ראשית בכורים (בכורות) י

(דף ג') תוד"ה ור"י באה"ד, זהו ענין אחר כשנתמעטו הבתולים ונשתיירו מקצתם כאילו נשתיירו כולם, וכן נשאר מקצת כתובה יש לה מזונות כאילו נשאר כולו, עי' ב"ק (ק"ה) גבי גזל ב' אגודות בפרוטה והחזיר אחת אעפ"י שגזלה אין כאן מצות השבה, א"כ ובירו' פ' אלו עוברין גבי נשתייר פחות מכזית דחייב לבער, ועי' ר"ן נדרים (ד"ב) דדריש מכל היוצא מפיו דרשות הפוכות, ועי' בפ"מ בירושלמי שם:

באו"ד עוד י"ל דלא תקשה דר"י אדר"י משום דסתמא דקרא איירי בסתם בהמה שהיא שלהם לגמרי ואין לעכו"ם שותפות בהם הילכך אי לאו כל הוי מוקמי' לקרא בכולו בכור עכ"ל, וצריך להבין מ"ט דרבנן דפליגי, ואולי י"ל דבהא פליגי דר' יהודא ס"ל דאי לא כתבי' קרא כדמצינו בפ' הערל (ע"ח.) דקאמר כן הש"ס ושם קאי אליבא דר"י וכן בהך דיבמות (ד"י.) אמרי' אליבא דר"י דאי לא קתני, ושותפות עכו"ם חשוב נמי דאי דהא אסור להשתתף עם העכו"ם, ואף דאיסור זה אינו מה"ת מ"מ כיון דלא שכיח להשתתף עם העכו"ם חשוב דאי אף דליכא איסור כמש"כ התוס' יבמות (ד"י.) דאף דבקדושין גרידא ליכא איסור מ"מ חשוב דאי עיי"ש, הילכך לר"י סתמא דקרא לא איירי בשותפות עכו"ם, ורבנן ס"ל דאף דאי כתבי' קרא, ואף דבש"ס יבמות שם אין הכרח דרבנן יסברו כן, ועי' תוס' שם (ע"ח.) בד"ה מצרי, מ"מ בלתי רחוק לפרש כן:

ויש להעיר בזה מהא דפליגי ר"מ ור"י בע"ז (ד"כ.) דר"מ ס"ל ההוא להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי, ור"י ס"ל כיון דג"ת אתה מצווה להחיותו להקדים לא צריך קרא, ועי' בתוס' שם דדוקא נבילה שאינה שוה אלא מועט לישראל ולגר היא שוה הרבה בזה צריך להקדים נתינה דגר מצד הסברא, (ועי' פ"ב דתרומות מ"ב בתורם מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה, ור"י ס"ל אם הי' יודע בו בתחילה אעפ"י שהוא שוגג לא עשה כלום, ופי' הרמב"ם שם דמיירי באומר מותר עיי"ש, ועי' אבני נזר או"ח סי' שד"מ] הרי דשיטת ר"י הוא דדבר שהשכל מחייב לא צריך קרא לזה, דלא איירי קרא במי שעושה נגד השכל ונגד סדר העולם, וא"כ אפשר מה"ט נמי ס"ל לר"י דאי לא כתבי' קרא כיון דלא שכיח שיהי' דבר זה וסתמא דקרא מיירי רק במידי דשכיח:

ובטעמא דת"ק י"ל דת"ק דר"י ס"ל התם דצריך קרא להקדים ס"ל דאף דאי כתבי' קרא, ועי' ב"י אה"ע סי' ק"כ עמש"כ הרא"ש והסופר יתן הקלף והדיו במתנה לבעל דבעי' וכתב ונתן שיהי' הגט שלו כלומר כדרך שבנ"א כותבין בדבר שהוא, שלהם, הרי שתפס דקרא לא איירי רק באופן שדרך בנ"א לעשות כן וא"כ אם ל"ה כן פסול עיי"ש, והוא, כעין סברת התוס' כאן אליבא דר"י דסתמא דקרא לא איירי בשותפות עכו"ם, הילכך אי לאו ריבויא דכל הי' פטור כיון דקרא לא איירי בהכי:

(שם) בגמ' דכ"ע בכור רובי' משמע, צריך להבין מהיכא תיתי לומר בכור רובי' משמע, ואין לומר מטעם רובו ככולו כלומר דבאמת כולו משמע אלא כיון דקימ"ל בעלמא רובו ככולו סגי אם רובו של ישראל, זה אינו דענין רובו ככולו אין הפירוש דעצם הרוב יש לו מעלת כל אלא דהרוב גורר את המיעוט שיחשב כמוהו כגון בנזיר שגילח רוב שערו נחשב כאילו גולח הכל [אי לאו דגלי קרא כל] וכן אם שחט רוב הסימן נחשב כנשחט כולו, כנודע מש"כ הח"ס דלא אמרי' רובו ככולו רק ברובו מתוך כולו (ועי' מש"כ בזה בחידושי לחולין ס"ח ע"ד התוס' ד"ה הוציא] וא"כ כאן שרוב הבכור הוא של ישראל והמיעוט שייך לנכרי אין לומר דהמיעוט של הנכרי נגרר אחר הרוב והוי כאילו כולו של ישראל דהא המיעוט הוי ממונו של עכו"ם, וכשם דלא שייך ביטול בממון ואין הולכין בממון אחר הרוב, כן לא שייך לומר דמיעוט ממונו של זה יהי' נגרר אחר רוב ממונו של זה:

ואין לומר כיון דכאן נוגע לממון ולאיסור היינו לקדושת בכורה כשם דלענין האיסור המיעוט נגרר אחר הרוב ה"ה בממון, דהא בעלמא מצינו להיפוך דהאיסור נגרר אחר הממון כמש"כ החי' הר"ן סנהדרין (ד"ל:

) גבי עד אחד שאמר המעות של מע"ש הם לא אמר כלום, וכ' עלה הר"ן ואע"ג דע"א נאמן באיסורין והי' בדין שיהי' נאמן לענין מע"ש, אפשר שעדות זה של מע"ש דין ממון יש לו שהמע"ש ממון גבוה הוא והוא בא להוציא ממון מחזקתו, ודבר שבממון אינו פחות משנים, אעפ"י שיש איסור בדבר וכן דעת התוס' ז"ל עכ"ל עיי"ש, ועי' לקמן פ' הלוקח בהמה (ד"כ:

) תוד"ה ר' יהושע וברמב"ן שם ובמש"כ בחידושי שם] וכ"ש כאן דאינו בדין שהממון יהי' נגרר אחר האיסור:

אך י"ל כיון דהא דאין הולכין בממון אחה"ר הוא משום דאיכא כנגד חזקת ממון המסייע להמיעוט כמש"כ התוס' ר"פ המניח, ועי' מש"כ הרשב"א כתובות ט"ו ובשיטמ"ק שם דנכרי אין לו חזקת ממון, וא"כ כשישראל בא להוציא ממון מב"נ שפיר יכול להוציא ע"י רוב דבזה ליכא חזקה המתנגדת, ולפ"ז כאן דרוב הבכור הוא של ישראל והמיעוט של נכרי הי' בדין שתחול קדושת בכורה על כולו דהמיעוט נגרר אחר הרוב, ופשטה קדושת בכורה בכולו, מאי אמרת הא מפקיעין בזה ממון נכרי מחזקתו וכל כה"ג לא שייך פשטה כדמבואר בגמ' גבי בהמה של ב' שותפין והקדיש האחד חלקו] זה אינו דאין חזקת הנכרי מעכבת כלל, דבנכרי לא משגחינן על חזקה, וא"כ אפי' לדעת הרמב"ן והחי' הר"ן הנ"ל דאין הממון נגרר אחר האיסור מ"מ בזה ודאי נגרר:

אמנם כל זה רק היכא דחלק הנכרי אינו מבורר אלא שהישראל ד"מ יש לו ג' חלקים בהעובר והנכרי חלק רביע, ואין חלקו של כל אחד מסוים, דבאופן זה יש להישראל קנין אלים בכולו והנכרי קנין קלוש בכולו כדמבואר ברמב"ם פ"ד מהל' בכורות ה"א [ובמק"א הבאתי דברי הרמ"ה פ"ק דב"ב אכמ"ל], ובזה הי' בדין דהמיעוט נגרר אחר הרוב היינו דמיעוט כחו של נכרי נגרר אחר רוב כוחו של ישראל, ואינו מעכב מלחול קדושת בכורה על כולו, אבל היכא דהשותפות שביניהם נעשה שהנכרי יהי' לו חלק מבורר בפני עצמו כגון ידו או רגלו או אזנו בזה אפשר דלא שייך לומר שהמיעוט יהי' נגרר אחר הרוב כיון שחלקו של נכרי עומד בפני עצמו, וכשם שלא שייך ביטול בדבר העומד וניכר בפני עצמו, וממילא גם פשטה קדושה בכולה לא שייך דממונו של נכרי מעכב:

(שם) בגמ' וכמה תהא שותפות העכו"ם ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא אפי' אזנו, מתקיף לה רב נחמן ולימא לי' שקיל אזנך וזיל, פירש"י ולימא לי' כהן לעכו"ם שקיל אזנך וזיל דאי נמי הוי בכור בע"מ ניתן לכהן. לכאורה קשה האיך יוכל לומר לעכו"ם שקיל אזנך הא בזה הוא מטיל מום בבכור, ואין לומר דכיון שאם לא יטיל בו מום לא יהי' בכור