ראשית בכורים (בכורות) קג

שתשחט אמו ויהי' מותר, אך התם מיירי לענין אחע"א דנחשב איסור ב"א כיון דבפועל לא חל עד שיצא לאויר העולם עייש"ה, משא"כ בזה דדנין לענין חלות שם נבלה בכח, ודו"ק:

אך מילתא דתמיהא ראיתי בפי' רבינו גרשום כאן שפירש בזה"ל דאי לא שפעה ונשחטה ונמצאת חררת דם היתה ראוי' לגר אגב הבשר וכיון דאיתחזי אגב אימא אתחזי נמי כששפעה עכ"ל, וקשה טובא אם היתה האם נשחטת הרי העובר ג"כ הי' ניתר וטהור מידי נבלה והאיך יתכן לומר שמחמת זה נחשב נבלה שאינה סרוחה מעיקרא ואולי אין כוונת ר"ג ז"ל על שחיטה ממש אלא שאם היתה נחתכת ואכתי צ"ע בזה:

גמ' ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו ע"ה לערב מחצה בציר וכו' פירש"י ציר טהור כגון שהשיקה במים וכו':

לכאורה קשה מה בכך דנחשדו לערב מחצה בציר הלוא אם הי' מתחילה מחצה מים ומחצה ציר סלקא השקה להמים, ואם נפל מים אח"כ אינו מזיק כלל דהא כתבו התוס' לעיל (כ"ב.) ד"ה בטילי דבמחצה מים ומחצה ציר נמי סלקא השקה למים:

ולפי הנראה רש"י פליג על התוס' בזה וס"ל דבמחצה על מחצה לא סלקא להו השקה, וכן ראיתי בריט"א פ"ד אות מ"ז הביא שיטמ"ק כת"י בשם תוס' חיצוניות שכ' בזה"ל ומיהו נראה לר"י דבמע"מ נמי לא סלקא להו השקה דמבטלי הציר למי הציר ולא נגעו מי הציר למקוה עכ"ל, אך דבריהם ז"ל צריכין ביאור כיון שאין הניר רוב נגד המים האיך מבטלי הציר למי הציר:

והנלפענ"ד בזה, בהקדם המבואר בש"ס שבת (מ"ד:

) ובתוס' שם ד"ה אין בהא דמוכני שלה בזמן שאינה נשמטת מותר לגוררה אעפ"י שיש עלי' מעות דכיון שאינה ע"ג השידה שהוא עיקר הכלי שרי עיי"ש, פי' שא"א לומר דהמוכני הוי בסיס להמעות דבסיס הוא ענין ביטול והמוכני בטילה ביותר להשידה שנעשית גוש אחד עמה וטפילה אצלה לעולם יותר ממה שבטילה להמעות וכיון שהשידה לא נעשית בסיס גם המוכני כמותה, ועי' בשו"ע של הרב סי' רע"ז ס"ג שהדלת לא נעשה בסיס לנר מפני שהיא חשובה שמשמשת לבית ובטילה אצלו ולא להנר עייש"ה:

והנה השקה הוא ענין זריעה וביטול כדמבואר בפסחים (ל"ד:

) וברש"י ביצה (י"ז.) ובשיטמ"ק שם שכ' בזה"ל וגזירת הכתוב הוא במים בלבד לפי שחוזרים לטבען ולמקורן עיי"ש ועי' בפיה"מ להרמב"ם פ"י דמקואות מ"ו שכתב כי הכונה בטהרת המים שהוא ישוב עם מי המקוה כדבר אחד, וא"כ כיון שהמים נעשו גוש אחד עם הציר כמו שהציר אינו בר השקה ואינו בטל למקור המים כן המים אינם יכולים להתבטל:

וזהו שכתבו התוס' חיצוניות הנ"ל דמבטלי הציר למי הציר ולא נגעו מי הציר למקוה, פי' שאין הכונה על ביטול ברוב אלא כיון דמי הציר נעשין דבר אחד עם הציר ובטילין זל"ז שהרי גוש אחד הן כשם דלא סלקא השקה לציר כך לא סלקא השקה למי הציר דא"א לדבר אחד להיות בטל לב' מקומות ואם הוא דבר אחד עם הציר א"א להיות דבר אחד עם מקור המים, כמו דאמרי' שם גבי מוכני דכשהיא בסיס להשידה א"א שתהי' בסיס להמעות, וכשם שהשידה לא נעשה בסיס להמעות כן המוכני הטפלה לה לא נעשית בסיס וה"ה בזה ודו"ק:

[ועי' גיטין (נ"ד:

) נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות הרי זה לא ילקוט, וברש"י שם דכ"ז שהיא במקומה כמחובר חשיבא ולא בטלה עיי"ש, ולפי הנראה הטעם ג"כ כנ"ל דכיון שמחובר לקרקע בטל להקרקע א"א שיתבטלו לשאר הנטיעות, ומיושב לפי"ז קו' החוו"ד סי' ק"י ס"ק ו' על הר"ש מקינון עיי"ש ואכמ"ל]:

ולפי"ז מובן מה שפירש"י כאן דאם נפל מעט מים אחר השקה חוזרין לטומאתן, כלומר דאם לא נפלו מעט מים אח"כ הי' טהור לאחר ההשקה, אף שאם הי' מעורב מחצה על מחצה בצימצום לא הי' מועיל השקה, מ"מ לצמצום אין חוששין היכא דיש ב' צדדים להיתר כמש"כ התוס' חולין (כ"ח:

) בשם הר"ש, וה"ה כאן דאם המים היו מעט יותר הרי סלקא השקה דנעשה הכל מים, ואם הציר הי' מעט יותר לא הי' צריך השקה ובלא"ה טהור, רק שיש לחוש שמא הם שוה בצמצום ולזה לא חיישינן כנ"ל, אך כשנפל מעט מים אח"כ טמא דמעכשו יש ב' צדדים לאיסור שמא הי' בצמצום, או שמא הי' הציר מעט יותר ולא סלקא השקה למים ועכשו הוא חוזר וניעור:

וע"ז מקשה הש"ס ולמ"ל מחצה על מחצה אפי' בציר ממחצה נמי כלומר דמדקאמר חשודין ע"ה לערב מחצה בציר משמע דוקא מפני שחשודין לערב מחצה יש לחוש דאז אפי' אם לא הי' בצמצום ממש רק משהו פחות חוזר וניעור, הא אפי' אין חשודין לערב מחצה רק פחות מעט מ"מ כשנפל כ"ש מים יש לחוש שמא חוזר וניעור, כ"ש מים ע"כ לאו היינו טיפה אחת רק מעט מים ושמא מעט זה משלים למחצה, ומשני אימא עד מחצה פירש"י קרוב למחצה דבאמת אף בקרוב למחצה יש לחוש כנ"ל וזה יש לפרש עפ"י פירש"י ז"ל אי נימא דס"ל דבמחצה על מחצה לא סלקא השקה:

אך אכתי קשה הא התוס' הסכימו ג"כ לפירש"י כאן אף דס"ל לעיל דבמחצה על מחצה סלקא השקה, ואם במחצה על מחצה סלקא השקה אמאי אסור כשנפל מעט מים לבסוף, הרי יש ב' צדדים להיתר, שמא המים הי' מעט יותר וסלקא השקה ואינו חו"נ, ואפי' הי' מחצה על מחצה בצמצום ג"כ סלקא השקה, והחשש הוא רק שמא המים הי' מעט פחות ממחצה דאז לא סלקא השקה וחו"נ, ואמאי נחוש לכך:

אך לשיטת התוס' יהי' מוכרח לפרש כפירושים האחרים בתוס' חולין שם ובעירובין (ד"ה) דהצימצום הוא מן הנמנע לדידן דקיימ"ל א"א לצמצם וכ"ש היכא שאינו מכוין לצמצם עייש"ה, וא"כ הוי כאן ספק השקול, דמתחילה סלקא השקה ממ"נ, ואם נפל טיפת מים אחר ההשקה יש לחוש שמא מתחילה הי' המים מעט פחות ולא סלקא השקה ועכשו חוזר וניעור, דספק השקול הוא אם הציר הי' מעט יותר או המים הי' מעט יותר *):

*) הגה"ה ומדי דברי כאן בהשקה שהוא ענין ביטול יש לי מקום עיון במשנה דריש מקואות מי גבאים שתה טמא ושתה טהור טמא דהטפה שנפלה מפי הטמא לא סלקא לה השקה משום שאין בהגבא מ' סאה עי' בפי' הרע"ב והר"ש שם ולכאורה כיון שאין הגבא מקבל טומאה דמים מחוברין הם והוא בכלל מקו' מים יהי' טהור אמאי לא