ראשית בכורים (בכורות) קכד

להוסיף תרומה כדי לבטל הדיחוי, דאדרבא הכי עדיף טפי שלא תתעורר קדושת התרומה דאם תתעורר לא יהי' רשאי לאכלה בטומאה ומוטב שתתבטל, וכיון דאין שום מצוה לבטל הדיחוי הוי דיחוי ואינו חוזר וניעור:

ועוד נראה דעיקר הטעם דבכיסוי לא נחשב בידו לבטל הדיחוי משום דלא שכיח לעשות כן כדמוכח בתוס' שם גבי מומר וכן בדם קדשים לא שכיח שיעשה כן ועי' רא"ש נדרים (נ"ט.) ד"ה בתרומה מש"כ בשם הרא"מ דכיון דלא שכיח לא חשוב בידו לאיתשולי, משא"כ הכא דעומד לעשות כן ולא לבטל הדיחוי דהא עוסק כאן בביטול התרומה וכ"ש שלא יוסיף עלי', וא"כ הוי שפיר דיחוי דגם תרומת חו"ל יש בה קדושה מדרבנן וקדושה זו נידחת בשעה שנתערבה ברוב, ושוב אינו חוזר וניעור לעולם, והא דצריך להרים אחת בכל פעם הוא כדי שלא יחשב כנתערב בב"א כנ"ל:

ובעיקר הקושיא שהקשיתי האיך יכולין לתלות שהנטלא דשקיל הוא התרומה ומה שנשאר הוא חולין, הא קימ"ל יש בילה בדבר לח, כעת עלה בלבי לפרש עפי"ד הכ"מ פ"ו מה' מקואות ה"י בהא דחבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה, וקשה הא נתערבו בכל המקוה דהא אמרינן דמקוה שיש בה מ' סאה אפי' שפך לתוכה שאובין כל היום כולו לא נפסלה, ותירץ הכ"מ דיש חילוק בין שפיכה לנפילה דבחבית שנפלה כיון דלא הי' בדרך שפיכה אפשר דלא נתערבו בכל המקוה ועומדין במקום אחד עיי"ש:

ולפי"ז מובן דבשפיכה עצמה יש חילוק בין שופך בכח לשופך בנחת דהוי כמו נפילה דבכה"ג אפשר שלא יתערבו, וא"כ י"ל דכאן כשבא לבטל התרומה בתוך החולין הוי רמי בנחת באופן שאפשר שישארו במקום אחד, ומ"מ נתבטל דהא אין מקום התרומה ידוע וגם אפשר שנתערב באמת ונבלל יפה, אך כיון שאפשר ג"כ שנשאר במקום אחד שוב יש לחלות דמה שנטל הוא התרומה ומה שנשאר היא חולין בלבד, ומ"מ מותר לשתות גם הנטלא שתולה בה התרומה דכשבא לשתותה תלינן איפכא שהיא חולין והתרומה נשארה בתוך התערובות וקולא כזו הקילו בתרומת חו"ל וכיונה זו יש להעמיס בדברי הרמב"ן כאן שכ' בזה"ל דסבר הנך תרי דפיישן חולין נינהו עיי"ש:

ועי' רמב"ם פי"ג מה' תרומות ה"ה סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת וכו' שאם נפלו לתוך המאה של חולין סאה ועוד של תרומה הכל מדומע ובהשגת הראב"ד שם א"א אינו כן אלא שאם נפלו שם חמשים ואחת סאה וכו' נדמעו שהרי רבתה תרומה, ובפי' רדב"ז שם בזה"ל וטעמו דחיישינן שמא הי' מגביה החולין ונשארה התרומה וזהו א"א אלא א"כ ביבש ביבש אבל בלח בלח לא יצטייר בשכל וכו' עיי"ש, ולפי"ד הכ"מ הנ"ל אפשר דזהו טעמו של הראב"ד כיון דשם הוי דרך נפילה יצויר שפיר שיגביה החולין ותשאר התרומה וחוששין לכך, וא"כ הראב"ד שמפרש בנ"ד כרש"י והרמב"ן אפשר דלטעמו אזיל דמשכחת לה לערב דרך נפילה בנחת ויש לתלות שמה שנוטל היא התרומה כנ"ל, אך בריטב"א מכות (ד"ד.) הביא דברי הראב"ד בשם הר"מ הדרשן שיש לו טעם אחר בההיא דחבית שנפלה, דדוקא בים הגדול דינא הכי משום שמימיו מלוחין ואינם מתערבין עם שאר מים עיי"ש, ומדנחית לבקש חילוק אחר משמע דלא ס"ל כהכ"מ לחלק בין שפיכה לנפילה, ואולי הראב"ד הנ"ל אינו בעל ההשגות:

והלום ראיתי בתשו' חוות יאיר סי' ק"ו הביא דברי הכ"מ הנ"ל וכתב דאפשר דשם מיירי שנפלה כל החבית עם המים שבתוכה ובתוך הים נשברה דבכה"ג יש לחוש שמא לא נתערבו, אך לא כ"כ בדרך פשיטות רק בדרך אפשר עיי"ש:

והנה דעת הרמב"ם בזה דנוטל לוג אחד של תרומה ונותן עליו ב' לוגין של חולין ונמצא הכל שלשה ואח"כ מיין של תרומה עוד לוג ונותן לתוך הג' ומגביה מארבעתן לוג ושותה וחוזר ומשליך וכו' והשיג הראב"ד דענין זה אסור שהוא מחצה על מחצה, והכ"מ תירץ שמאחר שהשליכם בזא"ז אמרי' קמא קמא בטל עיי"ש, אך אכתי קשה א"כ אמאי צריך להוציא לוג אחד קודם שמשליך לוג החמישי כיון דאמרי' קמא קמא בטל, הרי יכול להשליך כסדר בזה אחר זה:

והנלפענ"ד בזה שאפשר דס"ל להרמב"ם דאמרי' כאן חוזר וניעור אך רק כשנתרבה רוב תרומה אבל במחצה ע"מ אינו חו"נ, והטעם בזה כיון דקימ"ל דאף ביד"א א"א לצמצם כמש"פ הרמב"ם בפ"ט מה' רוצח ה"ח, א"כ בנתערב מחצה על מחצה אכתי אינו איסור ברור דילמא אין הנטלות שוין ושל חולין היתה גדולה מעט ונמצא דאכתי איכא רוב חולין, והוי ספיקא דרבנן ושרי והא דאינו מטיל ב' לוגין של תרומה בב"א, י"ל דאם הי' עושה כן לא הי' שייך להתיר מטעם ספיקא דרבנן דלא התירו בתרומת חו"ל לבטל לכתחילה רק היכא דאיכא ודאי שיעור ביטול משא"כ הכא דהוי ספקא, ואף שאם נתהווה כך ממילא אין לאסור מספק אבל לכתחילה לערב באופן כזה אסור:

[וברא"ה מוכרח לחלק לדעת הרמב"ם בין לערב לכתחילה לנתערב ממילא כמש"כ הכ"מ בפ"ה מה' בכורים הי"ב ליישב מש"פ הרמב"ם שם דאם נתערב שוה בשוה מותר וכאן פסק דמבטלה ברוב דשם מיירי בנתערב ממילא הילכך אף שוה מותר עיי"ש, וטעם החילוק בזה אפשר משום דכל דליכא רוב היתר נחשב כאילו האיסור הוא בעין [עי' בס' מנחת כהן שער התערובות ח"א פ"ט ובפרמ"ג מש"ז סי' ק"ג סק"א] הלכך אף דהתירו בתרומת חו"ל לבטל לכתחילה לא התירו רק היכא דאיכא רוב היתר דאז נחשב שאין האיסור בעין אבל אי איכא רוב שהאיסור בעין לא, אבל אם נתערב ממילא אף בשוין התירו דלא גזרו שיפסיד את התערובות היכא דנתערב ממילא]:

יוצא י"ח אפי' גבי מצה ועי' פ"ה דשביעית מ"ז אין מבשלין ירק שביעית בשמן של תרומה שלא יבואו קדשים לידי פסול הרי דלולא טעם זה הי' מותר אף דמערב בחולין וז"פ:

ואין לומר דהתרומה כבר נפסלה בהיסח הדעת בשעה שהחולין היו רוב, דהא משכחת לה כשלא הסיח דעתו ממנה, ואף דאז לא היתה תרומה מ"מ נחשב שמירה, כמבואר בירושלמי פ"ח דתרומות ה"ד דמקשים לריו"ח דס"ל היסח הדעת פסול תורה אמאי אין שורפין תליי' עם הטמאה, הא נפסלה בהיסח הדעת, ותירצו שהוא משמרה שלא תגע באחרות, הרי דגם זה חשוב שימיר אף שלא שמרה לא תיטמא רק שלא תטמא אחרים דמ"מ הא לא הסיח דעתו ממנה, וכ"ש כאן, ע"כ הגה"ה: