ראשית בכורים (בכורות) קט

אף נוצות אלו עד אחר השחיטה כמו שממתין עם שאר הנוצות שאינן במקום שחיטה, ומה גם דאיכא צעב"ח בתלישת נוצות כמש"כ הרמ"א אה"ע סי' ה' בשם תה"ד דאסור לתלוש נוצות מבע"ח שלא לצורך, ורק לצורך מותר דכל לצורך האדם לא נאסר צעב"ח עיי"ש:

וא"כ כשתולש הנוצות מחיים אין לומר שלצורך אכילה הוא תולשן דבשביל האכילה לא הי' צורך לתולשן עכשו והוי צעב"ח שלא לצורך, וע"כ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלצורך שחיטה הוא תולש, וכיון דהתלישה הוא לצורך שחיטה שוב חשוב מכשירין להסוברים דמכשירין נקרא כל שאפשר לאכול בלי מלאכה זו, דגם כאן אפשר לשחוט בלי תלישת נוצות דאפשר שיצמצם לשחוט בין הנוצות בלי שום פסול בשחיטה כדמבואר בהה"מ פ"ג מה' יו"ט ה"ג ואף דקשה לשחוט כך מ"מ הוי בגדר אפשרות, וא"כ הרא"ש לשיטתו דס"ל דזה נקרא מכשירין הילכך כל שהי' אפשר מאתמול אסור לעשות ביו"ט, והרמב"ן לשיטתו דמכשירין נקרא רק כשאין ההנאה בגוף הדבר שעושה המלאכה הילכך כיון שהתלישה וההנאה הוא בגוף אחד לא חשוב מכשירין וע"כ מותר לתלוש ביו"ט אף דהי' אפשר מאתמול, כן עלה בדעתי במושכל הראשון אך אחר העיון יש לשדות בה נרגא, מתרי טעמי חדא מש"כ דלשיטת הרא"ש זה נקרא מכשירין משום דאפשר בקושי לשחוט בלי תלישת נוצות, יש לה פירכא מדברי התוס' פסחים (כ"ה:

) שהוכיחו דאפשר בטורח גדול לא חשוב אפשר עיי"ש בד"ה לא, וגם מה שתפסתי דלדעת הרמב"ן אין זה בכלל מכשירין קשה דא"כ למ"ל להרמב"ן לומר דההיתר הוא משום דסופה של מלאכה זו לדחות לאחר שחיטה ת"ל משום דהוי גוף או"נ ושרי אפי' אפשר מאתמול:

ע"כ נלפענ"ד דבזה כו"ע מודו דהוי בכלל מכשירין דגוף אוכל נפש נקרא מה שמתקן את האוכל עצם שיהי' ראוי לאכילה, אבל מה שמתקן את האוכל להתירו מידי איסור זה לא הוי בכלל מלאכת אי"נ, וראי' לדבר מדברי התוס' ביצה (י"ב:

) שהקשו מה צורך איכא במבשל גיד ותירצו כיון שהי' בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יו"ט עיי"ש, הרי דכשעשה מלאכה בשביל לאכול דבר שאסור לאכול עפ"י תורה חשיב מלאכת או"נ ומוכח דמלאכת או"נ שהתירה תורה היינו לתקן שיהי' ראוי בעצם, ומינה מובן גם להיפוך דלתקן הדבר שיהי' מותר אין זה בכלל או"נ, ומותר רק מטעם מכשירי או"נ דעכ"פ נקרא מכשירין כיון דא"א לו לאכול הדבר בפועל מחמת ארי' דאיסורא דרביעא עלי', וכן מוכח מהא דאין מגביהין תרו"מ ביו"ט ולכאורה במה גרע משאר תיקוני אוכל נפש אע"כ כיון דאינו תיקון בעצם, אלא לתקנו מידי איסור הוי גדר מכשירין ואסור כשאפשר מאתמול:

והא דשחיטה עצמה הוי בכלל גוף או"נ אף דהשחיטה באה רק לתקן איסור היינו טעמא דחיוב שוחט משום נטילת נשמה ונטילת נשמה מוכרח לעשות אף בשביל גוף האו"נ אפי' אם לא ירצה לסלק האיסור דהא בעצם אינה ראוי' לאכול כמו שהיא חי' וצריך לנחרה עכ"פ, הילכך השחיטה שאיסורה מחמת נטילת נשמה הוי גוף או"נ אבל תלישת הנוצות שלפני השחיטה כיון דזהו רק שתעלה השחיטה יפה בלי פסול ולא לצורך טבעי הילכך הוי בכלל מכשירין, זהו טעמו של הרא"ש שאוסר, וזה מדוקדק בלשונו שכתב דודאי לאחר שחיטה כיון שכבר הותרה לאכול ואי אפשר לאכלה וכו' עיי"ש כלומר דהתלישה שלאחר שחיטה אינה באה לתקן איסור רק להכשיר את האוכל שיהי' ראוי בעצם הילכך הוי בכלל גוף או"נ משא"כ להתלישה שלפני השחיטה שעדיין לא הותרה ובאה להתיר איסור הוי בכלל מכשירין, ואף הרמב"ן מודה דכגון זה הוי מכשירין, אלא דאיהו ס"ל דכאן התלישה היא מוכרחת גם בשביל או"נ עצמו דאם לא יתלוש מחיים יצטרך לתלוש לאחר שחיטה בשביל או"נ, הילכך כשתולש קודם שחיטה ומכוין גם בשביל או"נ שרי, ודמיא למש"כ הרשב"א שבת (ק"ז) דאם נועל ביתו לשמירת הבית ומתכוין גם לצידת צבי מותר כיון דמכוין גם בשביל דבר המותר ואף בזה אין קפידא במה שמכוין גם לצורך שחיטה:

והרא"ש שאוסר אפשר דס"ל דכשמתכוין בשביל דבר האסור ודבר המותר אסור, ואין לומר שיתכוון בהתלישה בשביל או"נ בלבד, דהכוונה לצורך הכשר שחיטה מוכרחת דאל"כ הוי צעב"ח שלא לצורך, דאם לצורך או"נ הרי סגי לי' לתלוש אחר השחיטה:

שוב התבוננתי דאינו ענין לנידון הרשב"א גבי נועל את ביתו וצבי ניצוד בתוכו, דשם הטעם משום דבנעילת הדלת אינו פועל בגוף דבר הניצוד ולא נחשב אלא גרמא, אלא דאם מתכוון לצבי בלבד מחשבתו משוי לגרמא מעשה, כדמבואר באריכות באבני נזר או"ח סי' קצ"ד, משא"כ בנ"ד דתלישת הנוצות הוי מעשה גמור ולא גרמא, וכן להיפוך אף לדעת הר"ן וסייעתו האוסרין שם יש להתיר כאן דשם אין להתיר שום איסור משום נעילת ביתו, משא"כ בזה דסוף סוף הותרה מלאכת התלישה בשביל או"נ:

אך י"ל דסברת מחלקותם של הרמב"ן והרא"ש תליא בהא דפליגי רש"י ותוס' פסחים (מ"ז) במה הכריח הש"ס דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט מהא דאפיית שתי הלחם אינו דוחה יו"ט, ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביו"ט השתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט מבעיא, ופירש"י דאי נימא דהא דצורכי שבת נעשין ביו"ט הוא מטעם הואיל ניחא דבהני ליכא למימר הואיל משום דההיא שעתא לא חזי עד שישחטו כבשים עליהם ויזרוק דמן. וכיון דהי' אפשר למיעבד מאתמול לא דחי ליו"ט מידי דלא חזי לי', והקשו בתוס' הרי האופה עיסה לאורחים אינה ראוי' עד שתאפה ושחט בהמתו נמי בשעת שחיטה אינה ראוי', ותירצו דשתי הלחם אין להם שום חסרון בגופו עיי"ש, וקשה לכאורה הא מצינו בעלמא היכא דמחוסר מעשה חוץ לגופו עדיף טפי כדמבואר בפ' תמיד נשחט (ס"ב.) ובתוס' שם ד"ה האי, ועי' יומא (ס"ב:

) בשמעתא דשני שעירי יוהכ"פ ששחטן בחוץ, וברש"י שם ד"ה אין, אע"כ כוונתם באמרם דשתי הלחם אין להם שום חסרון בגופו, היינו שאין בהם חסרון גופני וטבעו רק חסרון רוחני, פירוש פעולת מתיר, ומבואר דלשיטת רש"י לא הותרה מלאכת או"נ ביו"ט, רק היכא דאינו מחוסר עוד פעולת מתיר אחר המלאכה, משא"כ בשתי הלחם אף דהאפי' הוא תיקון או"נ מ"מ כיון דעדיין מחוסר פעולת מתיר לאשוויי או"נ כל כה"ג לא הותרה ביו"ט, ואף דבמחוסר פעולה טבעית אין קפידא אפי' בחסרון כמה מלאכות, דהא לישה מותרת אף דאכתי מחוסר אפי' ד שיהי' ראוי' לאכילה [ולדעת כמה פוסקים אף קצירה מותרת מה"ת אף דמחוסר עוד כמה מלאכות עד שיהי' ראוי]:

אך החילוק הוא דבמחוסר מלאכה טבעית נחשב שהוא מתעסק בתיקון אוכל נפש וכל המלאכות כחדא פעולה אריכתא דמיין, משא"כ היכא דמחוסר תיקון