ראשית בכורים (בכורות) קיד

שכתב דאין לוקחין עגלה ומגדלין איתה דכתיב ויקחו אליך פרה ולא עגלה עיי"ש, וי"ל דכשם שהקפידה תורה שבשעת לקיחה תהי' פרה כך יש קפידא שבשעת לקיחה תהי' תמימה באדמימות, הילכך אם בשעת לקיחה הי' בה ב' שערות שחו' שוב אין לה תקנה, ולפי"ז הי' בדין שאם תלשו ממנה השערות שחורות קידם לקיחה כשירה:

אך בש"ס ע"ז (כ"ד.) מבואר דאם היו בה ב' שערות שחורות מתולדה אין לה תקנה בתלישה קידם לקיחה, מדאמרי' שם אמאי דמי' יקרין הואיל ושתי שערות פוסלות בה עיי"ש, וחוץ מזה אכתי קשה לשיטת הראב"ד שם דלית לי' דרשא דבשעת לקיחה עיי"ש, ואין לומר דמה שאין לה תקנה בתלישת הב' שערות מעיקרן הוא משום דהא גופא הוי פסיל מה שחסרה ב' שערות, זה אינו, דהא כתב הרמב"ם פ"א מה' פרה ה"ד דאם הי' בה ב' שערות שחורות או לבנות שאינן נלקטין בזוג כשרה דפחות משיעור זה הוא כאילו אינה עיי"ש, הרי דאם חסרה לגמרי ב' שערות אינה נפסלת בכך דבשחורות כשיעור זה נחשב כמאן דליתא וכשרה, [והא דבעיקר מאדים וראשן משחיר צריך שישאר באדום שיעור זה, התם הטעם דכיון שאין בהאדום זה השיעור נחשב כאילו אין עיקרן מאדים ולא אזלי' בתר עיקר רק כשבעיקרו יש שיעור שערה דאז נחשב כאילו כל השערה הי' כך משא"כ כשאין בעיקר כשיעור שערה רק בצירוף השחור שבראשו נחשב כאלו כולו שחור וז"פ] וא"כ אמאי לא יהי' לה תקנה כשיתלשו הב' שערות שחורות:

ואולי י"ל עפי"ד הגהת אשר"י פ' לולב הגזול סי' כ"ג בשם ראבי"ה דאתרוג המנומר שהוא פסול ביו"ט שני אם חותך מה שהי' מנומר ונשאר השאר שלם פסול אף דחסר כשר מ"מ זה פסול משום שבא מכח הפסול ואע"ג דאם מיעט ענביו ובא מכח פסול כשר התם משום דאינו ניכר המיעוט וכו' עיי"ש, ולכאורה אינו מובן החילוק בין מיעוט ענבים להסרת מקים המנומר דמה בכך שהמיעוט ניכר הא היכר זה אינו מזיק כלל דאם נחתך מעט מאתרוג שהי' כשר ג"כ ניכר המקום שנתמעט ואעפי"כ כשר, ואי משום דזה הי' פסול קודם שנחתך הלוא פסול זה אינו ניכר עכשיו:

אך י"ל כיון דחסר הוי ריעותא באתרוג, ואף ביו"ט שני דחסר כשר מ"מ פשיטא דשלם עדיף ומצוה מה"מ, וחסר הוא גריעותא ופחיתות להאתרוג, הילכך אינו בדין שמהקלקול יצמח תיקון, וכיון שהאתרוג הי' פסול בהיותו מנומר, אינו בדין להכשירו ע"י מה שמחסרו [ומצינו דוגמת סברא זו בב"י יו"ד סי' צ"ג בטעם שאם הגעיל כלי בשר ע"י חלב אין ההעגלה מועלת כיון דחלב היא אסור עם בשר, אינו בדין שיהא הוא הגורם היתר עייש"ה], משא"כ בענביו מרובין מעליו דמיעוט הענבים אינו חסרין כלל הילכך כשר אף שבא מכח פסול, וה"ה כאן גבי פרה אדומה דאם היו בה ב' שערות שחורות ותלשן לא מתכשרת דבאה מכח פסול, דחסרון שערות היי ריעותא בהכשר הפרה ואינו בדין שמתלישת שערות יוצמח תיקון להכשירה, ואף דחסרון ב' שערות לאו כלום הוא, מ"מ ענין חסרון שערות בדרך כלל הם קלקול להכשר הפרה דאם הי' חסר חלק גדול משערותי' והי' נשאר מקום חלק דמינכר ודאי היתה פסולה דהא מחמת זה אינה תמימה באדמימות, ע"כ בחסרון ב' שערות אע"ג שאין בהן כדי לפוסלה מ"מ ריעותא וקלקול הוי, ואינו בדין שמחמת תלישת הב' שערות יוצמח תיקון היכא דכבר חל עלי' שם פסול כמו שאינו בדין להכשיר אתרוג המנומר ע"י מה שמחתך מקום החזזית ונעשה חסר כיון דאף ביו"ט שני חסר הוי ריעותא כנ"ל *):

ולפי"ז יש מקום לומר דאם הי' עיקרו מאדים וראשו משחיר יש לה תקנה אף לר"מ דס"ל דהכל הולך אחר הנראה, ואף שכבר נפסלה מ"מ יש לה תקנה לגזוז את השחרות ותהי' כשרה דדוקא אם היו כל הב' שערות שחורות מעיקרן ועד ראשן אז אינו מועיל תקנה זו דנחשב שבא מכח פסול כיון דהתלישה מצד עצמה היא חסרון כנ"ל, משא"כ כשעיקרן מאדים ויש בעיקרן כשיעור שנלקטין בזוג כיון דאם היתה כולה כך דהיינו שכל השערות לא היו ארוכות יותר מזה השיעור היתה כשרה נמצא דגזיזה זו אינה חסרון אצל הפרה, ולא דמיא לתלישת ב' השערות מעיקרן:

ולפי"ז יהי' מדוקדק מה שפירש"י כאן וז"ל אבל עיקרן מאדים וראשן משחיר אפשר בתקנה עכ"ל, ולכאורה אי קאי רק אליבא דחכמים מה אפשר בתקנה שייך בזה, הרי אף בלא גזיזת השחרות יש לה תקנה, דלחכמים כשרה כמו שהיא, והגזיזה אינה לעיכובא כלל רק משום מראית העין כמש"כ הכ"מ, אע"כ דרש"י ז"ל לא נחית כאן למחלו' ר"מ ורבנן, משום דאף לר"מ שפוסל בראשן משחיר מ"מ יש לה תקנה בגזי"ת השחרות דאינו נחשב בא מכח פסול כנ"ל:

אך לפי גרסת התוס' משמע לכאורה דאף בכולו שחור מועיל תיקון מדכתבו דנקט ראשן מאדים לרבותא עיי"ש, וא"כ קשה מש"ס ע"ז הנ"ל דמבואר דאין עצה להכשירה ע"י תלישת השערות כנ"ל, ואולי י"ל דלגירסת התוס' אתיא כר"מ דס"ל דאזלי' בתר הנראה, וא"כ בעיקרן משחיר וראשן מאדים מעיקר הדין כשר כך, והגזיזה אינה אלא מחמת חשש מראית העין דמי שיתקרב יותר יראה שלמטה היא שחור, וע"כ מועיל תיקון, וא"כ הרבותא היא כך לא מבעיא בעיקרו מאדים וראשן משחיר שצריך לגזוז מפני שהוא פסול, אלא אפי' בעיקרן משחיר וראשן מאדים ג"כ צריך לגזוז, ואף דגם להיפוך *) הגה"ה ובכדי להסביר הא דחסרון ב' שערות נחשב ריעותא אף שאינם פוסלין מצד עצמם, נראה בהקדם דברי השו"ע או"ח סי' תס"ז ס"י ובשו"ע הרב סי' תמ"ז ס"א תרנגולת מבושלת שנמצא בה חטה מבוקעת מותר למוכרה לנכרי שהרי אין הנכרי מוסיף לו דמים בעד טעם החמץ משהו ונמצא שאינו נהנה כלל מהחמץ ומקורו מהמרדכי פ"ב דפסחים עיי"ש, ולכאורה אף בתערובת ממשות משהו נימא כן דהנכרי לא הי' מנכה לו כלים בשביל חסרון המשהו, אע"כ דבממשות א"א לומר כן כיון דהוא משלם בעד הממשות נחשב שכל התשלומין היא עבור כל חלקי התבשיל אף על חלק שאין במניעתו נכיון דמים מצד עצמו, ולא דמיא להך, דע"ז (י"ט:

) מכיש אחרון לית בי' שו"פ, ובתוס' שם כיון דבשביל מכוש זה האחרון לא הי' הנכרי מנכה משכירותו אין עליו שכר עכו"ם כלל עיי"ש, דהתם הוי בזה אחר זה וע"כ כבר נשלמה השכירות לפני מכוש האחרון, משא"כ כשדנין לענין דבר שהוא בב"א דאמרי' הי מינייהו מפקית כמובן, וה"ה כאן אף דב' שערות אין במניעתם פסול מ"מ כשהם על הפרה נחשב שהיא כשרה אף מחמתם, ע"כ חסרונם נחשב ריעותא להכשר הפרה אע"ג שאינם פוסלין מצד עצמם, ע"כ הגה"ה: