אבר בפנים שאינו פוסל באדם כמש"כ הרמב"ם פ"ו מה' ביאת מקדש ה"ז, אך י"ל לפימש"כ לעיל גבי נדמה וכושי דחשוב כבע"מ עפימש"כ רש"י ותוס' תמורה (י"ז.) בהא דיוצא דופן נחשב אין במינו קדוש משום דתהי בי' אינשי, ומדדנין אותו לעולם כברי' משונה אף דאחר שכבר נולד שוב אין השינוי ניכר בו, מוכח דכיון שנתפרסם השינוי שלו בשעת לידה תהי' בי' אינשי לעולם אף שאין רואין בו אח"כ שום השתנות, [וכדמבואר בתוס' עירובין (ד"ה:

) ד"ה ארבע] וא"כ ה"ה כאן כיון דבשעה שהי' בו היתרת הוי תהי בי' אינשי טובא וכן בשעה שנחתכה, נחשב מום שבגלוי אף אחר שכבר נחתכה מחמת הפרסום שמכבר:

וכן מוכרח לומר אף לשיטת רש"י דאזיל בתר דידי' ופוסלו מפני שהוא עכשיו מחוסר אבר שהי' בו, וקשה ג"כ הא החסרון אינו ניכר בו עתה אך לפי הנ"ל אתי שפיר:

והנה מש"כ באבני נזר שם דלרש"י אזלי' בתר דידי' הילכך נחשב מחוסר אבר שנמצא בו, ע"כ אין לומר דבתר דידי' לחוד אזלי' ומתחילה קודם שנחתך ממנו היותרת הי' כשר, דכי לא מודה רש"י ז"ל דדין יתר כנטול, שייך לענין מומין, הרי משנה מפורשת הוא כאן דיתר בידיו וברגליו פסול, וכן לעיל (ד"מ.) בעל חמש רגלים פסול, אע"כ אף לשיטת רש"י הי' פסול בשעה שהיתה בו היותרת מטעם יתר כנטול, אלא דלאחר שנחתך היותרת ס"ל דאין הפסול משום שנשאר בו פסולו כבתחילה רק מפני שהוא עכשו מחוסר אבר שנמצא בו, נמצא דלרש"י אזלי' בתר עלמא וגם בתר דידי') מתחילה הי' פסול משום דאזלי' בתר עלמא, ולגבי כל העולם הרי יש בו יותרת דחשוב כנטול, ועכשיו פסול משום דאזלי' בתר דידי', וס"ל דהא דיתר כנטול הוא רק לחומרא אבל לא שיוצמח מזה קולא, וכיון דלולא ההלכה דיתר כנטול היו דנין בתר דידי' והי' פסול כשניטלה היותרת אף עכשו פסול *) ולפי"ז לענין דינא אין נ"מ כלל בין רש"י להרמב"ם דלתרווייהו פסול בין בשעה שהיתה בו יותרת ובין לאחר שנחתכה:

ועי' בפרמ"ג בפתיחה לה' טרפות שכתב בזה"ל והנה מד' רש"י אלו מוכח דאי ג' מימין וד' משמאל *) הגה"ה יש להעיר מדברי הרמב"ם פ"א מה' מילה שפסק דמי שיש לו ב' ערלות נימול בשמיני ואין מילתו דוחה