ראשית בכורים (בכורות) קטו

יש רבותא מה שהוא כשר ע"י תיקון מ"מ זה נחשב רבותא טפי מה שאף בכה"ג צריך תיקון:

או י"ל דלגירסת התוס' ר"י בן המשולם ס"ל דבתרווייהו פסול דבעי' ראשן ועיקרן מאדים זה מפני שהוא העיקר וזה מפני הרואין, והא דמועיל תיקון לעיקרן משחיר וראשן מאדים, אף דלשחור לגמרי אין מועיל תיקון דבא מכח פסול כנ"ל מ"מ בראשן מאדים לא נחשב בא מכח פסול דס"ל דמזיא מלתחת רבי כמסקנת הש"ס נזיר (ל"ט:

) וא"כ בתחילת הגידול היתה תמימה באדמימות אלא דאח"כ כשגדלו יותר נעשה עיקרן שחור וכיון שבידו להסירן ותחזור לתמימותה כבתחילה לא חל עלי' שם הפסול מעולם ולא שייך בזה בא מכח פסול, וכסברת התוס' נדה (כ"ב:

) ד"ה אם דאם הי' לח ונתייבש ויכול לחזור לכמו שהי' מטמא אף בעודנו יבש עייש"ה:

ועפי"ז מובן ג"כ החילוק בין נטל החזזית למיעוט ענבים שהביא בהגהת אשר"י הנ"ל דחזזית הוא מתחילת הגידול משא"כ בענבים דענבים שחורות או אדומות אינן מתחילת הגידול דכך דרכן שבשעת הגידול הם ירוקין ואח"כ מחמת יבשותן משתנות למראה שחור או אדום, כדמבואר ברש"י סוכה (ל"ג:

) ד"ה אלא שכ' שכבר התחילו לייבש ומשחירין ומתחילתן ירוקין הם עיי"ש, ולכאורה מאי נ"מ האיך היו מתחילתן, אך הוא הדבר דס"ל דאם היו שחורין מתחילתן לא הי' מועיל להם תיקון ע"י שממעטן משום שבא מכח פסול ומה דמועיל תיקון הוא משום דבתחילת הגידול הי' ראויין ובידו לחזור ולתקנם לא חל עליהם שם פסול מעולם:

והנה שם יש להוסיף קצת ביאור כיון דבד' מינים שבלולב בעי' כדרך גדילתם, ועי' תוס' שם (ל"ב:

) ד"ה האמת דאם בשעת גדילתן הי' בהם פסול אף אם יתקן אח"כ לא יחשב כדרך גדילתו, וא"כ זהו החילוק שבין חזזית דאתרוג למיעוט ענבים דהחזזית הי' משעת הגידול ואפי' אם יסלקנו שוב לא יחשב כדרך גדילתו, משא"כ בענבים של הדס דמתחילה הי' ירוקין ולא נפסלו מחמת גדילתן, ואם נפרש כך אינו ענין לנידון דידן:

אך אפשר לפרש בפשיטות דכל דבר שהי' כשר מתחילה ונפסל ואפשר לחזור לכשרותו אין שם פסול עליו ולא נחשב בא מכח פסול, עפ"י סברת התוס' נדה הנ"ל, וכדמבואר בכ"מ אכמ"ל:

ברש"י באו"ד גוזז את הראש המשחיר במספרים ומשייר מן המאדים וכו' אלמא משום דאינו מתכוין לשם גיזה אלא לתקן שרי עכ"ל, ואינו מובן הא ודאי מתכוין לגזוז, ואי משום דאינו צריך להגיזה הלוא איסור גוזז במוקדשין הוא אפי' אינו צריך להגיזה וכמה שהקשו התוס' [ועי' תוס' מכילתין (דל"ד.) ד"ה אילימא, ובשלטי הגבורים סו"פ שבועות העדות]:

ונלפע"ד לפרש דהנה על השחרות שמכוין לגוזזה בזה ליכא איסור גוזז כלל דהשחרות הוא חסרון להכשר הפרה דמצד השחרות אינה כשרה, ואף דכאן עיקרו מאדים וכשר אף אם לא יגזוז את השחור, מ"מ פסול מראית עין לכתחילה איכא, וכיון דהשחרות מזיק לכשרות הפרה ודאי אין בזה איסור גיזה, והוא מתכוין לגזוז רק את חלק השחור רק דאפשר שלא יוכל לצמצם כ"כ ויגזוז אף מעט מן האדום, ובזה הוי דשא"מ דהא אינו מתכוין על האדום רק על השחור, וזהו מה שפירש"י ז"ל ״דאינו מתכוין לשם גיזה אלא לתקן״ כלומר דאינו מתכוין לשם גיזת האדום רק לגיזת השחור שזהו תיקון, ומייתי הש"ס ראי' מכאן דר"י בן המשולם ס"ל דשא"מ מותר דאי דשא"מ אסור מה בכך שאינו מכוין לגזוז האדום הא מ"מ קשה לצמצם שלא יגזוז אף מעט מהאדום:

ויש להעיר לפימש"כ הרמב"ם פ"א מה' מעילה דשיעור גוזז במוקדשין הוא כמלא רוחב הסיט כפול עיי"ש, וא"כ קשה הא במעט האדום ליכא שיעור, וי"ל דעכ"פ איסור תורה יש מטעם ח"ש כדמשמע מלשון הרמב"ם שם שכתב דאינו לוקה על פחות מזה השיעור, משמע דרק מלקות ליכא אבל איסורא איכא ואפשר דאסור מה"ת לדעת רש"י שבת (ע"ד.) דבאיסורי שבת ח"ש אסור מה"ת, והרמב"ם מדמה לה לשבת, או לכה״פ מדרבנן אסור:

ועי' במאירי יומא ר"פ יוהכ"פ דאף דס"ל לריו"ח ח"ש אסור מה"ת מ"מ בנשבע שלא יאכל ח"ש חלה השבועה דכיון דנשבע שלא יאכל הרי חזינן דאין דעתו להשלים עיי"ש ומבואר דהיכא דדעתו בפירוש שלא להשלים אין ח"ש אסור מה"ת וכ"ש הכא דעיקר פעולתו הוא לתקן והאיך נחוש שמא יבוא להשלים לכשיעור הרי חזינן שמצמצם לגזוז רק השחור הפוסל, ודמיא להא דפ"ק דפסחים הוא עצמו מחזיר עלי' לשורפה אין חוששין שמא יבוא לאכול ועי' רש"י סוכה (י"ב) ד"ה אמר וכו' שהרי המעוות תיקן וכ"ש שלא יעוות, וה"ה כאן. אך י"ל דעכ"פ מדרבנן אסור מטעם ח"ש, ועי' פסחים (פ"ד:

) באבר שיצא מקצתו קמפלגי מ"ד כשר הא כשר, ובפירש"י שם משמע דאם מצמצם השבירה עד הכשר נחשב ששובר את הכשר ואף כאן אפשר דמה שמצמצם הגיזה עד האדום ממש נחשב כגוזז את האדום, אך אפשר דגם שם האיסור משום דקשה לצמצם וצ"ע בזה]:

תוד"ה גוזז, וי"ל לפי' הקונטרס דהכי פריך וסבר ר"י בן המשולם דשא"מ אסור ושרי מטעם דתולש לאו היינו גוזז הא אשכחן גבי פרה דאפי' במספרים דהוי גוזז משום דעושה כדי להכשיר הפרה שרי גבי בכור נמי הו"ל למישרי בכל ענין כיון דעושה לצורך תיקון שחיטה דאין זה חשוב גוזז עכ"ל:

ביאור דבריהם ז"ל עפי"ד הירושלמי ר"פ אלו דברים הובא בתוס' שם (ס"ו:

) דכל שהוא לצורך הקרבן לא חשוב עבודה בקדשים ואפי' סכין לשוחטה חשיב לצורך, וא"כ י"ל דגיזה דמיא לעבודה וכמו דעבודה שהיא לצורכה לא חשוב עבודה כ"כ גיזה שהיא לצורכה ולתיקונה אין בה משום גוזז, וא"כ גיזת השערות השחורות שהם לתקנה שתהי' כשרה מה"מ אין בהם משום גוזז וכן גבי בכור כשגוזז בשביל שתשחט יפה, ועי' תוס"י יומא (ל"ט) ד"ה אלא דאף כבוד המצוה חשוב צורך, וכ"ש כאן:

אך לפי מה דדחי הש"ס דפרה קדשי בה"ב היא, ולעולם גיזה אסורה אפי' לצורכה, מוכרח לחלק בין גיזה לעבודה דאף דעבודה לצורכה מותר גיזה אסורה, ובגוף קו' התוס' על רש"י לפימש"כ לעיל בביאור דברי רש"י ז"ל אתי שפיר דאפי' אי נימא דגיזה אסורה אף לצורכה ולא דמיא לעבודה [או דנימא דהש"ס דילן פליג על הירושלמי כדמוכח מהא דמקשה בפ' אלו דברים שם והא קעביד עבודה בקדשים ומשני כדעולא וכו' ולא משני דעבודה כזו שרי] מ"מ כיון שהשחרות הוא פסול להפרה מסתברא דאין בזה איסור גוזז דאיסור הגיזה היא מצד הקדושה שבה והשחרות הוא מתנגד להקדושה הילכך מותר לגזוז השחרות דעל חלק האדום אינו מתכוין כלל וכנ"ל: