ראשית בכורים (בכורות) קטז

שוב נתתי אל לבי שרחוק להעמיס כוונה זו בדברי רש"י ז"ל דא"כ הי' לו לפרש שאין כוונתו לגזוז האדום אלא את השחור, ומדכתב שאין כוונתו לגזוז אלא לתקן משמע דההיתר הוא אף במכוין לגזוז הצמר האסור לגזוז, מחמת שכוונתו לתקן, והדרא קו' לדוכתא אמאי נקרא דשא"מ:

והנלעפנ"ד בזה, דאף לפירש"י הטעם בזה עפי"ד הירושלמי הנ"ל דכל שהיא לצורך הקרבן לא חשוב עבודה בקדשים, וה"ה לענין גיזה, אך זה תלוי בפלוגתא דדשא"מ דלמאן דס"ל דשא"מ אסור אף לצורך הקרבן אסור, והטעם בזה עפ"י סברת הרמב"ן בהשמטות לגיטין (מ"ה), וכ"כ הפנ"י שם דאי לא בעי' כוונה לשמה בכתיבת סת"ם לא הי' פוסל מחשבת מין דדוקא אי בעי' כוונה להכשיר מועיל כוונה לפסול עיי"ש, וה"ה בזה דלהסובר דשא"מ מותר ואם גוזז שלא בכונה אינו חייב כיון דהאיסור הוא מחמת הכוונה כשמכוין לצורך תיקון שרי דהא אזלי' בתר כוונה, אבל להסובר דשא"מ אסור כיון דהמעשה מצד עצמה אסורה אינו מועיל כוונתו להתיר, ומדסבר ר"י בן המשולם כאן דמותר לגזוז לצורך תיקון ע"כ דס"ל דשא"מ מותר:

ואם כנים הדברים אתי שפיר הא דבש"ס דילן פסחים שם מהדר לתרץ באופן אחר על הקי והא קעביד עבודה בקדשים ולא מתרצי' כתירוץ הירושלמי דכל לצורך קרבן אין בו משום איסור עבודה בקדשים משום דרוצה לתרץ אף להסובר דשא"מ אסור, ותירוץ הירושלמי שייך רק להסובר דשא"מ מותר:

שוב ראיתי באבני נזר או"ח סי' קל"א שהשואל שם העיר לדמות גיזה לעבודה לענין שיהי' מותר לצורך, וכ"ק אדומו"ר זצללה"ה השיב לו שיש חילוק ביניהם דבקדשים נושאים הסכין אין שום עבודה רק מה שהסכין יהי' בעזרה לשחיטה וזול"ז מה נ"מ אם פה או פה משא"כ בגיזה מלבד התועלת לצורך שחיטה הרי יש תועלת בצמר הנגזז עייש"ה:

והנראה בביאור דבריו ז"ל דפעולה לבטלה לא חשוב עבודה בקדשים רק דבר שיש בו איזה צורך, והנה טלטול ממקום למקום לא נחשב עבודה מצד עצמה דהרי אינו פועל השתנות בהנפעל [וכמש"כ הרשב"א שבת (ק"ל:

) דאפי' לר' יוחנן הסנדלר דס"ל מעשה שבת אסורין באכילה היינו רק כשנתחדש איזה ענין בגופן כגון אפי' ובישול וכיו"ב אבל הבאת אוכלין מרשות לרשות לא מיתסרי ולא נחשב מעשה שבת עייש"ה] אלא דכשהוא מטלטל מפני שצריך שיהי' באותו מקום נחשב עבודה מפני שצריך לכך, וע"כ כשצריך להסכין שיהי' בעזרה לא חשוב עבודה פירוש דמה שאמרו דכל לצורך הקרבן לא חשוב עבודה אין הכוונה שהצורך מתיר את האיסור אלא דצורך הקרבן אינו גורם איסור וע"כ גבי גוזז דנחשב עבודה מצד עצמה דהרי פועל השתנות בהנפעל אין להתיר משום צורך הקרבן דצורך הקרבן אינו מתיר איסור הגזיזה אלא שאינו מסבב איסור, ועי' אב"נ או"ח סי' שפ"ו כיו"ב לענין היתר או"נ ביו"ט דצורך או"נ אינו מתיר רק שאינו מסבב איסור:

אמנם בנוגע לדברינו לעיל אין סתירה מכאן, דאפשר שזהו רק למאן דלא אזיל בתר כוונה ע"כ פעולת הגזיזה אסורה אף בלי שום צורך, וכיון שגוף הפעולה אסורה אינו בדין שצורך הקרבן יתיר אותה, אבל למ"ד דשא"מ מותר והכוונה גורם האיסור כל שמתכוין לצורך הקרבן אין כאן איסור כלל [כמה שדן באבני נזר שם לענין מלאכת או"נ ביו"ט דכיון דבעי' מ"מ והאיסור הוא מפני הצורך צורך יו"ט אינו מסבב איסור וה"ה כאן:

בגמ' שאני פרה דקדשי בה"ב, לכאורה קשה הא חטאת קרי' רחמנא, אך עי' ריטב"א ע"ז (כ"ג.) דלענין פדיון לא שייך חטאת קרי' רחמנא דכשבא לפדותה הרי שוב אינה עומדת להזאה וקרא כתיב למי נדה חטאת היא עייש"ה, וה"ה כאן כיון שעכשו עם השערות פסולה לאו חטאת מתקריא ואף דע"י גיזה זו נעשית כשרה מ"מ שעת מעשה כלפני המעשה דנין אותו כדמבואר בר"ן ע"ז מ"ג בהא דישראל יש לו זכי' בע"ז של הפקר אף דע"י זכי' נעשה ע"ז של ישראל שאין לה בטלה מ"מ כיון שלפני הזכי' היתה יכולה להתבטל ע"י נכרי נחשב זכי' באיה"נ שיש לה בטלה עיי"ש וה"ה כאן דאם לא נתיר לגזוז אינה קרוי' חטאת, ועוד דכאן הוי חוזר חלילה וכבר דנתי במקום אחר דבכל חוזר חלילה משגיחין על העצם וכיון שמצד עצמה אינה קדשי מזבח שרי:

בגמ' אלא שאני פרה דלא שכיחא [פירש"י ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן] וליפרקה ולפקה לחולין וליגזזה, לכאורה קשה כיון דלא גזרו בה רבנן איסור גיזה הרי אין כאן שום איסור א"כ למ"ל למפרקה, ומחמת זה נ"ל דמה דאמרי' כאן שאני פרה דלא שכיחא אין הפי' שלא גזרו כאן כלל איסור גזיזה, דבלא"ה לא שייך בזה מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן דאט הגזרה הוא על פרה בפ"ע הרי הגזרה הוא בכלל על קדושת דמים וממילא אף פרה בכלל שהיא ג"כ קדו"ד, אע"כ הפי' כאן כיון דפרה אדומה לא שכיחא פי' שאינה מצוי' כדאיתא בע"ז (כ"ד) ע"כ לא חששו בזה לאיסור גזיזה והתירו כאן מפני הצורך וע"ז מקשה שפיר הא יש עצה למפרקה ושוב לא הוי צורך וכ"מ קצת בפי' ר"ג כאן עיי"ש:

והנה יש להעיר אמאי לא מקשה הש"ס כאן הא יש עצה לתלוש אם איתא דריבה"מ ס"ל כרב והטעם במתני' משום דתולש לאו היינו גוזז, ול"מ אי תולש לאו היינו גוזז לגמרי שרי אלא אפי' לפימש"כ התוס' לעיל (כ"ד) בפי' הא' דמדר' תלישה אסורה מ"מ כל כמה דאפשר למעט באיסור טפי עדיף, [ועוד נרויח בזה שיהי' תרי דרבנן תולש דרבנן וח"ש כמש"כ לעיל דאיסור ח"ש הלזה אינו אלא מדרבנן לפי"ד המאירי יומא (ע"ג.) ותרי דרבנן התירו לצורך כמש"כ התוס' לעיל]:

והנה לכאורה רציתי לומר דפרה כיון דאורחא בתלישה *) הגה"ה יש לי מקום עיון בדברי האבני נזר שם הנה השואל כתב משום דבמשנה תורה דרשי' סמוכין ונקיש לא תגוז ללא תעבוד, וזה תמוה דבירושלמי שם לא ילפי' לה מקרא אלא מצד הסברא דגם בפרה אינו מפורש בקרא דבכה"ג שרי אלא מדתנן במתני' דשרי ע"כ דההיתר הוא משום דהוי לצורך הקרבן ומינה שמעינן גם לענין עבודה בקדשים, וא"כ ה"ה לענין גיזה דהא מצינו בגמ' שהקישן הכתוב כדאיתא מנין ליתן את האמור של זה בזה ופירש"י ילמדו שניהם זה מזה, אך לפי הנראה כ"ק אדמו"ר זצ"ל קיצר בלשונו כדרכו בקודש, ועמש"כ השואל שנדרוש סמוכין השיב שזה לא נמסר לחכמי זמנינו ואי מצד הסברא יש לחלק ביניהם כנ"ל, ע"כ הגה"ה: