ראשית בכורים (בכורות) קס

כושי, אמאי לא משני דתרי מיני כושי איתנהו כנ"ל אע"כ דאין לחלק כן:

ואולי י"ל בטעמייהו דרבנן דפליגי על רחב"א דאף דנדמה חשוב מום היינו רק אם הוא משונה בגופו ואבריו מהמין שנולד ממנו כגון עז הנולד מן הרחל, משא"כ בכושי דבגופו אין שום השתנות רק במראהו וחזותא לאו מילתא, שיחשב מחמת זה בע"מ, ומה"ט ס"ל לרבנן דכושי פסול רק מפני שאינו שוה בזש"א, [ורחב"א ס"ל דאף מחמת שינוי מראה חשוב נדמה והוי בע"מ], והא דאתרוג הכושי הוי נדמה ובע"מ אליבא דכ"ע, הוא משום דבאתרוג בעי' הדר היינו שיהי' נאה למראית העין הילכך אף שינוי מראה חשוב אצלו מום, דכל היכא דדנין על המראה כ"ע מודו דחזותא מילתא כדמבואר בזבחים (ע"ז:

) דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר, הרי דאזלי' בתר חזותא מה"ת וכן בפ' כיסוי הדם אם יש בו מראה דם חייב לכסות] ושם (ע"ט.) אמר רבא וכו' אמור רבנן בחזותא וברש"י שם ד"ה והיכא מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא כגון לענין טבילת מקוה, ועי' פרמ"ג יו"ד סי' ק' מש"ז ס"ק א' הביא חלוקי דעות של גדולי הפוסקים בזה, ובחידושי שם הראתי לדעת שיש מקום לומר דאף אי בעלמא לא אזלי' בתר חזותא מ"מ לענין דם ולענין מקוה שאני, דשם החזותא היא העיקר, בדם, עפי"ד הש"ס נדה (י"ט.) ויראו מואב את המים אדומים כדם למימרא דדם אום הוא עיי"ש, הרי דשם העיקר הוא המראה, וגבי מקוה העיקר הוא שלילת המראה כדמבואר בסה"ק מפני שהמים הם בלי גוון כנודע, ע"כ אזלי' בהנך בתר חזותא ויש ליישב עפי"ז קו' התוס' ב"ק (ק"א:

) ד"ה רבא עיי"ש ודו"ק כי אין כאן מקומו להאריך וא"כ ה"ה לעני אתרוג דבעי' הדר שיהי' נאה למראה עינים וכמש"כ הרמב"ן עה"ת פ' אמור כ"ג פ"מ פי' אתרוג חמדה כדמתרגמינן ונחמד למראה דמרגג למיחזי עיי"ש ע"כ אזלי' בי' בתר חזותא, ושיניו מראה נחשב שם כשינוי בעצם והוי נדמה, אבל בעלמא אין עליו תורת נדמה מפאת שינוי המראה בלבד:

והנה ראיתי ברי"ט אלגזי שרצה להוכיח דנדמה לא חשוב מום מהא דלעיל (די"ז.) דס"ל לר"מ דרחל בן עז בן רחל כשר דאינו בכלל נדמה, ואם איתא דנדמה חשוב בע"מ נהי דס"ל לר"מ דלא נחשב נדמה כיון שאינו משונה ממינו, מ"מ ליהוי מום דהא משונה מאמו, ולפענ"ד דנדמה כזה ודאי לא חשוב מום כיון דאין ההשתנות בו רק באמו דהא היא דומה למינו, רק דאמו נשתנה למין אחר, ואף אם הי' מים ג"כ לא נוכל לפוסלו דחשוב מום שבסתר, לפימש"כ לעיל דהא דנדמה חשוב מום שבגלוי משום דתהי בה אינשי, וכאן בו לא תהי אינשי, רק באמו, וז"פ וברור בס"ד:

עוד ראיתי בריט"א שם שהביא ראי' דהרמב"ם ס"ל דנדמה לא הוי בע"מ מדכתב בפ"ג מה' איסורי המזבח ויראה לי שאעפ"י דכל הפסולין האלו אינם כאויין לקרבן אם עבר והקריבן אינו לוקה, והנה לעיל שם קחשיב נדמה ומקצת סימניו דומה לאמו, ואם איתא דהוי בע"מ אמאי אינו לוקה עיי"ש, ובאמת אי הרמב"ם קאי על כל הנזכר לעיל שם קשה טובא דהא במקצת סימניו דומה לאמו ודאי בע"מ הוא כדמפורש ברמב"ם שם ואמאי אינו לוקה:

והנלפענ"ד בזה דהנה בפ"א מאיסורי מזבח ה"ג כתב השוחט בע"מ לשם קרבן לוקה ועי' בכ"מ ומלמ"ל שם שעמדו עמש"כ לשם קרבן, משמע דסתמא אינו לוקה רק במפרש לשם קרבן, אך יש לחלק בין מקדיש תם ואח"כ נעשה בע"מ ושחטו דבזה לוקה אף בשיחטן סתם כיון דמתחילה הי' עומד להקרבה, משא"כ במקדיש בע"מ כיון שלא הי' עומד להקרבה לעולם ודאי סתמא לא נחשב שחיטה לשם קרבן וצריך לפרש לשם קרבן:

ואם כנים הדברים בכוונת הרמב"ם אתי שפיר מש"כ בפ"ג דעל כל אלו אין לוקין דאף דחשיב ביניהם נדמה שהוא בע"מ ועל בע"מ לוקין. מ"מ אף בנדמה שכחת לה שלא ילקה אם ישחטנו סתמא דנדמה כיון דהוי בע"מ מעיקרא צריך לפרש ששוחטו לשם קרבן ובלא"ה אינו לוקה, אף דיש מקום לדון לאידך גיסא דהיכא דקדם הקדישו את מומו ושחטו סתם אינו עובר דסתמא לאו לשם קרבן שחטו דכאן לא שייך סתמא לשמה קאי כיון דאסור להקריבו, אבל בקדם מומו להקדשו כיון שכבר עשה איסור בהקדשו אמרי' כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, אך יותר מסתבר כנ"ל ועי' תמורה (כ"ז.) דאע"ג דאתחזק באיסורא לא שביק היתירא ועבד איסורא ודו"ק:

(דף מ"א) בגמ' ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה וכו' החוטין הפנימיות שנפגמו וכו', משמע מכאן דמום שבסתר אין שוחטין עליו במקדש. וקשה מהא דלעיל (ל"ט.) גבי חסרון מבפנים לאישחוטי ולאפרוקי לא איבעיא לן, כי קמבעיא לן לאיפסולי מאי תמים יהי' לרצון אמר רחמנא וכו' אי דילמא תמים יהי' לרצון כל מום לא יהי' בו מה מום מאבראי אף חסרון מאבראי, הרי מבואר דמום שבסתר אינו פוסל כלל וכשר לשוחטו במקדש עייש"ה, אך עי' רמב"ם פ"ב מה' איסורי מזבח ה"ח שכתב דבנפגמו החוטין הפנימיות אם הקריבן הורצו, וא"כ לק"מ מהא דלעיל (ל"ט.) דשם מבואר רק דמום שבסתר אינו פסול בדיעבד אבל לכתחילה אפשר דעל כל מום שבסתר אין שוחטין:

אך אכתי קשה אמאי קחשיב מום זה דחוטין הפנימיות דוקא ולא אמר סתמא דכל מום שבסתר לא יקריב לכתחילה, ועוד דהא הרמב"ם קחשיב שם גם נפגמו קרניו ונשאר מעט מזכרותן, ובגמ' (מ"ד.) אמרי' בזה דפסולה הרי דלשון פסול נופל ע"מ שפסול רק לכתחילה, וא"כ מדנקיט הש"ס (דל"ט.) כי קאמרי' לאפסולי וכו' ומבואר דרק חסרון בפנים פוסל אבל מום שבסתר אינו פוסל, משמע דאף לכתחילה כשר ומוכרח דחוטין הפנימיות שנפגמו גרע משאר מום שבסתר, וצריך להבין מאי גריעותי' ואולי החילוק הוא משום דמום שבסתר גמור הרי א"א לעמוד עליו רק אחר שחיטה ואז הוי דיעבד, משא"כ בחוטין הפנימיות, אף דהוי בסתר מ"מ כיון שאפשר לעמוד עליו פסול לכתחילה:

ויש להסביר ביותר עפ"י המבואר בשיטמ"ק מנחות (ס"ד.) אות ג' דענין מובחר שייך רק אם יודע שהוא מובחר ומתכוין לכך עייש"ה, וע"כ אף דמום שבסתר אינו מן המובחר מ"מ אין לומר שלכתחילה יביא קרבן אחר אם נמצא בזה מום בסתר כדי לקיים ההקרבה מן המובחר כהך דאומרין לו לכתחילה הבא שמינה ושחוט דכאן לא שייך לומר כן דהא אף בהקרבן השני אינו יודע בשעת הקרבה אם הוא מן המובחר דאולי אף זה יש לו מום בסתר, וכיון שאינו יודע אם באמת לא יהי' לו מום אינו מועיל כלל, וכל זה בשאר מומין שבסתר, משא"כ בנפגמו חוטין הפנימיות אף דיש לו דין מום שבסתר דאינו מגולה, מ"מ כיון שאפשר