ראשית בכורים (בכורות) יב

ועי' תמורה (כ"ה.) אמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה בכור הוי, ובתוס' חולין (ס"ט:

) דהא דמשמע דקודם יציאת רובו יכול להפקיע ממנו קדושת בכור אתיא דלא כרב הונא דס"ל למפרע קדוש הרי דחלות למפרע נחשב קדימה עיי"ש, שאני התם דקדושת בכור לא תליא בעולה, משא"כ בזה שהקדושה תליא בהמום נחשב כאילו המום קדם מפאת היותו סיבה לחלות הקדושה, וראי' לזה מדברי הירושלמי פ' המגרש ה"א דהמגרש את אשתו בע"מ שתבעלי לפלוני לכתחילה לא תבעל לו דהא אינה מגורשת עד שתבעול, נמצאת תחילת ביאה באיסור, והובא להלכה בשו"ע אה"ע סי' קמ"ג סי"ח, ועי' רשב"א שם (פ"ד) שהק' כיון דהגט חל למפרע נמצא דבשעת ביאה היתה פנוי' והניח בצ"ע, ומדקימ"ל כן להלכה מוכח דכיון שהביאה היא סיבה לחלות הגט נחשב שהביאה קדמה, אף שמחמת זה חל הגט למפרע, וה"ה כאן דאף שע"י המום חלה הקדושה למפרע נחשב שהמום קדם, [ואף דיש לי עוד פירוש בד' הירושלמי אכמ"ל, מ"מ מפשטות ד' הירושלמי משמע כן], ומובן שפיר הא דמתקיף לה ר"ל ולימא לי' שקיל אזנך וזיל דאין בזה משום סרך איסור הטלת מום:

ובנוגע לסברת מחלקותם י"ל דהנך אמוראי דס"ל דשותפות אוזן אינו פוטר מדמין לה להך דפסחים (ד"ו.) בהמת ארנונא חייבת בבכורה משום דמצי לסלוקי לי' בזוזי הרי חזי' אף דעכשו אכתי יש לו שיעבוד עליהם מ"מ כיון דמצי לסלוקי לי' לא נחשב יד עכו"ם באמצע, וה"ה בזה דמצי אמר לי' שקיל אזנך וזיל, ורב הונא ס"ל דשאני התם שאין להם רק שיעבוד חוץ לגופו, משא"כ בזה דיש לו לנכרי חלק בגופו כל כמה דלא סליק לי' לא נחשב כולו של ישראל, ואפשר דטעמו משום דכשנוטל האוזן יחשב שינוי הגוף, וגוף זה כמו שהוא אינו ראוי לחול עליו קדושת בכורה, ועי' דוגמא לזה בפסחים (ס"ב.) דבמחוסר מעשה בגופו לית לי' לרבה הואיל, ובתוס' שם דמחוסר מילה לא דמי למחוסר כתישה, ועי' תוס' שם (ס"ט:

) ד"ה האי מש"כ לחלק בין טמא לערל דערל מחוסר מעשה בגופו וחשבי' לי' שלא לאוכליו, והטעם פשוט כיון דהוי שינוי בגופו, וגוף זה כמו שהוא עכשו לא יהי' ראוי לאכילה לעולם, ומה"ט לא אמרי' הואיל במחוסר מילה, ועי' תוס"י ר"פ הערל מש"כ לענין נעשה פצוע דכא דחשוב זר אצלה מעיקרא וכהנה רבות, וה"ה כאן דלא חלה עלי' קדושת בכורה משום דבידו לסלק האוזן כיון דמחוסר מעשה בגופו, וגוף זה כמו שהוא אינו ראוי לחלות הקדושה:

או יש להסביר מחלקותם עפימש"כ התוס' מגילה (ד"ט.) בשם הקונ' דמקרא שכתבו תרגום גרע מלא נכתב כלל, והתוס' שם לא ניחא להו בפי' זה, ומצינו כיו"ב בכ"מ אין כאן מקום לפרטן, ואף כאן הנך אמוראי ס"ל דאם האוזן שייך להנכרי לא גרע מחסר האוזן לגמרי דקדוש קדושת בע"מ, ורב הונא ס"ל דחסר לגמרי עדיף מהיכא דישנו ושייך להנכרי:

וכמו דפליגי בכל בכור כן פליגי בכל מקנך היינו בשותפות שבאם דדבר שאינו עושה אותה נבלה או טריפה אינו חוצץ בפני הבכורה דלא גרע מאילו נחסר אותו חלק לגמרי:

אך בזה אכתי יש לי מקום עיון לפי המבואר בפ' אלו טריפות (נ"ח.) דהא דטריפה אינה יולדת זהו רק שאינה מתעברת ויולדת, אבל אם כבר מעוברת אפשר שתלד, א"כ ביש לו לנכרי באם דבר שעושה אותה טריפה אמאי תעכב הקדושה הא אפי' אי שקיל הנכרי חלקו אכתי אפשר שתלד:

אך י"ל כיון דאם הי' העכו"ם נוטל את חלקו קודם שנתעברה לא הי' הבכור בא לעולם נמצא דלידת הבכור בא מחמת חלקו של העכו"ם הילכך נחשב שותפות עכו"ם לפטור מן הבכורה וכהא דגיטין (כ"ב:

) שתי גנות זו ע"ג זו וירק בינתים רמ"א של עליון ר"י אומר של תחתון, אר"י מה אם ירצה תחתון למלאות גנתו עפר אין כאן ירק עיי"ש, הרי אף שגדל בקרקע של עליון מ"מ כיון שהתחתון יכול לבטל מציאות הירק נחשב הירק שלו, ה"ה כאן אף דגוף הבכור של ישראל מ"מ כיון שהעכו"ם הי' בידו לבטל מציאות הבכור שלא יבוא לעולם ע"י שיטול חלקו מהאם נחשב כשותף בגוף הבכור, ואף דאינו שותף ממש דעיקר הבכור הוא של ישראל מ"מ כיון שהי' בידו של נכרי לבטל מציאות הבכור קודם שנולד, נחשב לכה"פ יד עכו"ם באמצע, ועי' רא"ש פ' הניזקין סי' י"ג דכל היכא שהי' בידו מכבר נאמן מטעם בעלים אע"ג דעכשו אינו יכול לתקן הדבר, ועי' מגילה (י"ב:

) קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני וכו' משפחות מתגרות זו בזו וכו' משפחת יהודה אומרת אנא גרם דמתיליד מרדכי דלא קטלי' דוד לשמעי עייש"ה]:

והא דבעי' קרא דכל מקנך תזכר לפטור שותפות עכו"ם באם ולא ידעינן לה מצד הסברא דכיון דיש לו שותפות כזה בהאם ממילא נחשב שיש לו שותפות בהולד, י"ל משום דמ"מ עכשו בשעת לידה אין בידו לבטל הלידה ע"י נטילת חלקו הו"א דלא חשוב שותף בהולד קמ"ל קרא דאף בכה"ג פוטר, או י"ל דמצד הסברא הייתי אומר אף דמכח בידו נחשב כשלו כל זה הוא רק היכא שכחו של שני ג"כ הוא מכח בידו, אבל היכא שהישראל הבכור הוא שלו בעצם וקנין העכו"ם הוא רק מטעם בידו לבטל, לגבי קנין עצמיי, אין זה נחשב לכלום וכסברת התוס' זבחים (ד"ו.) דלגבי קיבעא אין מקופיא נחשב לכלום, קמ"ל קרא דכל מקנך דאף בכה"ג פוטר, ועי' בחידושי לגיטין שם מש"כ לבאר מחלו' ר"מ ור"י בזה בס"ד:

והנה הרמב"ן בהלכותיו כ' בזה"ל ומצינו למקצת רבוותא דדייקי מריו"ח דאמר אפי' מום קל, דשותפות שאינו עושה אותו בע"מ חייב וכן באמו, ואע"ג דכתיב כל בכור כיון דאינו עושה אותו בע"מ כל הבכור קרינן בו עכ"ל, ולפי הנראה טעמו של הרמב"ן הוא כיון שחלק העכו"ם הוא דבר שאינו עושה מום, לא חשוב כלל והוי כאילו כל הבהמה של ישראל, ודמיא למש"כ התוס' ע"ז (י"ט:

) ד"ה מכוש דכיון דבשביל מכוש זה האחרון לא הי' הנכרי מנכה משכירותיו אין לו עליו שכר עכו"ם כלל עיי"ש הרי דדבר כזה שאין מנכין בשבילו אינו תופס מקום כלל ונחשב שכל השכירות היא בשביל היתר, וה"ה כאן דאם הנכרי יש לו דבר מועט שאינו עושה מום כיון דהמוכר בהמתו אינו משגיח על אותו דבר מועט ואינו מנכה כלום מחמת זה, הוי כמאן דליתא ונחשב כאילו הנכרי אין לו שום חלק בה וכולה של ישראל הוא, משא"כ אם יש לו דבר שבחסרונו הבהמה נעשית בע"מ כיון דהוא חסרון דמינכר בודאי היו מנכין דבר מה בשביל חסרונה ולא נחשב כולה של ישראל:

אך התינח בהבכור עצמו ודאי יש לחלק בין דבר שעושה איתו בע"מ לדבר שאינו עושה מים דכיון דמום חשוב לפוסלו למזבח יש לו חשיבות ג"כ לענין שותפות עכו"ם [דוגמא למה דאמרי' בגמ' לקמן (ד"י)