ראשית בכורים (בכורות) קיז

אסור מה"ת אף דבעלמא תולש לאו היינו גוזז דאף דאמרי' כאן ליתן את האמור של זה בזה ואף בשור אסור גזיזה אף דלאו בר גיזה, היינו רק דמרבינן לאסור גיזה ג"כ אבל לא להתיר תלישה וכיון דלולא הוי"ו מוסיף על ענין ראשון הי' בדין לאסור תלישה בשור דדרכו בכך אף דילפי' דגיזה ג"כ אסורה מ"מ תלישה נשארה באיסורה מה"ת:

אך לעיל כתבתי דלענין איסור גוזז בקדשים לעולם בגזיזה תליא ובתלישה פטור אף בעזים דאורחייהו בתלישה מדנקט במתני' סתמא ותולש את השער ואינו מחלק בין רחלים לעזים משמע דאף בעזים, תלישה שריא וכן הוא ברמב"ם פ"א מה' מעילה, ואם איתא דבעזים אסור לא הוי לי' לסתום, אע"כ לגמרי הקישן הכתוב וגלי לן קרא דבקדשים פעולת הגזיזה אסורה אפי' לאו אורחי' בכך והתלישה מותרת אפי' בהנך דאורחייהו בתלישה, וא"כ הדרא קו' לדוכתא אמאי לא מקשה הש"ס הא יש עצה בתלישה:

ואולי י"ל דבתלישה בודאי לא יוכל לצמצם לתלוש רק מקום השחרות שלא יפגע בחלק האדום והוי פ"ר, וא"ת אכתי יש עצה לתלוש השערות מעיקרן כיון דתלישה אין בה משום גזיזה, בזה י"ל כיון דלתלוש כל השערות של הפרה [אחר שכבר הוקדשה] אסור דהרי בזה פוסלה ומפקיע קדושתה ואסור לפסול קדשים בידים, א"כ אף שער אחד אסור לתלוש משום ח"ש, ואף דכאן האיסור היא מחמת שפוסלה ובח"ש אף קצת פסול ליכא, ולא שייך בזה איסור ח"ש:

אך עי' ר"ן פ"ג דשבועות דמי שנשבע שלא יאכל כזית אסור בח"ש מה"ת אף שהוא בדה האיסור מלבו והוא לא נתכוין אלא לכזית, מ"מ כיון דחזי לאיצטרופי אסור מה"ת, ועי' מלמ"ל פ"ד מה' שבועות ה"א שהוכיח שגם דעת הרמב"ם כן, וה"ה בזה דמ"מ חזי לאיצטרופי, ועי' חו"י סי' ט"ו שאין דעתו כן]:

תוד"ה שער, כולה הך שמעתא משמע דגיזת פסולי המוקדשין שרי מדאורייתא וכו' וכ"ת הא דשרי מדאורייתא היינו בנשר אבל גוזז במתכוין אסור וכו' צריך להבין כיון דהגיזה מותרת מה"ת בנשר מנלן לאסור היכא שעבר וגזז בידים, ולפי הנראה האיסור הוא משום כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל דכיון שהתורה אסרה לגזוז והוא עבר וגזז נאסרה הגיזה בהנאה:

ואף דלא תאכלו כל תועבה כתיב וגיזה לאו בת אכילה היא הנאת הגיזה היא אכילתה כמש"כ התוס' חולין (קל"ו.) ד"ה אי דאף דבראשית הגז לא שייך אכילה הנאת ראשית הגז היא אכילתה עיי"ש, וה"ה בזה דהנאת הגיזה היא אכילתה, ואסור להנות משום לא תאכלו כל תועבה, זהו סברת התוס' לפי ההו"א:

ולפי המסקנא דאפי' אם עבר וגזז שריא מה"ת י"ל משום דכאן לא שייך כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל, וכמש"כ התוס' חולין (קט"ו.) בהא דצורם אוזן בכור מותר דכיון דשרי רחמנא קדשים שהוממו כצבי ואיל א"כ אינו דבר מתועב עיי"ש וה"ה כאן כיון שהגיזה שנפלה מאלי' מותרת ע"כ דאינו דבר מתועב:

אך לפימש"כ המהר"ל בגו"א פ' ראה דהא דנפל מום מאליו מותר הוא משום דהתיעוב אינו בעולם דהחסרון הוא התועבה והא ליתא אבל כשמכוין להתיר כל הבכור הוא התועבה עייש"ה א"א לדמות גיזה למום עי' בדברינו לקמן (ל"ד) מש"כ בביאור דברי הגו"א הנ"ל:

באו"ד ואפי' בעולה תמימה לא מיתסרא הגיזה, לכאורה קשה מש"ס פסחים (ל"ג.) שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה מעל, הרי דיש מעילה בהצמר לאחר שנגזז, ומוכרח לומר דכוונת התוס' דלא מיתסרא הגיזה מה"ת לאחר שחיטה, דאם נגזז מחיים ואח"כ שחטוה הצמר מותר, דהשחיטה מתרת את הצמר הנתלש כשם שמתרת את הצמר הדבוק בשעת שחיטה כדמבואר בכל הסוגיא כאן, וכן פי' רש"י לקמן גבי התולש צמר מעולה תמימה ועי' תוס' שם, אבל קודם שחיטה הצמר הנגזז ג"כ אסור מה"ת ומועלין בו:

אך אכתי קשה דא"כ צמר דעולה תמימה לא דמיא לצמר דפסולי המוקדשין דגבי פסולי המוקדשין משמע בתוס' דהצמר מותר מה"ת אפי' מחיים מדכתבו דדרשי' תזבח ולא תגוז ולא לומר שהגיזה אסורה, וגבי עולה תמימה הצמר אסור מחיים מה"ת רק לאחר שחיטה מותר מה"ת, ומשטחיות דבריהם נראה דמדמין צמר עולה תמימה לצמר פסוה"מ לגמרי:

ע"כ נלפענ"ד לחלק בין צמר שהי' על הבהמה בשעה שהקדישה להצמר שגדל אח"כ, דהצמר שהי' עלי' בשעה שהקדישה חל עליו קדושה גמורה ומועלין בו בקדשי קדשים כמו שמועלין בגוף הקרבן, דהקדושה חלה עליו מטעם פשטה קדושה בכולה כדמבואר בר"פ ראשית הגז, אבל ה מר שגדל אח"כ אין בו מעילה דאין מועלין בגידולין, ואף דהרמב"ם פ"ה ממעילה ה"ו פסק דמועלין בגידולין כבר תמה שם הכ"מ שפסק כר"י ולא כת"ק ותירץ בשם הרי"ק שהי' גורס ברישא ר' יהודה הילכך פסק כר"י לגבי ר"י, אבל התוס' לא היו גורסין רק ת"ק סתם כנראה מדבריהם במעילה (י"ג.) הילכך ס"ל דאין מועלין בגידולין:

ועוד דאף להרמב"ם שפסק מועלין בגידולין היינו רק באילן ונתמלא פירות וכיו"ב דהוי קדשי בה"ב אבל במקדיש בהמה למזבח ואח"כ גדל הצמר אפשר דמודה דאין מעילה בהצמר דדמיא לביצי תורין דכ"ע מודו בהו דאין מועלין בהן אם הקדיש התורין למזבח הואיל והבצים אינן ראוין למזבח כדאיתא במעילה (י"ב) וברמב"ם פ"ג הי"ב, וה"ה לצמר של קדשי מזבח שנתגדל אח"כ דאף דהי' עומד להתגדל אין בו מעילה כיון דהצמר אינו ראוי למזבח, ואף איסורא גרידא ליכא מה"ת רק מדרבנן דהא כתבו התוס' מעילה (י"א) ד"ה תירום דכל היכי דקתני אין מועלין ר"ל אפי' מדרבנן עיי"ש:

ואף דדעת התוס' בכ"ד דקדשים קלים שאין בהם מעילה מ"מ אסורין בהנאה מה"ת עי' בתוס' נדרים (ד'.) ובתוס' תמורה (ד"ג.) ד"ה לא מ"מ גבי גידולי הקדש מודה דליכא איסור תורה, ויש טעם נכון לחלק ביניהם דבקדשים קלים היינו טעמא דאיכא איסור תורה כמש"כ השיטמ"ק מנחות (ד"ד.) דאיכא איסור בל יחל דהרי מתפיס ככר בשלמים ואכלו איכא בל יחל וכ"ש בשלמים גופייהו עייש"ה, וטעם זה לא שייך בגידולין דבנדרים הגידולין מותרין מה"ת כדמוכח בנדרים (נ"ז.) קונם פירות אלו עלי אסור בחילופיהן ובגידוליהן משמע דגידולין דומיא דחילופין וחילופיהן אסורין מדרבנן, עי' ברא"ש שם ובראב"ד פ"ה מה' נדרים הט"ז ובכ"מ ובמלמ"ל שם (ועי' פ"ה דתרומות מ"ד וברמב"ם פ"ה מה' מעילה הי"א ואכמ"ל בזה] וא"כ גידולי הקדש של קדשי מזבח אינם אסורים מה"ת וכן משמע בתוס' חולין (קל"ח:

) ד"ה יצא דביצי תורין נהנין בהם מה"ת עיי"ש, ולפי"ז אתי שפיר הכל דבש"ס פסחים גבי נתחמם בגיזי