ראשית בכורים (בכורות) קכה

וכל זה הוא רק בתחילת ביטול אבל לענין חוזר וניעור אי הוי מחצה על מחצה בצמצום אינו חו"נ, דבתחילת ביטול שאתה בא להפך את האיסור להיתר בעי' רוב שהמיעוט יהי' נגרר אחריו, אבל במחצה על מחצה כל אחד עומד בפ"ע ואינו נהפך, משא"כ היכא שכבר נתבטל ונהפך להיות היתר רק שהאיסור שנפל מחדש בא להפכו להיות אסור כל דליכא רוב איסור נשאר כמו שהי' הילכך מחצה על מחצה אינו חו"נ, ושפיר פסק הרמב"ם כאן דמותר לערב עד מחצה:

וכן מבואר להדיא ברמב"ם פי"ג מה' תרומות ה"ה שכתב סאה תרומה שנפלה למאה וכו' שאם נפלו לתוך המאה חולין סאה ועוד של תרומה סאה אחר סאה נעשה הכל מדומע עיי"ש, ואם איתא דבמע"מ אמרי' חו"נ למ"ל מאה סאה ועוד הרי כשנפלו המאה הוי מע"מ אע"כ דכל דליכא רוב איסור לא אמרי' חוזר וניעור:

והראב"ד דמשיג בהי"א שם דבכה"ג אסור משום דהוי מע"מ, הרי יש לו פירוש אחר בה' ה' שם ולשיטתו גם במחצה על מחצה אמרי' חו"נ, [ועי' בס' תמים דעים להראב"ד סי' ל"ו], ולפימש"כ הר"ן והריטב"א בפ"ב דע"ז בשם הראב"ד דרק באיסור משהו אמרי' חו"נ, מוכרח לומר דטעמו של הראב"ד כאן משום דכל שבדעתו לרבות הוי כנתערב בפעם אחת, וכמש"כ הטור ורבינו ירוחם ביו"ד סי' ר"א בהא דפ"ג דמקואות מ"ד אבל אם נתכוין לרבות אפי' קורטוב בכל השנה מצטרף עיי"ש, והרמב"ם ס"ל דאפי' בנתכוין לרבות לא נחשב כמערב בפ"א, דגם בההיא דמקואות יש לו פירוש אחר עי' בפיה"מ שם ובפ"ה מה' מקואות, ומ"מ בשאר איסורי דרבנן אף הרמב"ם מודה דבעי' רוב ממש ואין מתירין במחצה על מחצה מכח ספק, והטעם בזה משום דאתחזק איסורא ובאתחזק איסורא אף באיסור דרבנן ספקו לחומרא כדמבואר ברשב"א ורא"ש פ' ב"מ (ל"ד.) אך בתרומת חו"ל הקילו דדנו אותה כדבר שאין לו עיקר מה"ת מדהתירו לבטלה לכתחילה עי' תוס' ביצה (ד"ד:

):

אך לפי"מ שביאר בס' אבן העיזר שבת (ל"ד.) שיטת רש"י והרמב"ם דבאיסור דרבנן אפי' ביש לו חזקת איסור אזלי' בספקו להקל עיי"ש וכ"מ בריטב"א נדה (ס"א:

) ד"ה זאת אומרת יהי' מוכרח לחלק באופן אחר דבמחצה על מחצה לא הוי ספק השקול דיש ב' צדדים לאיסור שמא שוין בצמצום ושמא האיסור רוב כמש"כ התוס' חולין (כ"ח:

) בשם הרר"ש, עיי"ש, וע"כ בכל איסורי דרבנן אסור במע"מ אך בתרומת חו"ל הקילו טפי כנ"ל:

(שם) בגמ' ואמר שמואל תרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש, פירש"י משייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה, והתוס' כתבו משמע דלא בעי' מוקף מיהו הייתי יכול לפרש שבאחרונה ישאר מכריו שיתקיים בו מוקף עיי"ש, ויש להעיר אמאי השמיטו דין שירי' ניכרים ותפסו דין מוקף, הא שירי' ניכרים מעכב בתרומה דאורייתא אף בדיעבד, ומוקף אינו מעכב בדיעבד וא"כ טפי הי' להם להקשות על רש"י כיון שאינו משייר רק כדי תרומה הרי אין שירי' ניכרים, ואי פשיטא להו דבתרומת חו"ל לא בעי' שירי' ניכרים אמאי חששו להצריך מן המוקף:

ונלפענ"ד לפרש עפי"ד הש"ס פסחים (ל"ג:

) גבי מפריש תרומת חמץ דאינו קדושה משום דבעי' ראשית ששירי' ניכרים לישראל פירש"י שתהא היא ראשית ואלו שירי' ניכרין שתהא היא מתירתן לישראל ואי במפריש תרומת חמץ מה היתר יש בשירי' עיי"ש, ולכאורה אינו מובן מה בכך שאין השירים נתרין הא מ"מ ניכרת התרומה בפ"ע והשירים בפני עצמן, אך י"ל דהא דבעי' בתרומה שירי' ניכרין הוא משום דהפרשת תרומה הוי גדר מתיר כדפירש"י גיטין (מ"ז:

) שאם אינו ריצה לאכול אינו חייב להפריש הלכך כשאין השירים נתרין באכילה ע"י הפרשה זו לא שייך כאן ענין מתיר ולא הוי תרומה כלל, כיון דההפרשה לא פעלה פעולתה [ואף דשירי' ניכרין ילפי' מיתור מ"ם דמראשית דמשמע ולא כל ראשית כמש"כ התוס' חולין (קל"ו.) מ"מ הטעם בזה כנ"ל] וא"כ בתרומת חו"ל אף דהתירו לאכול ולהפריש אח"כ מ"מ כיון דההפרשה מתרת מה שאכל כבר למפרע הוי בכלל שירי' ניכרין, וע"כ בשביל שיהא שירי' ניכרין אין צריך לשייר כלום בשעת הפרשה, דענין שירי' ניכרין הוא רק שיפעל פעולת מתיר, ואף כאן התרומה מתרת מה שאכל כבר *):

עוד י"ל עפ"י המבואר במהרי"ו הובא בד"מ יו"ד סי' שכ"ג דהא דהתירו בתרומת חו"ל להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש הטעם משום דבדרבנן יש ברירה ועי' אבני נזר חיו"ד סי' תי"ד] וכיון דהוברר הדבר למפרע חשוב שפיר שירי' ניכרין למפרע, כמש"כ הרשב"א חולין (י"ד) ד"ה הא עיי"ש, וע"כ לא הקשו התוס' מהא דאין שירי' ניכרין, אך פקפקו על פירש"י משום שאינו מן המוקף:

ובזה י"ל דרש"י לשיטתו והתוס' לשיטתם דברש"י גיטין (ד"ל:

) תפס דהחיוב להפריש מן המוקף הוא רק מדרבנן דאם מפריש מתרומה שיש לו במקום פלוני יש לחוש שמא באותה שעה אינה בעין עיי"ש, וא"כ בתרומת חו"ל דעיקרה דרבנן לא חששו לכך (ועוד דכאן שכבר אכל הוי כמו שהשירים מונחין לפניו להתירן], אבל בתוס' שם כתבו דבתרומה גדולה מדאורייתא בעי' מוקף דגזיה"כ הוא ממנו מן המוקף, הילכך אף בתרומת חו"ל בעי' מוקף, דכיון שמצות תרומה כך נקבעה כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, ושלא מן המוקף אינו *) הגה"ה ועי' תוס' יו"ט פ"ג דגיטין מ"ח שהבין בד' הרמב"ם דאף בטבל דאורייתא יש מקום להפריש על מה שאכל כבר בטבלו, ובתוס' חדשים שם השיג עליו מפ"ד דטבו"י, מ"ד נשברה החבית הלגין בטבלן וכן מהתוספתא שהביא הר"ש שם עיי"ש, אע"כ דאין שמם חל כיון דליכא שירים, אך יש ליישב שיטת התוסיו"ט דשאני התם כשנשברה החבית ונאבד הטבל ליכא חיוב הפרשה כלל כדפירש"י גיטין (מ"ז:

) דחיוב הפרשה הוי רק כשרוצה לאכול, משא"כ הכא כשכבר אכל דהי' זקוק אז להפרשה מועיל הפרשה אף אחר שאכל, דההפרשה שמפריש אח"כ הוי גדר תשלומין למה שנתחייב כבר, [ואף דאיסור טבל לא פקע למפרע ואיסורא דעבד עבד דבזה אף התוסיו"ט מודה דאינו מתקן האיסור למפרע כדמוכח בדבריו שם וכדמוכח מש"ס יומא (פ"ג.) גבי טבל ותרומה, ומצינו תשלומין כעין זה בפסחים (צ"ג.) שני תשלומין דראשון הוא תיקוני לא מתקן לי', ופירש"י דחייב כרת על הראשון אפי' עשה את השני עיי"ש] וכל זה בטבל של תורה, אבל בתרומת חו"ל כיון שהתירו לאכול על סמך שיפריש אח"כ ויתקן למפרע ודאי נחשב שירי' ניכרים כנ"ל, ע"כ הגה"ה: