ראשית בכורים (בכורות) קכב

באו"ד ומיהו קשה בהך שמעתין דכיון דבעי הצמר פדיון האיך שייך למיגזר דילמא משהי לי' והא צריך לפדותו ומה הי' מרויח, עי' תוס' ביצה (ד"ה:

) ד"ה ובקש ואולי ס"ל דכיון דלכתחילה אסור לחללו על שו"פ נחשב שאינו שוה כלום דודאי לא יעשה דבר שאסור לכתחילה:

בגמ' התולש צמר מעולה תמימה מהו, תולש מי איכא מאן דשרי פירש"י הא ודאי רשע הוא, עי' ריט"א שהק' הא קימ"ל תולש לאו היינו גוזז ואינו עובר אלאו דלא תגוז ואמאי נקרא רשע עיי"ש, אך י"ל לפימש"כ התוס' לעיל דאף דתולש לאו היינו גוזז מ"מ אסור מדרבנן, ובאיסור דרבנן נמי מיקרי רשע כדאיתא ביבמות (ד"כ.) וכמש"כ בתניא לקו"א פ"א עיי"ש, עוד י"ל דיש כאן איסור מטעם כחישה דהגיזה מכחשת כדמבואר בחולין (קל"ה.) ואיסור כחישה אפשר שהוא מה"ת משום לא תעשון כן וגו', עי' ע"ז (י"ג:

) או מצד הסברא כמו מכירה באטלז שהוא ג"כ מה"ת כמש"כ בתוס' זבחים (ע"ה:

):

(שם) בגמ' כי תיבעי לך דעולה מאי כיון דלאו לכפרה אתי משהי לה או דילמא כיון דעולה נמי מיכפרא אעשה לא משהי לה ולא איפשטא, וכ"פ הרמב"ם פ"א מה' מעילה דהוי ספק, ויש להעיר אמאי לא פשיט לה מש"ס ערכין (כ"א.) חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן, ופירש"י אע"ג דעולה מכפרא אעשה הואיל ולאו חובה הוא עלי' לא חשוב לה כפרה ואתי לשהויי עיי"ש, וי"ל דבאמת ספיקא הוי דילמא משהי לה, ומ"מ ממשכנין אותו דכל שאינו ודאי דלא משהי לה ממשכנין, או י"ל לפימש"כ התוס' ר"ה (ד"ו.) ד"ה יקריב דהא דממשכנין בחייבי עולות הוא בדחזי' שהוא מתרשל ומוציא הוצאות חנם שלא לצורך עיי"ש, וא"כ כאן דלא חזי' שום התרשלות אפשר דאין לחוש דילמא משהי לה:

פרק רביעי (שם ע"ב) תוד"ה מלאתך יכו' וא"ת האי ביום חמשים הוא ולא הוי כעין בכור בניך וצאנך תתן לי דלאחר שלשים ובשיטמ"ק הביא תירוץ ע"ז בשם תוס' חיצוניות וז"ל וי"ל דביכורי יחיד איני מביא בעצרת עצמו עיי"ש, וצריך להבין אמאי לא יוכל להביא בעצרת עצמו ומה סרך איסור יש בזה, וראיתי בריט"א שכתב דכיון שלכתחילה צריך להביא קרבן עם הבכורים כמש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' בכורים, וקרבן זה אינו דוחה יו"ט, הילכך אין מביאין בכורים בעצרת עכתו"ד:

וא"ת כיון דבדיעבד אם הביא בכורים בלא קרבן יצא י"ח שוב חשוב זמן הבאת בכורים [כמש"כ התוס' פסחים (ד"ה.) דכיון דבדיעבד אם שחטו הפסח קודם התמיד כשר חשוב זמנו], אך לק"מ דהא קימ"ל אין מביאין בכורים קודם לשתי הלחם ואם הביא כשר כדאיתא במנחות (ס"ח) וברמב"ם פ"ז מה' תו"מ, יא"כ כדילפי' בכור מבכורים דצריך להמתין נ' יום לא ילפי' מדיעבד של בכורים רק מלכתחילה דידי' דהא דיעבד אף בתוך נ' כשר וכיון דרק מלכתחילה ילפי' אתי שפיר הא דצריך להמתין עד נ"א דלכתחילה אינו מביא בכורים ביום נ' שהוא עצרת מפני הקרבן שלו וז״פ:

בגמ' אם אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי ה״ז לא יתן לו מ"ט אמר ר"ש משום שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות וכו', הא דהוי רק נראה כמסייע וכו' ולא מסייע ממש משום דאין ההנאה מגעת אליו ממש דהזן בהמת חברו דומה למי שהלך למדה"י ובא חברו וזן את אשתו שהניח מעותיו על קרן הצבי, יעי' בתשו' בית יעקב סי' קס"ה שנסתפק בזן את בהמתו וכתב דתליא בב' תירוצי התוס' ב"ק (ל"ד:

) ד"ה הב"ע עיי"ש, אך בזה י"ל דאף אי נימא דבעלמא זן את בהמתו אינו דומה לזן את אשתו מ"מ כאן אפשר דמודה משום דמצי טעין כיון שהוא בהמת הקדש והנאה לשבט כהנים ימצאו הרבה בני אדם שיתנדבו לזון אותה, ע"כ לא נחשב מהנה להבעלים ואינו אלא נראה כמסייע בבית הגרנות ולא מסייע ממש:

(דף כ"ז.) בגמ' ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר וכו' אם הי' כהן לכהן אסור פירש"י כיון דלדידי' חזיא נראה ככהן המסייע, החילוק שבין כהן לישראל לפי הנראה כך הוא, דעיקר איסור של כהן המסייע הוא כשהכהן חסר וממון ישראל נתרבה, כמו גבי ריבית דאמרי' בפ' איזהו נשך (ס"ט) שרי לי' לאינש למימר לחברי' הילך ד' זוזי ואוזפי' לפלניא זוזא לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה, ולא דמי להך דקדישין (ד"ז.) הילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת עי"מ שאחר נותן בשבילו וכן בקנינים, דהתם אין עיקר הקפידא בחסרון ממין המקדש אלא שהמתקדשת תקבל מחמת הקדישין כמש"כ בתשו' רדב"ז ח"ז סי' ל"ו משא"כ ברבית דהקפידא הוא גם חסרין ממון הלוה, מה שחברו חסר בשבילו לא נחשב כאילו ממונו של הלוה חסר, [ועי' אבני נזר ה' רבית סי' קנ"א] וה"ה לענין שחתם ברית הלוי אין האיסור רק באופן שהכהן חסר משום דסתמא כה"ג שכיחא] וע"כ כשישראל נותן לו כדי שיתן לבן בתו כהן, אין כאן בית מיחוש דהכהן לא חסר ולא מידי:

אך כשכהן אחר ניתן בשבילו אסור דנראה כאילו הכהן המקבל התרומה זוכה תחילה עבור הכהן ששלם בעד הטיה"ל ואח"כ זוכה לעצמו כהך דירושלמי פ"ב דקדושין באומר לאשה התקדשי לי בסלע ואמרה תנהו לעני נעשה העני זוכה תחילה לאשה ואח"כ לעצמו משום שעפ"י פקודתה היא נותן לעני, יה"ה בזה, משא"כ כשהישראל משלם עבור הטוה"נ דלא שייך לומר כך, ומ"מ אף בכהן לא נחשב ממש ככהן המסייע בבית הגרנות, אלא רק נראה כמסייע, משום דלא דמי ממש להך דירושלמי קדישין הנ"ל, דהתם רוצה היא להתקדש ולעשות טובה לעני, עי' רשב"א פ"ק דקדושין (ד"ז:

) משא"כ בזה דאין הכהן הראשין רוצה שיזכה בהתרומה תחילה עבורו דאין אדם חוטא ולא לו, הילכך לא הוי רק נראה כמסייע:

עי' רמב"ם פי"ב מה' תרו"מ ה"כ שפסק דאין חילוק בין תרו"מ לשאר מת"כ ובכולן יכול הישראל ליתן עבור הטוה"נ שיתן לבן בתו כהן, ועי' בפי' הרדב"ז שם ובב"י יו"ד סי' של"א שתירץ דבריו ז״ל, ולפענ"ד י"ל פשיטות שמפרש הסוגיא כפי' ר"ג כאן ואתי שפיר:

(שם) בגמ' רב הונא ברי' דר"י כי מיתרמא לי' חמרא דתרומה הוי רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה ושקיל מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא, כן היא הגירסא לפנינו בגמ', וכ"כ השיטמ"ק בשם רש"י וכן היא ברמב"ן ובראב"ד בהשגות פי"ג מה' תרומות עיי"ש, והטעם בזה דאם לא שקיל חדא קודם שנותן הנטלא הרביעית יהי' חוזר וניעור, אך כשנוטל אחת קודם שנותן