ראשית בכורים (בכורות) קכג

הרביעית תולה לומר שמה שנטל הי' התרומה ושוב אין כאן תרומה כלל כדמשמע מלשון הרמב"ן עיי"ש, אולם אכתי קשה הא קימ"ל יש בילה בדבר לח וע"כ נטל מכולן בשוה לפי חשבון ושוב י"ל חוזר וניעור, ואף דכשנוטל פעם הראשון אכתי נשאר רוב חילין דנשאר ד' שלישין מהחולין וב' שלישין מהתרומה, מ"מ הא כשנותן בפעם שני' עוד נטלא דתרומה הרי נמנא עכשו ה' שלישין תרומה וד' חולין, ושוב התרומה היא הרוב ונימא דחוזר וניעור:

ולפום רהיטא עלה בלבי דבתרומה לא שייך כלל חוזר וניעור, והוא לפימש"כ הריטב"א ע"ז (ע"ג) בשם הרמב"ן דסברת חוזר וניעור משום דאין דיחוי באיסורין אבל בקדשים דיש דיחוי אמרי' קמא קמא בטל וכדאמרי' בזבחים (ע"ח) לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל נפל דם לתוך מים ראשין ראשון בטל אר"פ ולענין כיסוי אינו כן אין דיחוי אצל מצות הרי דבקדשים דיש דיחוי לא אמרי' חוזר וניעור, וא"כ בתרומה דהוי ג"כ ענין קדשים דאכילת תרומה איקרי עבודה כבש"ס פסחים (ע"ב:

) שייך בה דיחוי ולא אמרי' חוזר וניעור, והא דצריך לשקול חדא קודם דרמי חדא ואינו נותן בזה אחר זה דליבטל קמא קמא י"ל כיון דבדעתו לערב כל התרומה בב' נטלות אלו של חולין אפי' אם יתן בזא"ז הוי כנותן הכל בב"א, דומיא להך דמנחות (ד"ח.) דעתו להוסיף שאני, וכן בפ"ג דמקואות מ"ד משנים ושלשה מצטרפין מד' אין מצטרפין בד"א בזמן שלא נתכוין לרבות אבל נתכוין לרבות אפי' קורטוב בכל השנה מצטרפין, ופירשו הטור ורי"ו ביו"ד סי' ר"א דמשעה הראשונה שהתחיל להטיל בה מים הי' בדעתו להטיל ג' לוגין והוי כנותן הכל בב"א, וכן כתב הראב"ד בס' בעה"נ הובא בב"י שם, ואתי שפיר הראב"ד לשיטתו, וה"ה כאן דאם דעתו לערב הכל הוי כנותן בב"א ולא נתבטל קמא קמא, ועי' בפ' השוכר את הפועל (ע"ג) דמחלק הש"ס בין חבית לרצור קטן ובר"ן שם] אבל כשנטל אחת קודם שנותן השני' וכן לעולם לא שייך לומר דהוי כמערב בב"א כיון דמפסיק פעולה בינתים:

ועוד דהא דהיכא שבדעתו להוסיף נחשב כמערב בב"א אפשר דהוא מטעם עומד דכיון שדעתו לכך עומד לכך [כמש"כ בתשו' ח"ס או"ח סי' מ"ו דאם כבר התחיל ובדעתו לגמור נחשב עומד אף בלי מצוה עיי"ש] וגבי עומד צריך שלא יחסר מעשה בינתים, כדפירש"י פסחים (י"ג:

) כל העומד לזרוק שאינו מחוסר אלא זריקה עיי"ש, וא"כ כאן שבדעתו להוסיף אחר הנטילה הרי לפני הנטילה עדיין אינו עומד לכך הילכך לא חשוב כמעורב ושפיר דמי, ומיושב לפי"ז מה שהקשה הריט"א הרי הראב"ד פסק בעלמא דלא אמרי' חוזר וניעור וכאן ס"ל חו"נ עיי"ש, ולפי הנ"ל ניחא דכאן אין הטעם משום חו"נ רק דהוי כמערב בב"א אבל חו"נ לא אמרי' לגבי תרומה כנ"ל:

שוב נתתי אל לבי, דמש"כ דגבי תרומה לא אמרי' חו"נ ליתא, דהא מפורש בפ"ה דתרומות מ"ז סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת וכו' הרי זו מותרת עד שתרבה תרומה על החולין, ובירושלמי אר"י זאת אומרת דבר שהיא בטל מה"ת מעורר את מינו לאסור, הרי דבתרומה אמרי' חו"נ, וכ"מ לעיל (כ"ג.) עיי"ש [והא דקשה מקדשים דלא אמרי' בהו חו"נ יתיישב לקמן אי"ה]:

ולכאורה עלה בדעתי כיון דחזינן דבמדוחע בפחות ממאה לא אמרי' חוזר וניעור כדמבואר בפ"ה דתרומות שם דאינו אסור עד שתרבה תרומה על החולין, ולכאורה הרי תיכף כשנפלה הסאה השני' שוב ליכא מאה ונימא חו"נ, אע"כ דבזה לא אמרי' חו"נ וא"כ בתרומת חו"ל לא החמירו יותר מבמדומע של א"י, דכאן פחות מרוב לא חמור מפחות ממאה של תרומת א"י, אך זהו דוחק גדול, דהא דבמדומע לא אמרי' חו"נ הטעם דבשיעור כזה לעולם ליכא איסור תורה אבל בפחות מרוב דבאיסור תורה אסור מה"ת, אף באיסור דרבנן אמרי' חו"נ כדמוכח לעיל (כ"ב.) גבי הלוקח ציר מע"ה דאף דהוי תרי דרבנן טומאת משקין דרבנן וטומאת ע"ה דרבנן, אעפי"כ אמרי' חו"נ:

אך י"ל כך דהנה באמת צריך להבין אמאי נימא גבי תרומה חוזר וניעור הא בקדשים יש דיחוי ומ"ש מדם קדשים שנתערב לתוך מים דלא אמרי' חוזר וניעור כנ"ל [ואף דבתוס' ב"מ (נ"ג:

) ד"ה לא כתבו דדוקא בזבחים שעושין מהם עבודות שייך דיחוי אבל לא בקדשים הנאכלין, אך בתוס' זבחים (ס"א:

) ד"ה לאחר מבואר להיפוך עיי"ש, ועוד דבתרומה אפשר דאף לשיטת התוס' ב"מ הנ"ל שייך דיחוי וכן מוכח מדכתבו אבל מעשר ובשר זבח לאחר עבודה, והשמיטו תרומה וטעם נכון יש לחלק ביניהם דבזבחים שיש בהם עבודת מזבח אין האכילה נחשב עבודה משא"כ בתרומה דאכילתן הוא עבודתן כלשון הש"ס פסחים (ע"ב:

) עבודה עבדתי מדשייך בזה ברך ד' חילו (וכן מוכח ברמב"ם פי"א מה' תרומות הכ"ג עיי"ש]:

ומוכרח לתרץ דתרומה שנתערבה ברוב לא חשוב דיחוי משום דבידו לבטל הדיחוי היינו להוסיף תרומה עד רובו כדי שיהי' חוזר וניעור ותחזור קדושת התרומה למקומה, וכל שבידו לא הוי דיחוי, וא"ת א"כ אף גבי דם קדשים נימא כן דלא הוי דיחוי משום דבידו לבטל הדיחוי עי"מ שיוסיף דם אך התם שאני דהא כ' התוס' זבחים (ל"ד:

) דכסהו הרוח ונתגלה חשוב דיחוי אף דהוי בידו לגלותו כיון דאין מצוה לבטל הדיחוי עיי"ש, וה"ה גבי דם שאין מצוה להוסיף עוד דם כדי לבטל הדיחוי מהדם שנתערב דכיון דאיכא עוד דם הרי יכול לזרוק דם הנשאר [דסתמא יש בו כדי הזאה דשיעור הזאה היא דבר מועט] ואין שום מצוה לבטל הדיחוי דמוטב לזרוק הדם הנשאר שאין בו תערובות מים כלל, וכיון דליכא מצוה לבטל הדיחוי חשוב שפיר דיחוי משא"כ גבי תרומה שנתערבה ברוב ונתבטלה קדושתה יש מצוה להרבות תרומה בכדי לבטל דיחוי' כדי שתתקיים מצות אכילת תרומה גם במה שנתבטל ושפיר חשוב בידו ולא הוי דיחוי *):

וכל זה היא רק בתרומת ארץ ישראל, אבל בנ"ד בתרומת חו"ל אין לומר דלא חשוב דיחוי משום דמצוה *) הגה"ה ואין לומר דמה שיוסיף עוד תרומה בתוך התערובות נחשב גרעון לתרומה הלזו שלא יאכלנה בפ"ט רק בתערובות חולין ולאו שפיר דמ' לעשות כן זה אינו, דאם יוסיף ת רומה באופן שהתרומה תהי' רוב נגד החולין נעשה הכל תרומה, כדמבואר בתוס' נדה (מ"ז) ד"ה אתי עיי"ש שנסתפקו לענין דימוע ביותר מרוב אם נעשה תרומה מה"ת, משמע דבפחות מרוב פשיטא דמקבל דין תרומה מה"ת, ואף לדעת הר"ש בפ"ק דחלה מ"ד דאין הכל נעשה תרומה מ"מ כיון דהתרומה לא נתבטלה הרי אוכל ממנה כזית בכאכ"פ וכזית בכאכ"פ באופן שאינו בטל